הבנקאות בחזון הציוני - קפיטליזם זו לא מילה גסה

ההיבט הכלכלי-חברתי בחזון הציוני היה מרכיב מרכזי ומכריע בהצלחת המפעל הציוני. בנימין-זאב הרצל ראה בצורך של העם היהודי ב"מקלט בטוח" כמניע עיקרי להקמת מדינה ליהודים. כך כתב בספרו "מדינת היהודים": "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים, לכל השאר נדאג לעצמנו".

הרצל הרצל חי ופעל בסוף המאה ה-19, תקופה שבה היה דיון פוליטי, אקדמי ואינטלקטואלי רחב על אידאולוגיות כלכליות. זו הייתה תקופה של הבשלת רעיונות סוציאליסטיים ואף קומוניסטיים באירופה ובאותה עת הייתה פריחה פרועה של המודל הקפיטליסטי בארה"ב.

הרצל הושפע מהסביבה האינטלקטואלית של סביבתו, מהתהליכים הפוליטיים בקיסרות האוסטרו-הונגרית, שבה ליהודים היה נוח לפעול - כמדינה רב-לאומיות - ופחות להתייחס לשייכות האתנית-לאומית של מרכיביה.

חוזה המדינה גיבש לעצמו תפיסת עולם כלכלית-חברתית מרכזית ומאוזנת, שבה שילב רעיונות מזרמים שונים, והושפע מרעיונות סוציאליסטיים וקפיטליסטים. תפיסתו הבסיסית של הרצל הייתה חופש ותחרות קפיטליסטיים תוך רגישות לשוויון ולצדק סוציאליסטי.

כבר בקונגרס הציוני השני שנערך בבזל ב-1898, הציג הרצל את הצורך בהקמת זרוע פיננסית לצורך איסוף וארגון משאבים כלכליים למען פיתוח ארץ-ישראל. הרצל הקים את "אוצר התיישבות היהודים" בלונדון ב-1902. וזה לא היה קל לגייס כספים עבור מוסד פיננסי, לא שיגרתי, שהיה אמור להיות כלי למימוש החזון הציוני. הרצל  התאכזב ששני הבנקאים היהודים הגדולים באותה עת, הברון רוטשילד והברון הירש, הסתייגו מיוזמתו.

הרצל פעל אישית לגיוס הון לבנק בסגנון "רוד-שאו" מודרני, כזרוע פיננסית לקידום התוכנית הפוליטית של התנועה הציונית למימון התיישבות בארץ-ישראל - רכישות ופיתוח עסקים. הוא יצר מנגנון פיננסי שיפעל בנפרד מהגוף הפוליטי ויהיה חברה עסקית לכל דבר.

וכך, הבנק שנוסד "בנק אנגלו-פלשתינה" (לימים "בנק לאומי") היה שילוב של בנק מסחרי ובנק השקעות שהציפיות לגיוס הון היו גדולות יותר מהמימוש בפועל.

ההבנה שבנקאות היא חלק חיוני מתשתית בניית המוסדות הכלכליים של ה"מדינה שבדרך" לא פסחה על התנועה הסוציאליסטית. תנועות הפועלים הובילו את היישוב היהודי משנות ה-20 עם תחילת העלייה השלישית, ואחד מצעדיהם הראשונים היו הקמת ההסתדרות (1921), ומכאן הדרך הייתה קלה להקמת מוסד פיננסי-בנקאי אשר ישרת את המפעל הציוני-סוציאליסטי שהתבטא בהקמת בנק הפועלים (נוסד ב-1921).

גם התנועות הציוניות הדתיות "המזרחי" והפועל המזרחי" הבינו זאת - והקימו בנקים (1927), שישרתו את המטרות הכלכליות ההתיישבותיות.

כך, בשנים שלפני הקמת המדינה, הבנקאות והתשתית הפיננסית היו בסיס חיוני למימון ההתפתחות של כלכלת היישוב היהודי, כמעט ללא קשר למשטר הכלכלי והאידאולוגיה הפוליטית. עם הקמת המדינה היו כ-70 גופים פיננסיים בצורת בנקים וגופי "הלוואה וחיסכון", אשר שירתו את היישוב היהודי וסיפקו את האשראי לסקטורים הפרטי והציבורי, בהובלת ההסתדרות העובדים והסוכנות היהודית.

הבנקאות הארץ-ישראלית והישראלית הייתה מפותחת ברמה של הבנקאות העולמית. רוב הבנקאים, שהובילו את הבנקים בארץ-ישראל ואחר-כך בישראל, המדינה הצעירה שקמה, היו בנקאים אשר באו מאירופה והיו בעלי ניסיון בנקאי עשיר ומתקדם, והביאו את הידע הפיננסי ליישוב היהודי. הבנקאות מילאה תפקיד חשוב ביבוא הון מחו"ל בשנים הקשות שהמחסור במטבע חוץ היה גדול, ויבוא ההון היה קריטי לקיומם הבסיסי של המשק והיישוב.

ואכן, בשנים הקריטיות לצמיחת המשק ולפיתוחו, לפני הקמת המדינה ולאחריה, כשהמשטר הכלכלי והממשל הובל על-ידי התנועות הסוציאליסטיות, הייתה הבנקאות חלק חשוב בתשתית המשקית. המוסד שהיה מזוהה יותר מכול, כסמל קפיטליסטי - בנקים, היה פעיל וחיוני ומילא תפקיד חשוב במשטר כלכלי שלא התפאר באידאולוגיה קפיטליסטית.

בהקשר לדברים בשבוע שעבר התקיים כנס הרצל הראשון לציונות עכשווית, שבו נבחנו חזונו של הרצל ומימושו בחברה הישראלית. בכנס השתתפו נשיא המדינה ובכירים נוספים.

הכותב הוא כלכלן, כיהן במגוון תפקידי מפתח, עד לאחרונה כיו"ר בנק לאומי. בעבר כיהן כמנכ"ל משרד האוצר. כמו כן, כיהן כיו"ר בנק מזרחי, יו"ר yes וראש הוועדה לבחינת תקציב הביטחון