"ליידי גאגא של המתמטיקה" רץ לראשות עיריית פריז ומפלג את המפלגה של מקרון

סדריק וילאני מגדיר את עצמו "ליידי גאגא של המתמטיקה" מפני שהוא גם כוכב בתחומו - בעל מדליית פילדס, אות הכבוד הגבוה ביותר במתמטיקה - וגם מתלבש כמו הליידי, עם עניבות מהמאה ה-19 וסיכות נוי מרהיבות בצורת עכבישים.

יש לו גם הכישרון של ליידי גאגא לפרובוקציות. הקמפיין שלו בבחירות לראשות עיריית פריז מטלטל את הפוליטיקה הצרפתית, ואת המפלגה שהוא מייצג כחבר באסיפה הלאומית, מפלגת "הרפובליקה בתנועה" שייסד הנשיא עמנואל מקרון.

החלטתו להתמודד בבחירות לראשות העיר, שיתקיימו במרץ 2020, מנוגדת לשאיפות של הנהגת המפלגה, שמינתה עוזר של מקרון למרוץ בפריז, ומפלגת את תומכי המפלגה - לגודל שביעות רצונה של ראשת העיר הנוכחית, הסוציאליסטית אן הידלגו.

המתמטיקאי והפוליטיקאי בן ה-46 הציג את מועמדותו כרגע אמת למפלגתו של מקרון, שהחלה את דרכה לפני שלוש שנים כסטארט אפ פוליטי לחברה אזרחית משופרת. אבל בעלותה לשלטון, אימצה את המנגנונים של מפלגה מסורתית. "החובה שלי כעת היא לא לציית", אמר וילאני בראיון.

מקרון היה שר הכלכלה הצרפתי כשהוא השיק את מפלגתו ב-2016 והכריז על מועמדות לנשיאות באותה שנה כשהבוס הקודם שלו, הנשיא דאז פרנסואה הולנד, התלבט אם להתמודד על כהונה שנייה. על ידי יצירת מפלגה משלו, מקרון עקף את הבחירות המקדימות במפלגות הממוסדות, והבטיח מהפכה שתפתח את דלתות הפרלמנט והממשלה בפני לא פוליטיקאים. "עמנואל מקרון בנה את עצמו על ידי דחיית הכלים של המנגנון", אמר וילאני.

בפגישה שערך לאחרונה עם המחוקקים של המפלגה, מקרון הגן על התהליך שהוביל לבחירת בנז'מין גריבו למועמד המפלגה לראשות עיריית פריז. כדובר וכשר זוטר בממשלת מקרון, גריבו הוכיח את עצמו כנאמן מאוד לנשיא, ומשך אש מצידם של אנשי תנועת האפודים הצהובים, שתקפו במלגזה בניין שבו הוא שהה, ואילצו אותו לחמוק דרך הדלת האחורית. "בפוליטיקה, פיצול הוא דבר קטלני", אמר מקרון למחוקקים ממפלגתו, בנוכחות וילאני.

ייתכן שהוא צודק. הסקרים מראים שהילדגו מובילה במירוץ עם 24% בלבד מהמצביעים. וילאני וגריבו פיצלו את התמיכה ברפובליקה בתנועה, עם 15% ו-19% בהתאמה.

וילאני גדל בדרום צרפת לפני שעבר לפריז לרגל לימודיו באקול נורמל סופריור, אחת האקדמיות שמכשירות את האליטה האינטלקטואלית בצרפת. שם הוא פיתח את סגנון הלבוש הייחודי שלו. עכבישים ענקיים מאבני חן החלו להופיע על דש הז'קטים שלו. הוא אסף עשרות מהם. "אלה יצורים שלא זוכים להבנה", הוא אמר.

בתום לימודיו, וילאני החל לעסוק במחקר ובהוראה באוניברסיטאות בפריז וגם בפרינסטון ובאוניברסיטת ברקלי בארה"ב. ב-2010 הוא זכה במדליית פילדס - שמקבילה לפרס נובל במתמטיקה - עבור מה שוועדת הפרס תיארה כ"הוכחות ל'דעיכת לנדאו' לא-ליניארית והתכנסות לאיזון של 'משוואת בולצמן'".

הוא נפגש עם מקרון לראשונה ב-2013, כשמקרון היה יועץ בכיר לנשיא פרנסואה הולנד. מקרון, בנקאי השקעות לשעבר, הקרין הרבה אנרגיה, זוכר וילאני, והשניים הסכימו על הצורך לגשר על פני השסע שמאל-ימין שהגדיר את הפוליטיקה הממוסדת.

כעבור ארבע שנים התקשרו עוזריו של מקרון לווילאני, וביקשו ממנו להתמודד בבחירות לאסיפה הלאומית מטעם המפלגה החדשה שלהם. הוא סירב פעמיים להצעה.

וילאני, שכיהן אז כמנהל המכון למחקר מתמטי באוניברסיטת סורבון, אמר שהוא אינו מעוניין להכניס פוליטיקה למכון הזה. קולגות הזהירו אותו שקריירה פוליטית תפגע במעמדו כמדען, הוא אמר. אבל אז, "חשבתי על זה והחלטתי ללכת על זה. זו הרוח האפיקורסית שלי".

במאי 2017 הוא זכה בקלות במושב באסיפה הלאומית באזור אסון (Essonne), חלק מפריז רבתי. הוא התבלט מיד, והופיע לעתים קרובות בטלוויזיה ועל שערי מגזינים. הוא עזר למקרון לגבש את אסטרטגיית הבינה המלאכותית של צרפת, ועבד על תוכנית לשינויים בשיטת הוראת המתמטיקה במדינה.

אבל כשהוא החל לחשוב על התמודדות על פריז, הופיע מכשול: המפלגה הקימה ועדה של 16 חברים לבחירת מועמד לראשות העיר, אחרי שהיא ראיינה במשך כשעה כל אחד מהמועמדים מאחורי דלתות נעולות. "זו לא תפיסת הפוליטיקה שלי, שמתבססת על קמפיין או תהליך שיכול לתת לגיטימציה למועמד", אמר וילאני.

הוועדה בחרה בגריבו, פוליטיקאי מקצועי שעזר למקרון להשיק את המפלגה. הוא רואה את הטענות של וילאני כחסרות בסיס. "כשמפסידים במשחק, מאשימים את השופט", אמר גריבו בראיון. בספטמבר הודיע וילאני שהוא יתמודד על ראשות העיר בכל זאת.

כעבור כמה ימים, בטור דעה בשבועון "לה ז'ורנל דה דימנש", 149 חברי מפלגה מתחו עליה ביקורת והתחייבו לתמוך בווילאני. המפלגה, הם טענו, הפכה למנגנון פוליטי שלא מימש את הבטחותיו למשוך מועמדים מהחברה האזרחית.

"לכן, לא כעריקים אלא ברוח הנאמנות לנשיא ולפרויקט המקורי שלו, אנחנו נעמוד בכל כוחנו לצד סדריק וילאני ונתמוך בו", הם כתבו.

מקרון הזכיר לחברי הפרלמנט ממפלגתו שהם נבחרו כמועמדים לפרלמנט באותו תהליך שבו נבחר גריבו. אלו שהפכו לדיסידנטים, הוא אמר לפני כמה מהנוכחים, "שוכחים שגם הם מוצרים של המערכת הזו".