שני העולמות הכלכליים של הודו לא מצליחים להיפגש ומאיטים את צמיחתה

במה שנוגע לכלכלה, הודו מחולקת לשני עולמות.

עולם אחד מעוגן בערים. כאן, העסקים סוחרים בשווקים עולמיים, פועלים באמצעות בנקים ומשלמים מסים. הכלכלה המודרנית יותר הזו מורכבת מחברות משפחתיות ובורסאיות. כמעט כל ההון החדש שנוצר בהודו בשנים האחרונות מרוכז בה.

וישנה הכלכלה הלא רשמית (שחורה) הנרחבת, שמקיימת 90% מההודים ומהווה כמעט מחצית מהפעילות הכלכלית במדינה. זו כלכלה כפרית במידה רבה והיא מורכבת מעובדי יום, חנויות של אדם אחד ורוכלי רחוב. הם עובדים במזומן ואינם משלמים מסים.

 הודו הלא-רשמית

יעד חיוני להודו הוא להרחיב את הכלכלה המודרנית יותר ולצמצם את השחורה, אך כעת ההתקדמות לכך נעצרת. מיתון שהחל בכלכלה השחורה פוגע בכלכלה המודרנית יחסית בצורה הקשה ביותר.

המעבר הזה לכלכלה מודרנית חשוב לא רק להודו. מדינה זו צפויה להפוך למאוכלסת ביותר בעולם ב-2024, ואז היא תהיה גם הכלכלה החמישית בעולם. כאשר סין הולכת ונסגרת בפני חברות זרות או מוחרמת על ידן במלחמת הסחר, הודו היא שוק הצמיחה האדיר האחרון לחברות מאמזון עד ארמקו.

רפורמת המס של מודי

ממשלתו של נרנדרה מודי מנסה להשאיר את הכלכלה על הפסים, על ידי רפורמת מס ארצית, בין היתר. אבל כלכלנים אומרים שהמדיניות שלה לא ייצרה מקומות עבודה, בייחוד במגזר הייצור, שנחוצים למעבר מהכלכלה השחורה.

"צריך שיהיו גם גזרים", אומר ויבק דהג'יה, מומחה לכלכלת הודו באוניברסיטת קרלטון באוטאווה, קנדה.

העברת אנשים לכלכלה הפורמלית עשויה להמריץ את הצמיחה, מפני שייצור ושירותים עירוניים מניבים יותר ערך מכל עובד בעבודה בכפר. התעשיות הללו משלמות יותר כי הפריון שלהן גבוה יותר. כך ייחלצו אנשים ממעגל העוני הכפרי, ובמקביל השיפור בפריון יגלוש לכפרים, מפני שפחות כוח אדם יניב את אותם היבולים.

המעבר גם ירחיב מאוד את גביית המס, ובתיאוריה יעניק לרשויות משאבים להשקיע בתשתיות ובמוצרים ציבוריים נוספים כדי להמשיך אותו.

מדינות מערביות עשו את הדרך הזו במהפכה התעשייתית במאה ה-19, וחלק גדול ממזרח ודרום מזרח אסיה עשה זאת במהפכת היצוא במאה ה-20. הודו רוצה ללכת בדרך דומה.

בניסיון לזרז את המעבר הזה, מודי השיק לפני שנתיים מס ארצי על סחורות ושירותים, שהחליף משטרי מס מקומיים רבים ושונים. המע"מ הזה מחייב את כל העסקים פרט לקטנים ביותר להירשם בשיטה מקוונת, להגיש דיווחים אלקטרוניים ולשלם מס בפלטפורמה אחידה. במילים אחרות, לצאת מהכלכלה השחורה.

שטרי הכסף הוחלפו

זה הגיע אחרי מהלך הפתע של מודי ב-2016 לאסור שימוש בשטרי כסף גבוהים שמהווים כמעט 90% מהכסף במחזור. המטרה הייתה להגביל העלמות מס ושחיתות רשמית. זה גם דחף את ההמונים לבצע עסקאות בטלפונים הניידים שלהם, ודרך חשבונות בנק שהממשלה סיפקה לכל העניים.

החלפת שטרי הכסף והרחבת מערכת המס שיבשו את הכלכלה השחורה, אבל לא המריצו את הכלכלה הרשמית. התוצאה הייתה שאמון העסקים וההשקעות שלהם ירדו, ופגעו ביכולת המשק לספק מקומות עבודה רבים וטובים יותר.

תעשיית הרכב, לדוגמה, ספגה ירידה של 24% במכירת מכוניות נוסעים בספטמבר, הירידה החודשית ה-11 ברציפות, וזהו הרצף הממושך ביותר של ירידה בתעשייה הזו. צמיחת הכלכלה ההודית כולה הואטה לשפל שש-שנתי של 5% בלבד. במדינה עם עשרה מיליון צעירים שמצטרפים לכוח העבודה מדי שנה, זהו למעשה מיתון.

כדי לחולל מפנה, הממשלה הפחיתה לאחרונה את מסי החברות, בעיקר על מפעלי ייצור חדשים, כדי למשוך חברות ששוקלות לעבור לסין. כלכלנים אומרים שנחוצים עוד צעדים כדי לבצע את השינויים המבניים העמוקים הדרושים.

השדרוג הכלכלי של הודו החל לתפוס בתחילת המאה ה-21, כשהמדינה הפכה תחילה לבסיס של מוקדי שירות טלפונים בעולם, ואחר כך לאחראית הקודים הממוחשבים שלו. התעשיות הללו יצרו מעמד ביניים חדש אך זעיר.

אבל חלקו של הייצור בכלכלה נשאר 17% במשך רוב העשור האחרון, כאשר הודו לא משכה חלקים משמעותיים משרשראות האספקה העולמיות שמייצרות כל דבר, מאייפונים עד מכוניות, לצריכה עולמית.

הודו צריכה למשוך רק חלק קטנטן מחלקה של סין בייצור העולמי כדי לעבור מ"מעגל קסמים אכזרי למעגל קסמים חיובי", אומר דהג'יה מאוניברסיטת קרלטון.

כדי לעשות זאת, ממשלת מודי תצטרך לגייס את הרצון הפוליטי להקל את חוקי העבודה וההגבלות על השימוש בקרקע. חוקי העבודה הנוכחיים מקשים על הקמת מיזמי ייצור בקנה מידה רחב, והפיקוח על השימוש בקרקעות עוצר איחוד של אדמות חקלאיות.

אם השינויים הללו לא יבוצעו, כלכלנים אומרים שחלק גדול מהפוטנציאל הכלכלי המדובר של הודו עלול להתבזבז, כי רוב כוח העבודה הגדל שלה יישאר תקוע בכלכלה הלא-פורמלית.