ברני סנדרס: השמאל חייב להכיר בהישג העצום של הקמת ישראל

במאמר רחב-יריעה פורש ברני סנדרס את השקפותיו על ישראל, הציונות והאנטישמיות. הוא מודה שביקורות מסוימות על ישראל אכן יכולות לגלוש לאנטישמיות, אך בה בעת הוא מדגיש, כי הכרה במצוקת הפלסטינים אינה שלילת לגיטימציה מישראל.

ככל שידוע זה הדיון המעמיק ביותר של הסנטור היהודי על עמדותיו בסוגיות ישראל והאנטישמיות ועל האופן שבו משפיעה יהדותו על עמדות אלה. המאמר, שנושא את הכותרת "כיצד להילחם באנטישמיות", מתפרסם במגזין Jewish Currents.

סנדרס, אחד מהמתמודדים המובילים במירוץ על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, נחשב בימין הישראלי כשמאלן עוין ישראל. אך בהתבטאויותיו במאמר הוא מציג את עצמו כיהודי שישראל יקרה ללבו.

"הקשר שלי לישראל מתפרש לאורך שנים רבות", הוא כותב. "ב-1963 חייתי בקיבוץ ליד חיפה. שם ראיתי וחוויתי רבים מהערכים הפרוגרסיביים שעל תשתיתם נבנתה ישראל. לדעתי, זה חשוב שכולם, ובמיוחד הפרוגרסיבים, יכירו בהישג האדיר של הקמת מדינה דמוקרטית לעם היהודי לאחר מאות שנים של רדיפות וגירושים".

"אך אנו גם צריכים להיות כנים: הקמת ישראל נראית בעיני העם האחר בפלסטין כסיבה לעקירתו המכאיבה (ממולדתו)", מוסיף סנדרס. "ובדיוק כפי שהפלסטינים צריכים להכיר בטענות הצודקות של היהודים הישראליים, צריכים תומכי ישראל להבין מה מקור יחסם של הפלסטינים להקמת ישראל. הכרה במציאות הזו אינה שלילת לגיטימציה מישראל, בדיוק כפי שהכרה מפוכחת במציאות של הקמת ארה"ב (על חשבון האינדיאנים - ר.ד.) אינה מהווה שלילת הלגיטימציה מארה"ב. זה צעד נחוץ של הכרה באמת ושל פיוס כדי להתייחס לאי-השוויון שמוסיף להתקיים בשתי החברות".

סנדרס מנתח את הקו הדקיק שמפריד בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות: "נכון שביקורות מסוימות על ישראל עלולות לגלוש לאנטישמיות, במיוחד כאשר ביקורות כאלה שוללות את זכותם של היהודים להגדרה עצמית, או כאשר הן נותנות תמיכה לתיאוריות קונספירציה על עוצמתם הגדולה של היהודים כביכול. תמיד אגנה אנטישמיות כאשר אבחין בה. אבות אבותיי מצפים ממני לא פחות מכך".

"כנשיא, אחזק את המאמצים המקומיים והבינלאומיים להילחם במשטמה הזו", הוא מוסיף. "אורה למשרד המשפטים לתת קדימות למאבק נגד האלימות הלאומנית. לא אמתין שנתיים למנות נציג מיוחד למאבק באנטישמיות, כפי שהמתין טראמפ; אמנה נציג כזה מיד עם כניסתי לבית הלבן. אצטרף למועצה לזכויות האדם שליד או"ם, ארגון שטראמפ פרש ממנו... אנו צריכים להשתתף בעיצוב האג'נדה הבינלאומית לזכויות האדם ברחבי תבל".

ובהמשך: "האינטרס של ארה"ב, ישראל, הפלסטינים והאזור כולו הוא סיום הכיבוש ומתן אפשרות לפלסטינים להגדרה עצמית במדינה עצמאית, דמוקרטית, בעלת יכולת קיום כלכלי. גאוותי בישראל והערצתי אותה מתקיימות בצד תמיכתי בחירות ועצמאות לפלסטינים. אני מתנגד לטענה שקיים ניגוד בין העמדות האלה".

"הכוחות שמתסיסים אנטישמיות הם אותם כוחות שערוכים נגד העמים המדוכאים בעולם, לרבות הפלסטינים; המאבק באנטישמיות הוא גם המאבק בעד חירות הפלסטינים".

סנדרס מותח ביקורת לא כל כך מרומזת על מדיניותו הימנית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומשווה אותו לשליטים סמכותניים במדינות אחרות: "בעולם כולו - ברוסיה, בהודו, בברזיל, בהונגריה, בישראל, ובמקומות אחרים - אנו עדים לעלייתה של התנהלות פוליטית פלגנית והרסנית. אנו רואים כיצד מנהיגים סמכותניים בלתי סובלניים תוקפים את יסודות החברות הדמוקרטיות".

"מנהיגים אלה מנצלים את פחדי האנשים ומשסים אותם במיעוטים אתניים ודתיים, בנורמות דמוקרטיות ובעיתונות חופשית באמצעות ניפוח טינות, שלהוב אי-סובלנות וליבוי משטמות", כותב סנדרס. "המנהיגים האלה מטפחים פרנויה מתמדת מפני מזימות של אויבים מבחוץ. אנו רואים זאת בבירור בארצנו שלנו, בארה"ב. ההתנהלות הזו מאפיינת את הדרג הבכיר ביותר בממשל. היא באה לידי ביטוי בציוצים של דונלד טראמפ, במילים שיוצאות מפיו".

סנדרס מרחיב את הדיבור על אנטישמיות בארה"ב. הוא מביא נתונים שמעידים על עליה במספר התקריות האנטשימיות שם, לרבות התקפות רצחניות וגילויי אלימות. "גל האלימות הזה נובע מאידיאולוגיה פוליטית מסוכנת שמסמנת כמטרה יהודים ואחרים, שאינם משתלבים בחזון הצר של אמריקה ללבנים בלבד", הוא כותב. "צריך להבהיר שבעוד שאנטישמיות היא איום על יהודים בכל מקום, היא גם מהווה איום על כל משילות דמוקרטית. האנטישמים שצעדו בשארלוטסוויל שונאים לא רק יהודים. הם שונאים את עצם הרעיון של דמוקרטיה רב-גזעית. הם שונאים את הרעיון של שוויון פוליטי. הם שונאים מהגרים, אנשים לא לבנים, חברי קהילת להט"ב, נשים וכל אחד אחר שנחשב כמכשול בדרך לאמריקה ללבנים בלבד".

"האנטישמים מאשימים את היהודים בתיאום התקפות מסיביות על אנשים לבנים ברחבי תבל; הם טוענים שהיהודים משתמשים באנשים לא לבנים ובקבוצות שוליות אחרות כדי לעשות בשבילם את העבודה השחורה", כותב סנדרס. "זו תיאוריית הקונספירציה שדחפה את הגזען שרצח מתפללים בבית-הכנסת עץ חיים בפיטסברג; התיאוריה שהיהודים זוממים להכניס מהגרים לאמריקה כדי שהם 'יחליפו' את הלבנים שם".

"חשוב להבין שזו מהות האנטישמיות: תיאוריית קונספירציה שלפיה מיעוט חשאי רב עוצמה שולט על החברה כולה".

"התנגדות לאנטישמיות היא ערך ליבה של הפרוגרסיבים", אומר סנדרס. "לכן אני מוטרד מאוד מכך (שהימין) מנסה להטיח בפרוגרסיבים האשמות שהם - הפרוגרסיבים - אנטישמים. זה נשק פוליטי ציני". (בכך רומז סנדרס להאשמות של גורמים רפובליקאים שדמוקרטים מסוימים, ובעיקר צירות בית-הנבחרים רשידה טלאיב ואילחאן עומר, חוטאים באנטישמיות בגין הצהרות נגד מדיניות של ישראל - ר.ד.)

"אחד מהדברים המסוכנים ביותר שעושה טראמפ הוא זריעת פילוג בין אמריקאים באמצעות טענות כוזבות על אנטישמיות, בעיקר בכל מה שקשור ליחסי ארה"ב - ישראל. צריך להדגיש באופן הברור ביותר: מתיחת ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל אינה אנטישמיות", מכריז סנדרס.