ההחלטה הכלכלית היקרה של פיקוד העורף

קמפיין ה"שולמנים" הוויראלי והאפקטיבי של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים הראה הבוקר (ג'), מבלי שהתכוון, תוך שעות בודדות ובשידור חי וישיר, את אחד הליקויים הקשים שקיימים בתפר הדק שבין מצב חירום ביטחוני בישראל לבין השאלה מי צריך לתת את הדין הכלכלי עליו. כמובן שהפגיעה הכלכלית היא לא נחלתם רק של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, כי למעשה כל המשק - הפרטי, הממשלתי והציבורי - ספג היום השבתה כמעט מלאה.

מדינת ישראל חוקקה כבר ב-1951 את "חוק ההתגוננות האזרחית" שמפקיד בידי צה"ל את האחריות לביטחון האזרחים בשעת התקפה. החוק הזה תוקן ועודכן במרוצת השנים והותאם לסמכויות שהופקדו בידי פיקוד העורף לאחר שזה הוקם ב-1992, בעקבות מלחמת המפרץ. למעשה, ב-24 השעות הראשונות שלאחר מתקפה על מדינת ישראל, מכל סוג, הסמכות והאחריות הביטחונית, וגם הכלכלית, מצויה בידיו של מפקד פיקוד העורף. לאחר מכן, צריכה ממשלת ישראל לכנס את הקבינט ולקבל החלטה האם להפעיל את חוק "מצב מיוחד בעורף" שלצדו כבר קיימות תקנות כלכליות ברורות המעניקות פיצויים לעסקים ולמעסיקים, ומבטיח את יציבות מקום עבודתם של כלל המועסקים במשק.

אז מה היה לנו היום? כבר בשעה 5:00 לפנות בוקר, עוד בטרם שוגרה רקטה אחת מעזה, הוציא פיקוד העורף הנחיות התגוננות שקבעו כי אין לימודים ועבודה (פרט למפעלים חיוניים) בכל אזור עוטף עזה, מערב לכיש ומערב הנגב. כבר בשלב הזה הלימודים בוטלו בכל אזור לכיש ומרכז הנגב. ההנחיות לגבי אזורים צפוניים יותר היו שלא לקיים התכנסויות של למעלה מ-1,000 איש, ולא לקיים לימודים במבנים יבילים שבהם אין מיגון.

מעט לאחר השעה 7:00 בבוקר, כאשר מעגל הירי כבר התרחב למרכז הארץ ואזעקות, יירוטים והדי פיצוצים נשמעו ונראו בראשל"צ, בבת ים, בחולון ובת"א, השתמש פיקוד העורף בסמכויותיו במסגרת החוק בשעת מתקפה והודיע כי לא יתקיימו לימודים בכל המסגרות החינוכיות ועבודה בכל המקומות שאינם חיוניים - מקו באר שבע בדרום ועד לת"א בצפון. להחלטה שכזו, שלא התקבלה כמותה גם במהלך 50 ימי הלחימה של "צוק איתן", קיימות השלכות כלכליות מרחיקות לכת.

מדובר בהחלטה שעולה לקופת המדינה מיליארדי שקלים, הגם שהיא מתקבלת בכובד ראש ולנוכח הערכת מצב הכוללת גם את הערכת הסיכונים הביטחוניים. בסופו של דבר, פגיעה באזרחים, בסיטואציה הישראלית והאזורית הרגישה ממילא, יכולה להוביל אותנו למלחמה ארוכת ימים מול עזה, ואפילו נרחבת יותר, שהעלויות הכלכליות שלה הרבה יותר גדולות.

צה"ל ופיקוד העורף המשיכו לקיים את הערכת המצב המתמשכת, ובשעה 9:30 בבוקר שונו ההנחיות לתושבים פעם נוספת והתאפשר לכל העובדים במרחב דן והשפלה, במקומות שאינם חיוניים וממוגנים, להגיע למקום עבודתם.

מעבר לעובדה ששינוי ההנחיות התבצע על ידי פיקוד העורף בצורה תכופה, דבר שיצר בלבול אצל רבים מאזרחי ישראל, במיוחד במרכז הארץ, הפעילות הכוללת של המשק נפגעה בצורה קשה ביותר. מדובר בהשבתה מעשית של מרבית הכוח היצרני במדינה שעלותה תסתכם במיליארדי שקלים. עכשיו צריכה להישאל גם השאלה מי ישלם על כך? רשות המסים הזדרזה להודיע, עוד לפני הצהריים, כי המדינה תפצה עסקים שעובדיהם נעדרו רק עד למרחק של 40 ק"מ מעזה. מול יתר המעסיקים תוכל המדינה לטעון כי החל מ-9:30 בבוקר הפעילות בשפלה וגוש דן הוחזרה למסלולה הסדיר. מצד שני, המעסיקים באזור שמעבר ל-40 ק"מ מעזה יטענו כי רק מעטים מהעובדים התייצבו לאחר השינוי בהנחיות ושמרביתם נשארו בבית עם ילדיהם מכיוון שמערכת החינוך הושבתה כליל בכל האזורים.

האירוע הנקודתי של היום חייב להיות נקודת המפנה ביחס לחקיקה הקיימת. ברור שההחלטות הביטחוניות, האחריות והסמכות ביחס לעורף ולביטחון אזרחי ישראל צריכים להישאר בידי צה"ל ופיקוד העורף, אבל המשמעויות הכלכליות של ההחלטות הללו חייבות להילקח בחשבון ולהוות פקטור בעת קבלת כל החלטה. כלל הגורמים הממשלתיים האחראים על כלכלת ישראל, בהובלת משרד האוצר, חייבים להיות נוכחים ולומר את דעתם, בחדר שבו מפקד פיקוד העורף מקבל את ההחלטה שלא לקיים יום עבודה שעלותו למשק מסתכמת בלמעלה מ-5 מיליארד שקל. 

הכותב משמש כמנהל המקצועי של חברת הייעוץ התקשורתי "פרו אסטרטגיה" וכיהן בעבר כממלא-מקום דובר פיקוד העורף