אפוטרופוס למרות התנגדות המשפחה

מינוי בן משפחה כאפוטרופוס לקשיש נתפס בעבר כפרוצדורה כמעט שגרתית. בני משפחתו של אדם אשר ניכרה ירידה חמורה בתפקודו, פנו לבית המשפט בליווי חוות-דעת מרופא על חוסר כשירותו של הקשיש לנהל את ענייניו הכלכליים והאישיים, ובהיעדר מתנגדים, מונו כאפוטרופוסים עבורו. בשנים האחרונות המגמה השתנתה, והנטייה בבתי המשפט כיום היא להימנע במידת האפשר ממינוי אפוטרופוס, גם לאדם המוגבל בעצמאותו.

צמצום היקף מינוי האפוטרופוסים נובע בעיקר מההכרה שמדובר במהלך הפוגע באופן אנוש בזכויות היסוד של האדם לקבל החלטות ולנהל את חייו באופן עצמאי. המהלך קיבל חיזוק רב מחקיקה ופסיקה חדשים, שהעמידו אלטרנטיבות פוגעניות פחות כאמצעי תמיכה לקשיש הזקוק לכך, בדמות מינוי מיופה-כוח או תומך החלטות. השימוש בהסדרים האלטרנטיביים מצמצם את הפגיעה לא רק בחירותו של הקשיש, אלא גם בחירותם של בני המשפחה, שבתפקידם כאפוטרופוסים נמצאו בפיקוח הדוק של המדינה.

לפיכך כיום, אם קשיש מצוי במצב קוגניטיבי בלתי תקין או גבולי, אך הוא מוקף בסביבה מיטיבה ובבני משפחה שדואגים לו באופן מסור גם ללא פיקוח הרשויות, המדינה לא תיטה להתערב. עם זאת, השאלה האם בני המשפחה אכן מטפלים כיאות באדם המוחלש תיבחן על-פי מדדים אובייקטיביים, ובמידת הצורך בית המשפט יכפה על המשפחה מינוי אפוטרופוס, גם אם היא לא מעוניינת בכך.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דן בשאלת הצורך במינוי אפוטרופוס לקשישה, אשר מצבה הקוגניטיבי הידרדר, אך בעלה ובנה התנגדו למינוי וטענו כי אין בו צורך, שכן הם מטפלים בה היטב בעצמם. גם תסקיר רשויות הרווחה, שניתן לבקשת בית המשפט, תמך בעמדתם של הבעל והבן.

על אף העמדה האחידה שהוצגה בפניו, בית המשפט זימן את הקשישה להופיע בפניו באופן אישי, ובעקבות המפגש עימה החליט כי מקרה זה דווקא עומד בקריטריונים הדורשים את התערבות המדינה באמצעות מינוי אפוטרופוס. לדברי בית המשפט, הוא אינו מטיל ספק בטיב הטיפול המסור יותר או פחות אשר העניקו הבן והבעל לקשישה, והוא אף אינו חושש כי הם ישליכו אותה לרחוב או ימנעו פת לחם מפיה או בגד לעורה. עם זאת, בכך אין די.

בית המשפט התרשם כי הבעל הצטייר כאדם עריץ, השולט באופן מוחלט בכספיה של האישה וברכושה ונוהג בהם כרצונו, בעוד שהאישה אומנם מבינה את המתרחש סביבה, אך אינה עצמאית בקבלת החלטות, לא משום חולשה שכלית, אלא משום היותה אישה מוחלשת מאד מבחינת כוחותיה הנפשיים לעמוד מול הבעל.

אומנם ייתכן שזה היה דפוס חייהם של בני הזוג לאורך חיי הנישואים הארוכים, שכן מדובר ברכוש משותף שנוהל גם בעבר על-ידי הבעל במסגרת חלוקת התפקידים המסורתית בין הצדדים. עם זאת, כעת, משהאישה בשנות ה-80 לחייה, ולא מן הנמנע שתזדקק בעתיד הנראה לעין לכספים עבור סיעוד ותמיכה, בית המשפט לא רואה עוד בכספים רכוש משותף, אלא רכוש המופרד למחציות, שלכל אחד מבני הזוג עשויים להיות אינטרסים שונים בו.

בית המשפט מנה רשימה ארוכה של מהלכים כלכליים שנקט הבעל ברכוש המשותף, שאינם מטובתה של האישה. כך, בין היתר, הבעל העביר לצד ג' דירה ורכב, מכר דירה שהייתה בבעלות האישה והעביר את תמורתה לילדים ועוד.

אם כן, על אף שלא חל משבר או קרע בחיי הנישואים של בני הזוג, בית המשפט החליט כי הוא לא יכול לתת אמון בבעל שיפעל לטובת האישה בניהול רכושה, ומשנוכח כי האישה אינה מסוגלת לנהלו בעצמה באופן מיטיב, הוא הורה על מינוי אפוטרופוס חיצוני עבור האישה, על אף התנגדות בעלה ובנה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il