בין הרתעה להכרעה - לנהל חיי שגרה

חזרנו לעוד יום של טרור הרקטות. מציאות שאסור להתרגל אליה. חשוב כעת לנסות ולהביט בתמונה המלאה - יעילות ההרתעה שלנו והשיטות הנבחרות לייצר הכרעה במאבק. עד היום, תפיסת הביטחון של ישראל נשענת על עקרון "קיר ברזל", רעיון שהגה זאב ז'בוטינסקי ב-1923, בתגובה להתפרעויות ערביי ארץ-ישראל. במרכז הרעיון עומד העיקרון, ששכנינו הערבים לא ישלימו עם קיום המדינה היהודית עד שיפנימו שלא ניתן להשמידה. דוד בן-גוריון אימץ את הרעיון, והתאים אותו לתקופה שבה האיום על ישראל עבר מערבי ארץ-ישראל למדינות ערב. על ישראל לבנות כוח בלתי חדיר, הכולל יכולות קונבנציונליות ולא-קונבנציונליות, ובריתות עם המעצמות.

המדינות הערביות השואפות להשמיד את המדינה נשארו כאיום על ישראל מ-1948 עד תחילת שנות ה-90. בתקופה זו נלחמה ישראל בשש מלחמות נגד אותן מדינות (עצמאות, קדש, ששת הימים, התשה, יום הכיפורים ולבנון). לאחר כ-40 שנות קיום, בעקבות הסכמי שלום דה-יורה עם מצרים וירדן, והסכם אי-התקפה דה-פקטו עם סוריה ופריצת האינתיפאדה הראשונה, פחת האיום הזה בחשיבותו.

במקום זאת, השכנים הערבים בארץ-ישראל, היום מזדהים כפלסטינים, חזרו להיות האיום העיקרי של ישראל. אבל האיום בתקופה הנוכחית, משנות ה-90 עד היום, שונה מהאיום בתקופה הראשונה. הארגונים הפלסטיניים הנלחמים בישראל (כמו החמאס והג'יהאד האסלאמי) יותר חלשים יחסית לכוח הישראלי, משהיו בשנים 1923-1948. לארגונים אלה הצטרפו ארגונים אסלאמיים (שיעים וסונים), כמו חיזבאללה ואל-קאעידה התוקפים מטרות ישראליות ויהודיות בכל העולם. ארגונים אלה אינם מסוגלים להשמיד את ישראל, ולכן תפיסת הביטחון של ישראל מתייחסת לאיומים אלה, בניגוד לאיום מאיראן, כאיומים לא-קיומיים.  

איך אפשר לבנות אסטרטגיה כדי לנצח אותם ולהצעיד ישראל קדימה?

ראשית, מול טרור אידאולוגי, המשלב דת ולאומיות, צריך להכין את צה"ל והציבור לסכסוך ממושך. בסכסוך שכזה התגובה הישראלית צריכה להיות קצרה וממוקדת. זה יאפשר לצה"ל גמישות לתקוף ארגוני טרור בכל פעם שצריך. עם הזמן, המסר הזה יופנם על-ידי ארגוני טרור וייצר הרתעה.

בנוסף, צריך להתרגל לעובדה שלא ניתן למגר את הטרור באופן מוחלט, כמו שלא את הפשע. בהינתן מצב זה כוחות הביטחון יידרשו להגביל את הטרור לרמה "נסבלת", שבה אפשר לקיים חברה וכלכלה מודרנית ומשגשגת. תפיסה זו דומה לתפיסת תפקיד המשטרה שנדרשת להגביל את הפשע לרמה נסבלת.

שנית, מרכיב ההגנה צריך לעלות בחשיבותו. למדינה עם כלכלה מודרנית, לעומת ארגון טרור ללא מדינה, יש יותר מה להפסיד מהרס של מלחמה. הגנה מוצלחת מחזקת את חוסן העורף, ומאפשרת לכוחות הביטחון לטפל בארגוני טרור כמו בכנופיית פשע. כיפת-ברזל היא דוגמה לכך. כל עוד החיים האזרחיים ממשיכים לתפקד, ישראל תתחזק ברמה ביטחונית, מדינית וכלכלית ביחס לאויביה.

שלישית, ישראל צריכה להשקיע משאבים אדירים בלהתכונן לאיומים עתידיים. בעבר התמקדנו במרחבי האוויר, הים והיבשה. היום צריך לפתח יכולות בשני מרחבים נוספים - החלל והסייבר. ישראל נמצאת בין תריסר המדינות ששיגרו בכוחות עצמן לוויין לחלל, ועומדת בחזית העולמית בתחום הסייבר.

ורביעית, כמדינה דמוקרטית-ליברלית יש חשיבות לקבלת לגיטימציה, פנימית ובינלאומית, לפעולות צה"ל נגד  ארגוני טרור. כמעט כל פעולה צבאית משמעותית תגרום לאבדות של חפים מפשע. לכן, על הממשלה להכין את דעת הקהל הישראלית והבינלאומית להבנת פעולה שכזו, כהגנה הנחוצה לשלום אזרחיה.

בפן הבינלאומי, על ישראל לשמור על הקשרים הכלכליים ועל אספקת נשק וחלקי חילוף ממדינות רלבנטיות. רוב המדינות הללו הן דמוקרטיות, ולכן חשוב לייצר תמיכה רחבה לפעילות ישראלית נגד טרור בקרב אוכלוסיותיהן. זאת, כדי להמעיט את כוחם של מתנגדי ישראל הקוראים להחרים אותה, כמו תנועת ה-BDS.

ובסיום, נסיבות אזוריות ייחודיות המתרחשות באחרונה מצליחות לגרום לחיבורים בינינו לחלק משכנינו הערביים. יש מכנה משותף למאבק נגד ארגוני טרור ופטרונם העיקרי, איראן. במציאות שכזו, על ישראל להשכיל להשקיע במאמצים מדיניים נרחבים, בדיפלומטיה הקלאסית והמודרנית, באינטרנט ובמדיה החברתית. שת"פים כלכליים, מדיניים וצבאיים יחזקו את ישראל ויעזרו לה להמשיך להכות ולנצח את אויביה.

הכותב הוא יו"ר חברת ישראמרין ונמנה עם הדיפלומטים הצעירים של הקונגרס היהודי העולמי