במאבקים מול הטרור - העם ייבחן בחוזק העורף

טרור מאופיין גם בכך שהוא מפעיל אלימות נגד אזרחים שאינם מעורבים בלחימה, להשגת מטרותיו. הטרור מכוון את האלימות בדרכים שונות, בעיקר ל"בטן הרכה" של המדינה הדמוקרטית המערבית. התפיסות המסורתיות - מצד הטרוריסטים ומצד רשויות המדינות במערב - את האזרחים, הן כשל כבשים מדושנות ותמימות הרועות באחו העולמי בלי יכולת אמיתית לזהות או לקדם את פני הסכנה - ולהתמודד איתה. בשל פגיעותם יש להגן עליהם באמצעות כלבי שמירה מקצועיים ונאמנים מטעם המדינה, כלומר, אנשי כוחות הביטחון.

את הרעיון הזה מעודד בעשרות השנים האחרונות בית המדרש הגדול של הוליווד. אך למען האמת, לפחות במקרה הבוחן הישראלי, המציאות רחוקה מן המצב הזה.

השירות הצבאי, המתח הביטחוני התמידי הכולל חיים בצילם של אירועי ביטחון מתפרצים, ותחושת חרדה לעצם קיומו של העם היהודי, המעוגנת בהיסטוריה של עמנו נתפסים כדברים שליליים, אפילו כטראומתיים. ועם זאת, יש בהם צד חיובי. התופעות הללו בשילוב עם סולידריות חברתית עמוקה המתעוררת בעיתות מבחן וחירום, מעניקות לעורף הישראלי חוסן בלתי רגיל המוכח שוב שוב לאחר כל גל אלימות, בעיקר מצד אויבים. הישראלים מגיבים בסובלנות, וחוזרים לשגרה. כך למשל בזמן אירועי "אינתיפאדת הבודדים" בשנת 2015, פיגועי טרור ספורדיים רבים נבלמו בדקה בממוצע על-ידי אזרחים ישראלים רנדומליים.

משמעות עוצמתו של העורף הישראלי אינה משליכה רק על שרידותם של הפרטים. סביר להניח שמערכת הביטחון תדע לעשות את מה שהיא צריכה בעת צרה, אך לקברניטיה נחוצה הידיעה כי הציבור חזק ותומך במהלכיה, ושיש לו סבלנות וסיבולת להחזיק מעמד לאורך זמן, במיוחד במקרי חירום משמעותיים. במציאות כזו - שאליה האירועים שאנו חווים כרגע עלולים להוביל - ישנה חשיבות גם לכוח עמידה כלכלי-חברתי-לוגיסטי.

תמיכה הדדית של הציבור, התנדבות והפעלת עמותות וארגוני סעד ועזרה, הן מכפילי עוצמה מהותיים. החלטת בית הדין של האיחוד האירופי בעניין סימון מוצרים, היא תזכורת לכך שבעיתות חירום לחצים כלכליים שונים עלולים להגיע גם מבחוץ.

הדברים אמורים גם למנהיגי ממשלת ישראל, שיש להם מה ללמוד מהעם היושב בציון. החוסן הישראלי הוא אחד הנכסים המשמעותיים ביותר שלנו. זהו פיקוד העורף האמיתי שלנו, שנתון באחריותנו כאזרחים. החוסן  בצירוף אמונתנו בדרך, יעמדו לנו נגד הקמים לכלותנו.

במקום מאוים כל-כך - הישראלים מתגלים פעם אחר פעם כבעלי תעצומות נפש, וכלוחמים רבי-עוצמה ותושייה, הן במצבי לחימה וחירום והן בניהול שגרה. 

תודעת חוסן לאומי שכזו היא הלחימה האמיתית בטרור שמתפרנס מאפקט האימה הפסיכולוגי ששואפים משלחיו להפעיל על הציבור כדי להשיג את מטרותיהם. ללא האפקט הפסיכולוגי הזה הטרור חוזר הטרור למימדיו האמיתיים והפרופורציונליים.

על ישראל להשקיע את עצמה בחינוך לסולידריות חברתית. חברה מגובשת הופכת להיות בלתי מנוצחת בעליל לאסטרטגיית פעולה שכזו שמבוססת על הפרד ומשול באמצעות הטלת אימה על הפרטים. חדר שבתוכו לא נעשים חישובי כדאיות ושבו כל אדם מוכן לתת יד לחברו בשעת צרה הוא חדר שלאף מחבל לא כדאי לפסוע לתוכו.

ניתן לומר כי כיום במלחמות החדשות של המערב כנגד צבאות הטרור החדשים אין למדוד את עוצמת הביטחון הלאומי של אומה רק באמצעות המדדים המסורתיים של איכות וכמות הנשק שברשותה, מספר חייליה ועוצמתה הכלכלית, אלא גם בעוצמת הסולידריות החברתית שבה, חוסנה הנפשי והחברתי ובמידת האהבה ויכולת ההקרבה למען הכלל, שאותה חש כל אחד ואחד מאזרחיה כלפי חבריו. 

הכותב הוא עמית מחקר בפורום קהלת