אימפיצ'מנט הנה הוא בא: אין כמעט ספק שטראמפ יזוכה

בעשר בבוקר שעון וושינגטון, חמש אחר-הצהריים שעון ישראל, הכה יושב-ראש ועדת הביון של בית הנבחרים בפטישו, והתחיל רשמית את שימועי האימפיצ'מנט של נשיא ארה"ב. (הרשימה הזו נכתבת שעות אחדות לפני שהתחילו השימועים.)

אנחנו משתמשים כאן במונח האנגלי, מפני שאין לו תרגום הולם לעברית. אימפיצמ'נט אינו "הדחה". הוא מקביל פחות או יותר לתהליך הגשת כתב אישום במשפט האמריקאי. בארה"ב, כתבי אישום מצריכים אישור של 'חבר מושבעים גדול'. במובן הזה, בית הנבחרים הוא מעין חבר מושבעים גדול, אם כי לא בדיוק.

כתב האישום, אם יוגש, יובא למשפט הסנאט. את המשפט הזה ינהל נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב בכבודו ובעצמו, בערבוב נדיר של סמכויות. הסנאטורים יהיו שקולים כנגד 'חבר מושבעים קטן' במשפט האמריקאי, זה החורץ את דינם של נאשמים. יהיה נחוץ רוב של שני שלישים כדי להרשיע את הנשיא. אם יורשע, הוא יועבר אוטומטית מכהונתו.

אין צורך לקרוא בכוכבים כדי לדעת שאין כל סיכוי - או הבה נגיד מפני הזהירות כמעט-כל-סיכוי - שרוב כזה יימצא, או בעצם שיימצא רוב כלשהו. שני בתי הקונגרס עומדים להצביע על יסוד מפתח מפלגתי. בית הנבחרים שבשליטת הדמוקרטים יצביע כמעט ללא ספק לטובת כתב אישום (articles of impeachment); הסנאט שבשליטת הרפובליקאים יצביע לטובת זיכוי.

בשביל מה זה נחוץ?

הדמוקרטים אומרים שהם ממלאים את חובתם לחוקה. מנסחי החוקה כללו בה, לפני 230 שנה, סעיף על העברת הנשיא מכהונתו במקרים של בגידה, שוחד ו"פשעים חמורים".

הרפובליקאים אומרים שהדמוקרטים מתאנים לנשיא מסיבות פוליטיות; שהם זוממים להעמידו לדין מיום נשיאותו הראשון; שמדריך אותם החשש כי לא יצליחו להביס אותו בבחירות, אשר יתקיימו בדיוק בעוד שנה, בנובמבר 2020.

הטענה הדמוקרטית מיוסדת בהחלט על חוק ועל חוקה. אלמלא התכוונו מייסדי הרפובליקה לאפשר את הדחת הנשיא, הם לא היו כוללים את סעיף האימפיצ'מנט. בדמוקרטיה פרלמנטרית היה מספיק להגיש הצעת אי-אמון. ארה"ב מנוהלת מכוח נוסחה פוליטית שהתגבשה במאה ה-18, לפני שהפציע העידן המודרני. היא לא ידעה אז על דמוקרטיות פרלמנטריות ועל הצבעות אמון.

מועט הספק שאת שתי המפלגות מדריכים שיקולים פוליטיים. הרפובליקאים שומרים אמונים לנשיאם, מפני שבוחרי מפלגתם נאמנים לטראמפ ללא סייג, והם מוכנים להעניש בחומרה כל רפובליקן שיסטה מן הקו.

הדמוקרטים נענים בין השאר ללחץ כבד מתוך שורותיהם. מנהיגיהם בבית הנבחרים, בייחוד היושבת ראש רבת הכוח ננסי פלוסי, התנגדו לאימפיצ'מנט עד חודש ספטמבר. עד אז, הסיבה היחידה לאימפיצ'מנט הייתה שהנשיא ניסה לשבש את הליכי החקירה של החשדות שהוא ומטה הבחירות שלו קשרו קשר עם רוסיה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2016. חשד הקשר לא הוכח, אבל התובע המיוחד נמנע מלנקות את הנשיא מן החשד של שיבוש החקירה. רבים מן השמאל הדמוקרטי חשבו שזה מספיק כדי לפתוח הליכי אימפיצ'מנט. המנהיגים הקשישים של הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים הזהירו את צעיריהם, שטענת שיבוש ההליכים לא תעורר תמיכה ציבורית. סקרי דעת הקהל הצדיקו את דעתם.

המשרוקית שרקה

בספטמבר התהפכו היוצרות: מודיע מתוך הממשלה הפדרלית השתמש בזכותו על פי חוק המשרוקית, כדי להתלונן שהנשיא ניסה לגייס את עזרתו של מנהיג זר נגד יריב פוליטי פנימי. עדותו של בעל המשרוקית שינתה בן לילה את הדינמיקה הפוליטית. הנשיא, שעתה זה התאושש משנתיים של חקירות רוסיה, חזר ונקלע לעמדת התגוננות. גילויים כמעט יומיים בתקשורת חושפים התנהלות מבולבלת של מטהו בבית הלבן, התכתשות בלתי פוסקת בין יועציו, קפריזות אישיות שלו עצמו ותרעומת גוברת נגדו מצד אנשי המקצוע של משרדי החוץ וההגנה ושל המועצה לביטחון לאומי.

במרכז השימועים הנפתחים היום עומדת פרשת אוקראינה: שיחת טלפון שהנשיא טראמפ ניהל עם הנשיא החדש של אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, בסוף יולי. בשיחה ההיא ביקש טראמפ מזלנסקי לחקור את מעשיהם של סגן הנשיא בממשל אובמה, ג'ו ביידן, ובנו האנטר, באוקראינה בשנים האחרונות של נשיאות אובמה. ביידן הוא, לפחות לפי שעה, בעל הסיכויים הטובים ביותר להיות מועמד הדמוקרטים לנשיאות בבחירות של השנה הבאה. כל הסקרים הפומביים חוזים לו ניצחון.

הבקשה לחקור את היריב הפנימי היא כשלעצמה מעוררת שאלות של חוקיות; אבל חמורה לאין ערוך היא ההאשמה, שטראמפ קשר את חקירת הביידנים בסיוע צבאי מסיבי שהקונגרס, בתמיכה דו-מפלגתית רחבה, הורה לו להושיט לאוקראינה. האוקראינים מתגוננים מפני שתי פלישות רוסיות. טראמפ הקפיא את העברת הסיוע במשך חודשיים. האם האוקראינים הבינו את הקשר בין הקפאת הסיוע לבין בקשת טראמפ שהם יחקרו את ביידן? יתר על כן, האם הם בכלל ידעו שהסיוע הוקפא?

אם היה כאן שמור-לי-ואשמור-לך, או, בלטינית מדוברת, quid-pro-quo, אפשר להאשים את הנשיא במתן שוחד. זה עומד להיות מוקד ההתנצחות בשימועי האימפיצ'מנט.

"מעשה טירוף"

השימועים נפתחים היום בעדויותיהם של שני דיפלומטים בכירים: ויליאם טיילור, מיופה הכוח של ארה"ב בקייב, וג'ון קנט, סגנו של המזכיר העוזר במחלקת המדינה (תרגום מסובך של תואר מסובך, המקביל פחות או יותר לסמנכ"ל במשרד ממשלתי בארץ). טיילור הוא האיש שצלצל בפעמוני האזעקה, עוד לפני גילויי המשרוקית, כאשר הזהיר במסר טקסט, שהניסיון לקשור את הסיוע הצבאי לאוקראינה בחקירת האב והבן ביידן הוא "מעשה טירוף".

ביום שישי תוזמן להעיד מארי יובאנוביץ', שהייתה שגרירת ארה"ב באוקראינה עד הדחתה הפתאומית בתחילת השנה. היא סולקה בלחצו של רודי ג'וליאני, פרקליטו הפרטי של הנשיא, שמילא תפקיד מפולפל, מאחורי הקלעים, בהכוונת יחסי ארה"ב-אוקראינה.

לפני חודש נעצרו בוושינגטון שני אנשי נדל"ן מפלורידה, יהודים ילידי ברית המועצות, שותפיו של ג'וליאני, החשודים בעבירה על חוקי מימון בחירות. מאז מעצרם התרבו הידיעות על התפקיד שהם מילאו, לצד ג'וליאני, בסילוק השגרירה יובאנוביץ'. הבוקר כותב ה"וושינגטון פוסט", כי השניים, לב פארנאס ואיגור פורמן, העלו את עניין יובאנוביץ' בשיחה פנים אל פנים עם הנשיא טראמפ, במועדון הגולף הפרטי שלו בפלורידה, באפריל 2018.

אם גודש הפרטים הזה מעמיד במבחן חמור את סבלנותו של הקורא, אין זה אלא כאין וכאפס לעומת הנהר הגועש של פרטים העומד לזרום בימים הבאים. אנחנו עומדים לשמוע, כי טינה עמוקה וחשדות קונספירטיביים הדריכו את יחסו של טראמפ אל אוקראינה עוד לפני שנבחר לנשיא.

לוח הזמנים של שימועי האימפיצ'מנט הוא לפי שעה רק משוער. העדויות יישמעו כנראה עד סוף השבוע הבא. דוח יוגש עד סוף החודש. ועדת המשפטים של בית הנבחרים, המוסמכת להכין את כתב האישום, תתכנס בתחילת דצמבר. מליאת בית הנבחרים תצביע על כתב האישום בשבוע השלישי של דצמבר. אש וגופרית ימלאו את היכלי הקונגרס ואת שידורי הטלוויזיה והרדיו.

מיד אחר כך יסבו האמריקאים אל שולחן חג המולד, וישתדלו להימנע מלדבר על פוליטיקה; או לפחות ישתדלו להבטיח שאקדחים טעונים לא יהיו כלולים במתנות החג, הממתינות מתחת לעץ המקושט בבוקר של 25 בדצמבר. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny