להוציא את החד"פ: כך ההייטקיסטים שוב מקבעים נורמות בשוק התעסוקה

בשבועות האחרונים נרשם טרנד מקומי; עובדים שנכנסו למטבח המשרד וביקשו להכין לעצמם קפה בכוס חד-פעמית או להשתמש בכפיות פלסטיק, נתקלו בתמונתה של השוודית בת ה-16 גרטה טונברג, שהניעה את מחאת האקלים הגלובלית. כשהיא זועפת לעברם, הם נדרשו לבחור: לשתות בכוס רב-פעמית או להשתמש בכלים חד-פעמיים ולקחת אחריות על זיהום כדור הארץ.

הפעילות המקורית היא חלק מדרישה הולכת ומתרחבת להפסקת השימוש בכלים חד-פעמיים; החל מממשלות בעולם המוציאות מהחוק את השימוש בהם, ליוזמות מקומיות של ערים ועסקים בישראל. בזירה המקומית צמחה גם התארגנות רשת מעניינת; "ירוק בהייטק", קבוצה שקמה במטרה להפוך את העובדים לשורשים שיצמיחו את השינוי במקומות העבודה שלהם. היזמית, לי שוץ גביש, לא חשבה שפוסט אחד שלה יוליד את היוזמה הצוברת תאוצה. "פרסמתי פוסט בקבוצת הפייסבוק 'צרות בהייטק' ואמרתי שזו כבר פשוט בורות להשתמש בכל כך הרבה חד-פעמי", היא מספרת. "הפוסט הגיע לאלפי אנשים והמון כתבו לי 'אנחנו רוצים להצטרף למהפכה'. זה הפך להיות מעגל של השראה שצבר כוח. גיליתי שזה מפריע להמון אנשים והתאחדנו".

אותו פוסט בקבוצת ההייטקיסטים גרף פי חמישה יותר תגובות מאשר פוסטים אחרים בנושאים כמו שכר ובדיחות מתכנתים, וגרם להייטקיסטים לצאת לפעילות ירוקה, מעין מאבק על החלקה שבשליטתם - המטבחים והמשרדים. "יש סוויץ' של מודעות בקהילה שלנו", אומרת גביש. "אנשים שזה מפריע להם שנים סיפרו שניסו לדבר עם אנשי משאבי אנוש ולא הקשיבו להם. אבל ברגע שהתחלנו לכתוב על זה ולדבר כקבוצה, אז גם המנהלים וה-HR מקשיבים ורואים. אנחנו רואים שיש שינוי תפיסה בחברות. אף חברה הרי לא רוצה להיות האחרונה שקופצת על הרכבת, כולם רוצים להיות חוד החנית של הטכנולוגיה ולהיות ראשונים, בטח בהייטק, זו קצת פדיחה להצטרף מאוחר למשהו שכבר קורה בשוק".

איך החברות מקבלות את זה?

"בשביל לגרום לעובדים להתגאות בארגון, הן יכולות להיפטר מהכלים החד-פעמיים. אם עושים את זה בצורה נכונה ומשווקים את זה פנים ארגונית, זה גם גורם לעובדים תחושה טובה על זה שהם עובדים בעסק ירוק, זה ממתג את החברה כלפי העובדים. כסף לא קונה לבבות או נאמנות; אנשים מחפשים משמעות, לעובדים אכפת מהעתיד שלהם ושל ילדיהם. לכן חברה שמתגאה בשמירה על הסביבה תורמת לתחושת השייכות של העובדים ובכך תורמת לעולם ולעצמה. כולם רוצים להתגאות בכך שהם חלק מדבר חיובי".

עניין נוסף בחברות גדולות ובחברות הייטק הוא שוברי ה'תן ביס' וההרגל להזמין את ארוחות הצהריים מהמסעדות הסמוכות. עובדים מספרים שלאחר ארוחת הצהריים, נערמים שקים שחורים מלאי קופסאות פלסטיק, ההופכות לפסולת. בחברת JoyTunes החליטו להרים את הכפפה, ובמקום להזמין אוכל, העובדים מיוזמתם אוספים בכלים רב-פעמיים אוכל מהמסעדות הסמוכות. חברת סייבריזן, המעסיקה כ-500 עובדים ברחבי העולם, 200 מהם בישראל, גם היא עברה "תהליך ירוק". "העובדים רצו לבחון איך להפוך את המשרד לירוק יותר ופתחו קבוצת עבודה על הנושא. כולם זרקו רעיונות, ואגב, לא מדובר רק בעובדים הצעירים. משם, התחלנו לדבר איך ליישם. הכנסנו פחי מיחזור והפרדת אשפה, והחלטנו להוציא לחלוטין את החד-פעמי מהמשרד", מספרת אילה טל, מנהלת המשרד. "הכנסנו כלים רב-פעמיים ולטובת העובדים הדתיים מצאנו פתרון - כלים חד-פעמיים העשויים מ-PLA, חומר מתכלה מקני סוכר, צמח שגדל מהר ושקצב ההתכלות שלו גבוה. הכלים הללו מוצנעים במגירות. תקשרנו את זה לעובדים והסברנו על השינוי, הסברנו על החלופות. כשמבינים את הרציונל, יש הירתמות. רוב העובדים ככולם - מאוד אהבו את השינוי הזה. העובדים מבינים שמדובר בחשיבה גלובלית ולא בהרעת תנאים או בחיסכון של כסף".

 מודעת דרושים של חברה שנפרדה מהכלים החד פעמיים

סודהסטרים הולכת צעד אחד קדימה

היוזמות הירוקות לא צצות רק בהייטק. עסקים רבים מסתכלים קדימה וחושבים מה הם יכולים לעשות ברמה המיידית. אחד מהם הוא פרסום יהושע, שברגע אחד החליטה הנהלתו לסלק את הכלים החד-פעמיים. שיחת מסדרון בין עובדים - לא אנשי סביבה ולא אקטיביסטים, שבה הם תהו למה צריך בכלל את אותם כלים הפוגעים בסביבה, הובילה יממה לאחר מכן לפרידה מהם. למרבה ההפתעה, העובדים התחברו ליוזמה ולא נרשמה תרעומת. זהו עסק בינוני המעסיק 150 עובדים ומחזיק בתשתיות של מטבח מרווח ומספר מדיחים, והיה אך טבעי לחסוך בו את כמויות הפלסטיק האדירות, המגיעות עד כדי 500 כוסות פלסטיק ביום.

בעסק נוסף, קטן יחסית, החליטה בוקר אחד אסתי, מנהלת פרויקטים, שנמאס לה לראות את הכלים החד-פעמיים. היא הוציאה אותם מהמטבח והודיעה לכולם שתמה תקופה. דווקא המנכ"ל לא אהב את הרעיון, אך התרגל אליו במהירות ויישר קו. המאמץ הנדרש מן העובדים הוא שולי; הכנסת הכוס שלהם למדיח או שטיפתה. נסו לחשוב על כמות הכלים החד-פעמיים הנצרכים במקומות עבודה במשק; אם ישנם 3.8 מיליון שכירים במשק, ובהערכת חסר גסה מחציתם משתמשים "רק" בכוס פלסטיק אחת ביום, עוד לפני שחישבנו פנימה צלחות, סכו"ם, בוחשני קפה ואת אותה כוס קפה אחת בדרך לעבודה, הרי שמדובר בכמות עצומה של פסולת - לכל הפחות 2 מיליון כוסות פלסטיק ביום, שניתן לחסוך בקלות.

חברת סודהסטרים היא הראשונה בישראל שלוקחת את הנושא צעד קדימה; המטה העולמי החדש של החברה הוא לא רק נטול פלסטיק, אלא שהחברה גם יצרה שיתוף פעולה עם המסעדות באזור וביצעה הסכמים קבוצתיים למשלוחים בחומרים מתכלים בלבד. הריהוט במטה החדש, עשוי ברובו מחומרים ממוחזרים כמו ארגזים ישנים ומכלי גז. עבור החברה אגב, מדובר בחיסכון משוער של כמיליון כלי פלסטיק חד-פעמי בשנה, מה 600 אלף כוסות, וחיסכון נוסף של כ-10 מיליון כלי פלסטיק בשנה במפעל ברהט.

כששוחחנו עם מספר אנשי עסקים, כולם הסכימו כי השנה הנוכחית היא "שנת האקלים". הנושא הסביבתי תופס כותרות ומצליח לדבריהם "להתנחל בלבבות". גם אם חלקם סבורים שזהו טרנד, אף אחד לא רוצה לפספס את ההזדמנות לקחת חלק. "אם פעם הסתפקו בלתת תרומות, היום מדברים על חומרי הייצור, יוזמות ושינויים, קודם כול משיקולים כספיים. כשיש חותמת של 'ידידותי לסביבה', כנראה שייקנו את זה יותר. המוטיבציה היא קודם כול כלכלית, לא אלטרואיזם. העסקים רצים לאמץ את זה לא כי הם 'פוחדים מההמון', אלא כי הם רוצים למכור להמון", אמר לנו איש עסקים המצוי בקשר עם עשרות עסקים ביום. "כולם מדברים על זה, כולם מתנהלים סביב זה עכשיו וחושבים 'איך לטפל בטרנד'. ברור לעסקים שהעולם הולך לשם ואף אחד לא מבטל את זה וממשיך להתנהל כאילו זה לא קיים. עניין הקשיות הוא דוגמא קטנה; זה לא שמישהו אמר 'יש לנו קשיות אז אף אחד לא ייכנס לפה', אלא - 'אני אעשה את זה ועכשיו הצעירים יאהבו אותי'. כשיש מוטיבציה כזו, גוף עסקי מקבל את ההחלטה להשתנות בן לילה".

ייצור הפלסטיק - 12% מתעשיית הנפט

הטיפול במשבר האקולוגי הוא רב שכבתי; יש לנו תפקיד כאינדיבידואליים ולמעשים האישיים שלנו יש משמעות, אבל טיפול במשבר לא מונח כולו על כתפי האזרחים ולא מסתכם בפלסטיק. יחד עם זאת, הפסקת התלות האישית שלנו בפלסטיק החד-פעמי היא פשוטה, ויש לה חשיבות; כחומר בלתי מתכלה, הפלסטיק מתפרק לחלקיקים אחרי שימוש חד-פעמי שלנו, ונותר לזהם את הסביבה לנצח. גיאולוגים טוענים כי ניתן לכנות את תקופת בני האדם על פני כדור הארץ כ"עידן הפלסטיק", שכן הוא מצוי כעת בכל מקום, נידח ככל שיהיה, על כוכב הלכת שלנו. אותו פלסטיק הוא גם חלק מתעשיית הדלקים המאובנים, שהם המחוללים העיקריים של משבר האקלים ומחמירים אותו לאין שיעור; בשנת 2017 תפס ייצור הפלסטיק נתח של 12% מתעשיית הנפט, ובשנת 2023 יהיה מדובר ב-25%. זאת, בזמן שלפי התחזיות, דווקא צריכת הנפט לסקטור התחבורה והחשמל עתידה לצנוח.

"הגענו למצב שהתרגלנו כל כך לנוחות של החד-פעמי, שאנחנו משתמשים בו בלי לחשוב פעמיים. זה הפך להיות סטנדרט, גם במקומות שבהם השימוש ברב-פעמי אמור להיות מובן מאליו כמו המשרד או הבית", אומרת ד"ר בוורלי גודמן צ'רנוב מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה. "זה כמו לזרוק זבל לצד השני של הקיר - מספיק גבוה כדי שלא נראה מה קורה שם. כשאנחנו כבר כן רואים, זה הופך כמעט בלתי אפשרי לטיפול. זה לא משהו שייפתר בלי חקיקה, גם אם יש יוזמות אזרחיות. צריך להגיע למצב שבו המחיר של המוצרים משקף את העלות האקולוגית שלהם. מהייצור, לטיפול בהם לאחר מכן והפגיעה בטבע ובבעלי החיים. חברות שמזהמות את האוויר ופוגעות בסביבה צריכות לשלם מחיר. היום את המחיר הזה אנחנו משלמים. צריך לעבור לשיטת המקל ולא הגזר".

ואכן, התמונה העולה מהזירה המקומית שלנו לא מחמיאה; ישראל היא שיאנית השימוש בפלסטיק, כשהיא השנייה בעולם בצריכת כלים חד-פעמיים לנפש. יחד עם זאת, ישנה בשורה מעודדת; בראשית החודש ביצע "המכון הישראלי לדמוקרטיה" סקר שמתוצאותיו עולה כי מרבית הישראלים (58%) תומכים באיסור בחוק של מכירת כלי פלסטיק חד-פעמיים בישראל, לעומת 35% המתנגדים ו-7% שלא גיבשו דעה. בעוד בקרב חילוניים 70% תומכים בחוק שיאסור שימוש בחד"פים ורק 22% מתנגדים, אצל החרדים 69% מתנגדים ו-27.5% תומכים, ובמגזר הערבי 64% תומכים בחוק להפסקת השימוש בחד"פ. בכנסת הבאה צפויים לעלות חוקים ברוח זו, כשמספר חברי כנסת כבר הצהירו שידחפו את הנושא. מעניין יהיה לראות האם יזכו לרוח גבית מהסיעות השונות, בזמן שהמגמה בציבור מתחזקת.

 כלי פלסטיק חד פעמיים

זה מתחיל מלמטה, מהעובדים, ולא מההנהלה

באוגוסט האחרון נחתמה "הצהרת המנכ"לים" החגיגית, שבמסגרתה הכריזו כ-200 מנכ"לים מובילים במגזר העסקי: מפסיקים להתמקד בשורת הרווח, עוברים ליצירת ערך ללקוחות, השקעה בעובדים, קידום רב-גוניות, טיפול הוגן ואתי בספקים, תמיכה בקהילה שלנו והגנה על הסביבה. הצהרתם לא נולדה בחלל ריק; הם הביטו לצדדים וראו שהזירה השתנתה. הלקוחות השתנו, העובדים השתנו. הכלכלה, ייתכן, מתחילה לכתוב את הסיפור שלה מחדש. הם לא רצו להישאר מאחור כשהעולם נע קדימה, והעדיפו להיות אלו שנותנים את הדחיפה.

זה כמה שנים בודקים סקרים שונים את הדופק של שוק העבודה; מה רוצים העובדים, מה רוצים הלקוחות. לא בכדי ישנה התמקדות בדורות ה-Y וה-Z, שתופסים את מקומם בשוק התעסוקה וגם מהווים כוח קנייה עצום. הסקרים מעידים שוב ושוב כי המילניאלס מחפשים מקום עבודה עם משמעות, שבו יוכלו להזדהות עם ערכי החברה, וכי זהו שיקול מרכזי עבורם בבחירת מקום עבודה. לפי סקר של חברת הייעוץ CONE,  75% מהמילניאלס יסכימו לשכר נמוך יותר כדי לעבוד במקום שהם מזדהים עם ערכיו. 76% מסתכלים על האחריות הסביבתית והחברתית של מעסיק בעת בבחירת מקום העבודה, ו-64% יסרבו לעבוד במקום עבודה ללא אחריות תאגידית וחברתית חזקה.

בסקר נוסף שביצעה דלויט בשנת 2018, נבדקו 10,500 מילניאלס וכ-2000 בני דור Z ממגוון מדינות. מהנתונים עולה כי רק 48% מהמילניאלס מאמינים שתאגידים מתנהגים בצורה אתית, 75% חושבים שלתאגידים אכפת אך ורק מעצמם, ו-66% מאמינים כי לעסקים אין שום אמביציות מלבד הרצון להרוויח עוד כסף. עוד מהסקר עולה כי 83% מאמינים כי עסק מצליח לא צריך להימדד רק על הביצועים הכספיים שלו. דלויט מציינים כי הצעירים מאמינים שתאגידים צריכים לייצר אימפקט חיובי על החברה והסביבה, וכי 75% מהם מאמינים שלתאגידים גדולים יש פוטנציאל דרמטי לפתור בעיות חברתיות וסביבתיות. ונושא המשבר האקולוגי הוא הנושא השני המדאיג ביותר את הדורות הללו במדינות המפותחות, ובשווקים המתפתחים - ממוקם במקום בחמישי.

והשוק, והמנכ"לים? הם מנסים ליישר קו. לעתים בהצהרות, לפעמים במעשים. במקרים מסוימים, כשהעובדים מודעים לערכם בשוק העבודה, הם גם מעיזים לעשות מעשה ולתקשר התפטרות ערכית שמביכה את החברה: עובדי מיקרוסופט וגיטהאב התפטרו במחאה על כך שהחברה מוכרת טכנולוגיה לזיהוי פנים ותוכנות מעקב למשטרת ההגירה האמריקאית, בנוסף להדלפות מביכות לתקשורת ועצומות בתוך החברה. מנכ"ל גיטהאב, על רקע הביקורת, תרם אלפי דולרים לעמותות המסייעות לפליטים, מה שעורר זעם רב עוד יותר והפנה אש כבדה לעברו - העובדים טענו שמדובר בהלבנה של עסקאות פסולות. ובאותה נשימה, גוגל המודאגת נאלצה לבטל כינוס עובדים לאחר שהחלו לצוף מיילים פנימיים ועצומות נגד פרקטיקות איסוף המידע והפגיעה בפרטיות של החברה.

הלקח הנלמד מהמקרים שבהם חברות ניסו להצטייר כאתיות וטובות יותר אך בסופו של דבר קידמו יוזמות קטנות וליבת העיסוק הבעייתית שלהן נותרה ללא שינוי, הוא כי אי אפשר לעסוק רק בנושא הקטן והשולי. האם נחבק יוזמה של חברת אנרגיה כמו BP (בריטיש פטרוליום) להפסיק להשתמש בכוסות חד-פעמיות? לחלוטין לא. "חד-פעמי תחילה", איפה שאפשר, אך השינויים הגדולים נתונים בידי החברות והממשלות, ולא חיי היום-יום של הציבור. הליבה העסקית צריכה להלום בהתנהלותה ובמטרותיה את הערכים ואת העתיד שאנחנו מבקשים עבור כוכב הלכת שלנו ועצמנו.

העובדים של היום לא מחכים לאיגודי העובדים. זה קל יותר כשאתה הייטקיסט עם מקצוע מבוקש ויכול להתנות תנאים למעסיק שלך ולהתפטר בסערה; אבל ייתכן כי התופעה מדביקה עוד מגזרים ויוצרת חינוך שוק - העובדים הם גם הלקוחות, והם לא רוצים לקבל מהמעסיק תלוש שכר בלי מחויבות. הם רוצים להיות מעורבים, להרגיש שהם חלק ממשהו שגדול מהם, שיש לו ערך מוסרי גבוה. לא בכדי לשביתות האקלים בספטמבר הצטרפו עסקים רבים ברחבי העולם שעודדו את העובדים שלהם לצאת להפגין. הם הבינו את גודל השעה אך גם זיהו את הסיגמנט. ככל שזה נוגע לאחריות תאגידית - ייתכן שהבשורה הגדולה לא תגיע מרצונן הטוב של החברות, אלא דווקא מלמטה, מהעובדים.