המדינה שתכריע את גורל הבחירות המקוטבות ביותר בארה"ב

בעוד שנה ייערכו הבחירות לנשיאות ארה"ב, ואם לא יהיו הפתעות בלתי צפויות, ב-3 בנובמבר 2020, יתייצב הנשיא טראמפ מול יריבתו או יריבו הדמוקרטיים לבחירת אזרחי ארה"ב.

אלא שכמעט כל המדינות הגדולות בארה"ב, כמו גם מדינות רבות קטנות יותר, אינן תחרותיות זה עשורים רבים, והן מצביעות ברוב גדול למועמד כחול - דמוקרטי, או אדום - רפובליקני. משכך, מתמקד המרוץ בפועל בקבוצה קטנה של מדינות מתנדנדות המכונות "מדינות המערכה" (Battleground States), והן קובעות דה-פקטו, ובדרך כלל בהפרש של אחוזים בודדים, מי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב.

עם המדינות האלו נמנות אוהיו, וויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה, וירג'יניה, קולורדו, ועוד כמה מדינות בודדות. אך הגדולה המשמעותית מכולם היא פלורידה. לא רק משום שהיא הגדולה ובעלת המספר הגדול ביותר של אלקטורטים מבין המדינות המתנדנדות (ראו מסגרת), אלא שהיא מסורתית גם חצויה לשניים, וההכרעה בה נופלת על חוט השערה.

המנצח בפלורידה ניצח בבחירות

בבחירות בשנת 2000 התרחשה בה דרמה של ממש, והתהליך של הכרעת המנצח ארך יותר מחודש, וכלל דיונים בבית המשפט העליון של ארה"ב. לאחר שבועות של דיונים וויכוחים מרים הוכרז ג'ורג' בוש הבן כנשיא בזכות הפרש של כ-550 קולות מתוך כ-5.8 מיליון קולות כשרים שהצביעו בפלורידה אותה שנה. בשנת 2012 זכה אובמה עם כ-76 אלף קולות מתוך 8.5 מיליון מצביעים, וב-2016 זכה טראמפ ב-29 האלקטורטים בזכות 113 אלף קולות מתוך 9.42 מיליון קולות כשרים. יתר על כן, בכל מערכת בחירות לנשיאות מאז 1964, להוציא 1992, המנצח בפלורידה ניצח בבחירות.

פלורידה היא אפוא לב ליבו של סיפור הבחירות, לא רק מחמת גודלה וחשיבותה, אלא גם בגלל מרקם האוכלוסייה, המהווה שיקוף מדויק למדי של אמריקה כולה.

אם לא די באלו, בפלורידה מתגוררות קהילה יהודית וקהילה ישראלית גדולות. הקהילה היהודית בפלורידה היא השלישית בגודלה בארה"ב, מונה כ-650 אלף איש, והיא מגוונת ביותר. יש בה נוכחות דרום אמריקאית ואף קובנית חזקה, והיא כוללת גם קהילות אורתודוקסיות ואפילו חרדיות. הקהילה הישראלית בפלורידה גם היא בין חמש הגדולות בארה"ב ומונה 60 עד 80 אלף איש. פלורידה היא אפוא כנראה המקום היחיד בארה"ב שלקול היהודי וגם לקול הישראלי בו יש משקל ומשמעות של ממש (ראו מסגרת).

גודל וחשיבות הקהילות היהודיות והישראליות בפלורידה אולי מסבירים את הופעתו של הנשיא טראמפ בפני IAC, ארגון של ישראלים אמריקאים, בתחילת דצמבר. פלורידה היא הבית השני של טראמפ. נכון לעכשיו, אף שסקרי דעת הקהל בפלורידה רובם בני חודשיים, פרק זמן אינסופי בפוליטיקה, הם מצביעים על כמעט תיקו בין המועמדים הדמוקרטים הפוטנציאליים העיקריים לבין הנשיא טראמפ.

מי ינצח בפריימריז הדמוקרטיים?

לפלורידה יהיה גם משקל חשוב בבחירת מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.

במפלגה הזו מתנהלים בימים אלה פריימריז לוהטים לקראת ההכרעה מי יהיה מועמד המפלגה בבחירות. שלושת המועמדים המובילים כרגע הם סגן נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ו ביידן, הסנאטורית אליזבת וורן ממסצ'וסטס והסנאטור ברני סנדרס מוורמונט, שאף התחרה בפריימריז הקודמים במפלגה, שבהם זכתה הילארי קלינטון.

המועמד עצמו ייבחר באמצע יולי 2020 בוועידת המפלגה הדמוקרטית, שבה ישתתפו כ-4,500 נציגים מהמדינות השונות. כ-760 מהם, בעיקר פעילי ונבחרי המפלגה, קבועים מראש. היתר ייבחרו בבחירות המקדימות במדינות השונות. הבחירות המקדימות בפלורידה יתקיימו ב-17 במרץ וייבחרו בהם 219 נציגים אשר יתחלקו באופן פרופורציוני בין הזוכים.

הסקרים האחרונים שנעשו בפלורידה ביחס לפריימריז הדמוקרטיים הראו יתרון מובהק לסגן הנשיא ביידן, הרבה מעבר לממוצע הארצי. למשל לפי סקרים בקליפורניה, המדינה בעלת המספר הגדול ביותר של נציגים בוועידה - 416, זוכים הסנאטורים וורן וסנדרס, שניהם מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה, במצורף בכמעט פי שניים משיעור התמיכה שבו זוכה ביידן. לעומת זאת, בממוצע סקרי חודש ספטמבר בפלורידה מוביל ביידן בכ-6%-7% על החיבור של וורן וסנדרס.

אך עד הבחירות לפריימריז יש עדיין זמן רב, והרבה עשוי להשתנות. יתר על כן, סקר מסוף אוקטובר שנערך על ידי האתר 538 השייך לחברת נילסן, מצא כי אליזבת וורן היא הבחירה השנייה המועדפת של כמעט כל בוחרי המועמדים שאינם בשלישייה המובילה. במילים אחרות, לוורן יש הסיכוי הגדול לגרוף את קולותיהם של בוחרים שעדיין תומכים במועמד אחר, כאשר אלו יחלו לנשור מהמרוץ.

בארה"ב, כאשר אזרח נרשם בפנקס הבוחרים של מדינה כבוחר באותה המדינה, יש לו הזכות להירשם כ"רפובליקני", "דמוקרט" או כחבר מפלגה אחרת, או ללא זהות מפלגתית. רישום כזה מקנה לנרשם זכות להשתתף ולהצביע בפריימריז של המפלגה שלה הוא נרשם.

חוקי הפריימריז שונים ממדינה למדינה. יש מדינות, ופלורידה ביניהן, המתירות רק למי שנרשם כ"חבר" לבחור לפריימריז של המפלגה שלה הוא נרשם. כלומר, הנרשם כרפובליקני או דמוקרט יבחר בפריימריז הרפובליקנים או הדמוקרטים בהתאמה, אך מי שנרשם "ללא זיהוי" אינו רשאי להצביע בשום פריימריז. שיטה זו נקראת פריימריז "סגורים".

יש מדינות שבהן נהוגים פריימריז "פתוחים", טקסס למשל. שם מותר לכל בעל זכות בחירה לבחור באיזה מהפריימריז הוא ירצה להצביע, אך עליו למלא טופס התחייבות כי יבחר רק בפריימריז של מפלגה אחת באותה עונת בחירות.

ישנה קבוצת מדינות שבהן נהוגה דרך שלישית. לפיה, מותר למי שנרשם כ"בלתי מפלגתי" לבחור בפריימריז של אחת המפלגות, אך הרשום כדמוקרט אינו יכול לבחור בפריימריז הרפובליקניים, ולהפך.

הכלכלה תתפוס מקום מרכזי

אין ספק כי אם לא יתרחש אירוע דרמטי כמו מתקפת טרור בסגנון 2001, הכלכלה תתפוס מקום מרכזי, אם לא יחיד, בבחירות הבאות. אמריקה נמצאת על פרשת דרכים. משבר 2008 רחוק מלהסתיים, והמנות המרוכזות של "סמי ההרדמה", קרי כסף-מודפס-חוב, יותר מ-21 טריליון דולר מאז שפרץ המשבר, אשר הרדימו את החולה בעשור האחרון לא רק שחדלו מלהשפיע, אלא שתוצאותיהן השליליות החלו להיראות בדמות בועת נכסים ענקית ופערי עושר אדירים בעקבותיה.

להדפסה גם נלוו עליות מחירים דרמטיות של הרפואה והביטוח הרפואי, שכר הלימוד באוניברסיטאות ובגני הילדים, ואף במחירי הדיור. מערכת הבריאות ועלויותיה, חובות הסטודנטים, העוני היחסי של בני דור המילניום שבגרו לתוך המשבר ואף פעם לא זכו לחיות בעולם שאינו בנוי על בועה וחוב, יעמדו במרכז הבמה של בחירות 2020. זו תהיה מערכת קיצונית, לא רק בשפתה ובהתלהטות היצרים, אלא גם בשאלות העומדות להכרעה, לפחות בתפיסתם של המשתתפים בה.

שעה שהדמוקרטים יעשו כל מאמץ להדגיש את תוצאות בועת האשראי בלי לקרוא לה בשמה, הנשיא מצדו יעשה כל מאמץ לתחזק אותה לפחות עד הבחירות. לשם כך לא נופתע אם בחודשים עד הבחירות יושג הסכם "פנטסטי" במלחמת הסחר עם סין. במקביל ימשיך לתפוח הגירעון הממשלתי העומד כיום על טריליון דולר לשנה, אשר בחודשים האחרונים מאיץ בקצב חסר תקדים, 814 מיליארד דולר גירעון בין 1 באוגוסט ל-6 באוקטובר, ואשר חצה בתחילת נובמבר את קו 23 טריליון הדולר.

עם הגירעון התופח יגבר גם מסע הלחצים שמנהל הנשיא בטוויטר נגד הפדרל ריזרב להוריד את הריבית עוד ועוד ולהגדיל את קצב רכישת החוב הממשלתי בכסף שמיוצר מהאוויר, מסע אשר כבר עתה נושא פרי.

אשר לפלורידה, אם היא תנהג ב-2019 וב-2020 כפי שנהגה מאז 1964, תהיה המערכה שתתנהל בה שיקוף מרתק ומאפיין של המרוץ כולו בדרך לבחירות המקוטבות והחשובות ביותר לנשיאות ארה"ב זה שנים, שיכריעו להיכן הולכת אמריקה מכאן. 

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" " ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com. בטוויטר : chanansteinhart

50 מדינות, 538 נציגים: כך האמריקאים בוחרים

על פי החוקה האמריקאית, כדי להיבחר לנשיא על אחד המועמדים לזכות ברוב קולות בקרב חבר האלקטורים (Electoral College). זוהי קבוצה של 538 נציגים מכל 50 המדינות ומאזור וושינגטון די.סי, שיצביעו ויקבעו מי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב. לכל מדינה נציגים בחבר האלקטורים, כמספר חברי הקונגרס ועוד שניים. מספרם של חברי הקונגרס שמייצגים כל מדינה נקבע אחת לעשור לאחר מפקד אוכלוסין, בהתאם למספר התושבים היחסי במדינה.

כך, למדינות מרובות האוכלוסין יש נציגים רבים בבית התחתון, בית הנבחרים, ולקטנות מעט. זאת לעומת הבית העליון, הסנאט, שבו לכל מדינה יש מספר זהה של נציגים, שניים, ללא קשר לגודלה. ברור אפוא כי למדינות הגדולות יש מספר גדול יותר של נציגים בחבר האלקטורים מאשר למדינות הקטנות. בראש הרשימה קליפורניה עם 55 נציגים, אחריה טקסס עם 38 נציגים, ואחריהן ניו יורק ופלורידה עם 29 נציגים כל אחת. לעומת זאת, לאלסקה, לוורמונט ולמונטנה יש רק שלושה נציגים.

שיטת האלקטורטים הזו נקבעה על ידי האבות המייסדים כפשרה בין שתי הצעות, בחירה של הנשיא על ידי הקונגרס ובחירתו על ידי כל האזרחים, שיטה אשר הייתה מאיינת את מעמד המדינות הקטנות ותושביהן.

לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים לשנות את השיטה. יותר מ-700 הצעות לשינוי החוקה בעניין הזה הוגשו לקונגרס, יותר מאשר בכל נושא אחר, אך אף אחת מההצעות לא עברה את הקונגרס בדרך לאישורה על ידי שלושת רבעי המדינות, כנדרש בתיקונים לחוקה.

הכללים וההתנהגות הקשורים לחבר האלקטורים נקבעים בכל מדינה על פי חוקיה. באופן כללי הנציגים בחבר האלקטורים נבחרים על ידי המפלגות שבמדינות השונות, והם בדרך כלל מנהיגי, פעילי ונבחרי המפלגה באותה מדינה. רשימה זו הופכת ל"מועמדי המועמד" לחבר האלקטורים.

כאשר נבחר מועמד לנשיאות מסוים במדינה מסוימת, "מועמדי המועמד", קרי האלקטורים של אותה מפלגה, הופכים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים הכללי. הנציגים האמורים מצופים להצביע לאותו מועמד שניצח ואשר ברשימתו הם הגיעו לחבר האלקטורים. במילים אחרות, המועמד המנצח במדינה מסוימת, אפילו בקול אחד, שולח את כל הנציגים שברשימת מפלגתו, לחבר האלקטורים הכללי, ושם הוא מקבל את כל קולותיהם. במספר קטן של מדינות השיטה שונה. במיין, למשל, מתחלק חבר האלקטורים בשיטה מעט מסובכת, באופן הדומה יותר לחלוקה פרופורציונית בין הזוכים השונים.

האם האלקטורט מחויב לבחור את המועמד שעל רשימתו ומטעמו נבחר לקולג', כלומר במועמד שזכה ברוב קולות אזרחי אותה מדינה? עד 2019 הדעה הייתה שאכן כך פני הדברים, אך באוגוסט השנה ניתן בדנוור פסק דין תקדימי ומחדש בנושא, אשר זעזע כמה מהיסודות המקובלים באשר לדרך שבה נבחר הנשיא.

בבחירות 2016 זכתה הילארי קלינטון ברוב הקולות במדינת דנוור. חרף זאת, סירב אחד החברים שבמשלחת המדינה להצביע למענה בהצבעה בחבר האלקטורים. הנציג ניסה ביחד עם כמה אחרים לארגן גוף אלקטורים שיצביע למועמד שלישי שאינו טראמפ או קלינטון, וסופו שאכן הצביע למועמד שלישי כזה. בתגובה הרחיק מזכיר המדינה של דנוור את שמו של האלקטור מרשימת נציגי המדינה בחבר האלקטורים, ביטל את הצבעתו, ומינה במקומו נציג אחר מטעם המדינה.

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט הפדרלי לערעורים בדנוור, וזה קבע ברוב של שניים נגד אחד כי מזכיר המדינה הפר את כללי החוקה. לדעת בית המשפט, החוקה מאפשרת לאלקטור להצביע לפי החלטתו ושיקול דעתו, ולכן "למדינה אין סמכות לבטל או להרחיק אלקטור ולבטל את הצבעתו בתגובה לכך שהאלקטור משתמש בזכותו הקונסטיטוציונית" . אף שפסק הדין רלוונטי רק למספר קטן של מדינות הנופלות תחת תחום השיפוט של בית משפט זה, אפשר שתהיה לו השפעה על מקרים במקומות אחרים, אם יתרחשו בעתיד.

רפובליקנים או דמוקרטים: מה חושבים הישראלים בפלורידה?

מה חושבים על הבחירות הישראלים-האמריקאים המתגוררים בפלורידה? עד כמה משפיעה הזהות הישראלית על שיקוליהם? במהלך השנה הקרובה, ועד הבחירות, נביא כאן, מפעם לפעם, את קולותיהם. לשם כך ניפגש במהלך המרוץ עם קבוצות מצביעים שונות, מעין קבוצות מיקוד, שישתפו אותנו במחשבותיהם, בלבטיהם ובחוויותיהם בנושא.

אחת מאלו היא קבוצה של כ-20 ישראלים המתגוררים בדרום פלורידה, מהעיר מיאמי ועד העיירה פורט לודרדייל, כ-50 קילומטר צפונית למיאמי. עם הקבוצה נמנים בני 40 אך גם בני 73. לחלקם זוהי מערכת הבחירות הראשונה בארה"ב, אחרים גרים באמריקה כבר 40 שנה. רבים מהם שירתו בצה"ל במלחמת יום הכיפורים או במלחמת לבנון הראשונה, רבים בתפקידים קרביים. לחלקם ילדים המתגוררים בישראל היום. חברי הקבוצה נפגשים אחת לשבוע לשיח ולהרצאות, ובאדיבותם הסכימו לשתף במחשבותיהם.

ניסיתי לברר עימם את השאלה מהו משקל האלמנט הישראלי, קרי "מה טוב לישראל", בהחלטותיהם למי להצביע בבחירות הבאות בארה"ב. קיבלתי תשובות מעניינות ולעתים מפתיעות.

סיכם את דעת הרוב המוחלט בקבוצה, רפובליקנים, דמוקרטים, ותיקים וחדשים כאחד, יאיר מרמת גן השוהה באמריקה כבר יותר מ-35 שנה: "אם המועמד לנשיאות הוא רע לאמריקה וטוב לישראל - בוחר. אם הוא טוב לאמריקה וטוב לישראל - בוחר. מצוין לאמריקה ורע לישראל - לא בוחר. טוב לאמריקה וסביר לישראל - בוחר".

השאלה מה זה "טוב או רע" לישראל או לאמריקה גם היא כמובן ענין סובייקטיבי ושנוי במחלוקת, ומה שנראה לאחד טוב לישראל עשוי להיראות אחרת לאחר. ועדיין משקל הסוגיה אצל קבוצת מצביעים זו הוא המעניין. אם החלטותיהם של 30-40 אלף המצביעים הישראלים בדרום פלורידה יחקו את המודל של יאיר, ייתכן של"שאלה הישראלית" יהיו משקל והשפעה של ממש על בחירות צמודות כמו שאלו עשויות להיות.

כמה מילים של גילוי נאות: לי עצמי יש זכות בחירה בבחירות הקרובות בארה"ב אך איני רשום באף אחת מהמפלגות. מכיוון שכך איני זכאי להצביע, וממילא לא אצביע, בפריימריז כלשהם. אשר לבחירות הכלליות, בבחירות הקודמות לא הצבעתי לאיש מהמועמדים, גס ליבי בשניהם. בבחירות שקדמו לאלו של 2016, הצבעתי למועמדים שונים דמוקרטים ורפובליקנים לפי העניין. אשר לבחירות הבאות עדיין החלטתי אם בכלל אצביע ואם אצביע -בעד מי.