לפני שנתיים יזם שר האוצר משה כחלון מהלך שחסך לצרכנים הרבה כסף שעבר מתחת לרדאר. במסגרת רפורמת תוכנית "נטו משפחה" בוטל הפטור ממס קנייה על מוצרים שונים כגון טלפונים, מוצרי תינוקות, טקסטיל ובין השאר גם משקפי ראייה.
מה שהתחיל מרצון טוב, נכון וראוי להוריד את יוקר המחיה - חוזר כעת לגזרה חדשה על הציבור. באחרונה נודע כי החל מחודש ינואר 2020 תפוג הוראת השעה עליה חתם השר כחלון, והמשמעות הכאובה לציבור היא שהפטור ממכסים אלה יתבטל, והמהלך צפוי לעלות הרבה כסף לצרכן הישראלי ובמיוחד לשכבות החלשות באוכלוסייה.
ענף האופטיקה קיבל בברכה את רפורמת "נטו משפחה", ואנו באופטיקה הלפרין שימשנו חלוצים שגלגלו את החיסכון הזה לטובת הציבור על-ידי הורדת מחירי הבסיס של משקפי ראייה בין 10-12% - סכומים דרמטיים למי שקצרה ידו, אך גם למעמד הביניים מדובר בסכום לא מבוטל.
בנוסף, המצב תרם להגדלת התחרות בין הרשתות והפך את ישראל לאחת המדינות הזולות במחירי משקפי הראייה. כעת, כמעט שנתיים אחרי, שוב נעשה מהלך על גבו של הצרכן - והמחירים יעלו בחזרה.
כל אדם יסכים כי מדובר במצב אבסורדי לחלוטין: הכיצד ייתכן שילד הסובל מלקות ראייה וזקוק למשקפיים לקיום היומיומי הכל-כך בסיסי, יצטרך מ-1 בינואר לשלם מס כיוון שהוא לא רואה טוב?! משקפיים הם לא מוצר מותרות אלא מוצר צריכה הכרחי שהיקף השימוש בו רק הולך וגדל בעקבות כניסתם של המסכים לחיינו. מי שיש לו לקות ראייה, מחויב לרכוש זוג משקפיים כדי להתנהל בשגרת היום-יום שלו.
העיוות הגדול ביותר בכל המצב האבסורדי הזה הוא שהציבור ישלם מס על מוצר רפואי, כשבד-בבד לא יוטל מס על משקפי שמש, הכוללים בתוכם גם מותגי יוקרה שעולים לעתים אלפי שקלים. כלומר, פנסיונר שחוסך שקל לשקל על-מנת לרכוש זוג משקפי ראייה, אשר אין לו יכולת להסתדר בלעדיהן, ישלם החל מנובמבר יותר כסף. לעומת זאת, אדם שקונה משקפי שמש של גוצ'י או פראדה ב-1,500 שקל, ישלם בדיוק את אותו המחיר.
בימים האחרונים פורסם כי הכנסת תומכת בהחזרת המכס על ענף הטקסטיל בעקבות מאבקם של התעשיינים שטענו כי ענף הטקסטיל נמצא בסכנת הכחדה. גם את השיקולים הנוספים העומדים מאחורי ביטול ההטבות של רפורמת "נטו משפחה" אני יכול להבין. המדינה איבדה הכנסות לקופת המסים, ואין עוררין על כך שמדובר בסכום משמעותי. יחד עם זאת, הממשלה צריכה לחשוב על הצרכנים שנמצאים בקצה, אשר גם ככה משלמים הרבה מאוד כסף על כמעט כל מוצר צריכה בישראל.
לכן לשם מציאת פתרון מאוזן שהוא טוב גם לתעשייה וגם לצרכן, יש להתחיל לבצע הפרדה בין הענפים ובין המוצרים. מה שלא ניתן לשרוד בלעדיו, מה שהוא מוצר צריכה בסיסי - אסור לו בשום פנים ואופן להיות יקר ובלתי מושג.
יש לפעול בשיקול-דעת ולבחון העלאת מחירים של מוצרי מותרות כגון משקפי שמש או טלוויזיות, שמי שצורך אותם בלאו הכי יוכל לעמוד בעליית המחירים - ולא במוצר צריכה בסיסי כמו משקפי ראייה. מה יותר הגיוני? שהורים של ילד שלא רואה יחשבו פעמיים אם לרכוש לו משקפיים, או שהצרכן ישלם עוד כמה מאות שקלים על מותגי יוקרה של משקפי שמש?
אל לנו לתת יד לעוולה הגדולה שבדבר, ואני קורא לממשלה ולחברי הכנסת להיעתר לתיקון העיוות שנוצר.
הכותב הוא בעלי רשת אופטיקה הלפרין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.