"צינור הגז של פוטין" כמעט הושלם, אבל ממשיך ללבות את היצרים בתוך האיחוד האירופי

עימות פומבי פרץ בימים האחרונים בתוך האיחוד האירופי - בין פולין לצרפת - סביב פרויקט צינור הגז נורד סטרים 2, שאמור להעביר כמויות גדולות של גז טבעי מרוסיה לאירופה. הפרויקט השנוי במחלוקת, המכונה "צינור הגז של פוטין", מאיים לנשל את פולין ואת אוקראינה ממעמדן כמדינות מעבר לגז הטבעי הרוסי למערב אירופה ולעקוף אותן מצפון. הוא מעורר התנגדות עזה במדינות מזרח אירופה, וכן חשש בארה"ב מפני ההשפעה הגוברת של מוסקבה על אירופה באמצעות הגברת תלותה באספקת אנרגיה.

בשבוע שעבר פולין "הורידה את הכפפות" ונקטה צעד חריג נגד הפרויקט. רשות התחרות בפולין קנסה את חברת האנרגיה הצרפתית ENGIE - חלק מהקונסורציום הצרפתי-גרמני-אוסטרי שחבר לגזפרום הרוסית כדי להקים את הצינור - בסכום של 40 מיליון אירו, על כך שמנעה חקירה בנושא מימון נורד סטרים 2 ולא שיתפה פעולה באופן מספק עם הרשויות. זהו הקנס הגדול ביותר שהטילה הרשות אי-פעם.

במקביל, ראש ממשלת פולין, מתיאוש מורבייצקי, יצא במתקפה נגד מדינות האיחוד שמטעמן פועלות חברות האנרגיה השותפות לפרויקט, ובמיוחד נגד נשיא צרפת עמנואל מקרון. "כפי שכמה גורמים אומרים בגלוי, נורד-סטרים 2 למעשה מסייע לממן בכסף אירופי את תעשיית הנשק וההתחמשות הרוסית", אמר מורבייצקי בראיון ל"פייננשל טיימס", "לכן זה מתסכל מאוד כשאנחנו רואים שפרויקט כזה מקבל תמיכה ממדינות מפתח באיחוד האירופי". עם החברות האירופיות השותפות לפרויקט נמנות BASF ו-UNIPER הגרמניות, OMV האוסטרית, SHELL (הולנד-בריטניה) וכאמור, ENGIE הצרפתית. עלותו מוערכת ב-10 מיליארד אירו.

במוקד המחלוקת סביב צינור הגז, שמאיימת לפלג את האיחוד האירופי, עומדות סוגיות של כסף וביטחון. פולין משמשת כיום כאחד הצינורות שדרכם זורם גז טבעי למערב אירופה, ולכן הצינור החדש מאיים על הכנסותיה. גם אוקראינה, שאינה חברה באיחוד האירופי, צפויה להיפגע קשות מהתחרות שיציב הצינור החדש. שתי המדינות מרוויחות כמיליארדי אירו מדי שנה בעמלות ההובלה של הגז מרוסיה לאירופה.

 איפה עובר נורד סטרים 2

דנמרק אישרה

פרויקט נורד סטרים 2 כולל פרישת צינורות הובלה כפולים על קרקעית הים הבלטי, שיוכלו להכפיל את יצוא הגז הרוסי הטבעי למערב אירופה, מ-55 מיליארד מטר מעוקב של גז ל-110 מיליארד. לפני כשבועיים אישרה ממשלת דנמרק - אחרי עיכובים שנמשכו יותר משנתיים - את הנחת הצינור במים הכלכליים שלה, ובכך הושלם החלק האחרון בפאזל הרגולטורי שהיה דרוש כדי להבטיח את התוואי המתוכנן - מצפון-מערב רוסיה, סמוך לגבול עם אסטוניה, על קרקעית הים הבלטי ובשטחן של פינלנד, שבדיה, דנמרק וגרמניה.

לפי דיווחי הקונסורציום המקים את הפרויקט, הנחתם של כ-87% מהצינורות הושלמה עד כה, וכל מה שנותר הם כ-300 קילומטר במים הדניים, שחיכו להכרעת קופנהגן. לוח הזמנים המקורי חזה כי הצינור ייכנס לפעולה בסוף 2019, אולם ככל הנראה הדבר יידחה בכמה חודשים.

התזמון לא יכול היה להיות טוב יותר בעבור מוסקבה. בעוד כחודשיים יפוג הסכם רב-שנים בין רוסיה לאוקראינה על מחיר העברת גז לאירופה, שהוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של המדינה. הצינור החדש יכול לשמש ככלי משמעותי למיקוח ולהורדת עלויות המעבר של הגז במדינה. גרמניה אמנם הבטיחה לאוקראינה פיצוי על הנזק שייגרם לה, ולוחצת על מוסקבה להסכים לחוזה ארוך טווח של עשר שנים שיבטיח את אספקת הגז גם לאוקראינה עצמה, אך רוסיה, מנגד, מעוניינת בחוזה קצר וזמני. המו"מ מתנהל בסיוע האיחוד האירופי. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שיבח את דנמרק על "היותה שותף בינלאומי שניתן לסמוך עליו" לאחר שהעניקה את האישור המיוחל.

חשש ביטחוני

לצד הסוגיות הכלכליות, הפרויקט מעורר חשש ביטחוני במזרח אירופה - וגם בוושינגטון - מתלות אירופית בגז טבעי רוסי ומהתגברות ההשפעה של רוסיה על בריסל. מוסקבה הוכיחה בעבר כי היא אינה מהססת "לסגור את ברז הגז" כחלק מעימותים פוליטיים וצבאיים, והשאירה את תושבי אוקראינה, למשל, קפואים בחורף ללא גז טבעי לחימום במהלך מו"מ על מחירו בעשור האחרון.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ביקר בשנה האחרונה בחריפות את האירופים ובמיוחד את הגרמנים, על כך שהם "שבויים לחלוטין" של רוסיה בגלל התלות שלהם בגז. הממשל האמריקאי הבטיח "לנקוט את כל הצעדים הדרושים" כדי לעצור אותו, והסנאט האמריקאי אישר ביולי הצעת חוק המאפשרת להטיל סנקציות על חברות המעורבות בו. לפיכך, חלון ההזדמנויות של האמריקאים לעצור את הפרויקט - על ידי סנקציות על החברות המניחות את הצינורות שהודיעו כי יפסיקו מיידית את העבודה אם החוק יאושר - הולך ומצטמצם.

בתוך האיחוד האירופי, הפילוג משתקף בהחלטה של הנציבות האירופית בתחילת השנה להפקיע את תמחור הגז מידי "המדינה הראשונה שלשטחה מגיע הגז" - כלומר גרמניה במקרה הנוכחי - ולהעבירן לסמכות האיחוד האירופי כולו. הנציבות עשתה זאת בלחץ כבד של ורשה ובתמיכת המדינות הבלטיות. במקביל, הנציבות קבעה כי יש להפריד את הבעלות על צינורות גז מאלה של ספקי הגז, מה שהיה עשוי לאיים על המודל הכלכלי של נורד סטרים 2. הצעד האחרון שקידם את הפרויקט היה חקיקה שעברה בגרמניה בסוף השבוע, שהחריגה צינורות גז שבנייתם כמעט הושלמה, כמו נורד-סטרים 2, מחוקי האיחוד.

האינטרס הגרמני ברור: אחרי הפעלתו, תהפוך גרמניה למדינת המעבר הגדולה באירופה לגז רוסי, והתעשייה שלה משוועת למקורות אנרגיה, לאחר סגירת תחנות חשמל גרעיניות והסגירה המתוכננת של כורי פחם. הגז הרוסי, אם יתחיל לזרום, ישנה באחת את מעמדן של מדינות רבות בתוך האיחוד האירופי, ומחוצה לו.