הצרות של תמיר לא תמו: בקיבוץ ברקאי מבקשים להוציא את מפעל אינפימר

הצרות של יובל תמיר, יו"ר חברת אינפימר, לא מסתיימות. השבוע פורסם כי החברה, שמפתחת, מייצרת ומשווקת חומרים המשמשים חומר גלם לתעשיית הפלסטיק ומהווים חלופה להטמנה, נמצאת בקשיים, ובשל כך היא הכריזה על "תוכנית צמצומים והתייעלות", במטרה להתאים את תזרים המזומנים שלה "לצרכים הנוכחיים הנחוצים להמשך פעילות החברה". כחלק מכך, מצבת כוח האדם בחברה צומצמה, וכן הופסקה ההתקשרות עם חלק מנותני שירותים חיצוניים והכל עד לגיוס מקורות מימון חדשים. 

אתמול (ב') נתקל המפעל בקשיים מחזית נוספת, כשהפעם מדובר בפן הסביבתי. ילדי קיבוץ ברקאי, שבו ממוקם המפעל של אינפימר, קיימו אתמול הפגנה בסמוך לשעריו, כשהם חובשים מסיכות אב"כ. לדבריהם, קיבוץ ברקאי הוגדר בדוח בינלאומי של גרינפיס כיישוב עם האוויר המזוהם ביותר בישראל, יותר מהערים הגדולות ומאזורי התעשייה. לטענתם בשבילי הקיבוץ יש ריח חריף של פלסטיק שרוף ותחושה של צריבה בעיניים שגורמים לקשיי נשימה.

קרין רוזנבאום, חברת ועד הפעולה, מסרה: "אנחנו תובעים להוציא את מפעל אינפימר מברקאי ומאוכזבים שאדם כמו יובל תמיר, שספג על גופו את נזקי הקישון, הופך אותנו לשפני ניסיון שחשופים לריחות כימיים קשים בכל יום. מפעל אינפימר שמתהדר מעל כל במה בתרומתו למיחזור ולקיימות יוצר מפגעי ריח המקשים על הנשימה ויש חשש שהם מסרטנים". 

בשיחה עם "גלובס" מסר תמיר בתגובה כי "אני זה שהבאתי לידיעתם כבר לפני שנה וחצי, את הנתונים על זיהום האוויר, אבל מקורו של הזיהום הוא לא במפעל. כמי שנלחם במאבק של לוחמי השייטת וחלה סרטן, החלטתי לבוא עם פתרונות ובטח שלא להעביר את הזיהום ממגרש אחד לשני. הבעיה היא שאין מה לעשות עם הפסולת שהאנושות מייצרת. הפליטות של המפעל מנוטרות על ידי המשרד להגנת הסביבה והן מתחת לתקן המחמיר. גם בבדיקת ריח נאמר שהריח שמגיע מהרפת, חריף יותר מהריח שמקורו במפעל. נכנסנו לקיבוץ לפני 4 שנים והרוב המוחלט של הקיבוץ קיבל אותנו. אם בקיבוץ רוצים עכשיו שנלך, עליהם לדעת שאנחנו סטארט-אפ צעיר שלא יכול לשאת בהוצאות העזיבה לבדו, ואם הם רוצים שנפר חוזה, שיסייעו לנו בכסף".