לא חייבים לבחור בין צמיחה לאי שוויון: מה קורה כשמעמד הביניים מתכווץ

מעמד הביניים הולך ומתכווץ, בשורת מדינות, כולל ישראל - כך עולה מנתונים שהציגה בשבוע שעבר פרופ' ג'נט גורניק, מנהלת מכון סטון לחקר אי שוויון חברתי כלכלי באוניברסיטת CUNY בניו יורק. גורניק, שהציגה את הנתונים בכנס השנתי של מרכז טאוב בירושלים, מגדירה את בני מעמד הביניים כמי שמרוויח בין חצי לכפליים מהשכר החציוני במשק. לפי הנתונים שלה, אפשר לזהות בשורת כלכלות מתקדמות ירידה בשיעור בני מעמד הביניים ב-30 השנה האחרונות, כולל בין היתר ארה"ב, בריטניה, קנדה, גרמניה, ספרד וגם ישראל.

את מעמד הביניים, אגב, אפשר לעזוב גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה, כלומר לעבור על העשירונים הגבוהים יותר או אל הנמוכים יותר. אבל גורניק מדגישה שהצטמקות מעמד הביניים היא תופעה מדאיגה בכל מקרה. והסיבה, לדבריה, היא שקיטוב גבוה יותר בין העשירונים העליונים לנמוכים, בלי מעמד ביניים חזק באמצע, גורם לשחיקה בתשתית השירותים הציבוריים - מה שפוגע במיוחד בבני מעמד הביניים ובעניים. 

בשיחה עם "גלובס", גורניק מספרת שהיא ערה במיוחד לתופעה הזאת בתור תושבת ניו יורק, עיר שבה יש הרבה שוכרי דירות, ושרבים בה מתבססים על תחבורה ציבורית. כשההוריקן סנדי פגע במנהטן ב-2012, היא נזכרת, "יכולת לראות שבבניינים העשירים היו גנרטורים, יש להם אבטחה פרטית, והם המשיכו בחייהם". תופעה קצת יותר יומיומית היא התדרדרות בתי הספר הציבוריים בעיר, שבעקבותיה אנשים נכנסו לחובות כדי לעבור לפרברים או אל מחוץ לעיר, שם בתי הספר הציבוריים טובים יותר.

נחזור לישראל: מה שגרם להתכווצות מעמד הביניים כאן, כך העיר בכנס פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר של הביטוח הלאומי, הוא המדיניות ה'אנטי חברתית' שנקטה ממשלת ישראל בשנים 2002-2006, שנות המיתון והרפורמות של שר האוצר דאז בנימין נתניהו, שבאו בעקבותיו. עוד קודם לכן נפתחה ישראל לעולם, המאבק באינפלציה נחל הצלחה, ושוק ההון נפתח אף הוא. כל אלה צעדים חיוביים, לפי גוטליב, אבל הם לא לוו בצעדים שימתנו את השפעתם על אי השוויון - להפך.

מאז הזינוק באי שוויון של אמצע העשור הקודם, המגמה התהפכה, ואי השוויון בישראל יורד. את מגמת הירידה באי שוויון בישראל אפשר היה לראות בשורת מצגות בכנס, כולל במצגת של פרופ' אבי וייס, שהראה איך אי השוויון בישראל רשם ירידה בולטת בשנים האחרונות, גם בהשוואה בינלאומית - אם כי גם לאחר הירידה הוא נותר גבוה מאוד. גם גורניק העירה שזו תופעה ראויה לציון. אבל לא כולם מתפעלים: לפי גוטליב, צריך לזכור שאי השוויון פשוט עלה ואז ירד (כפי שניתן לראות היטב במדד ג'יני בתרשים).

הגדלת העוגה ולא חלוקת העוגה?

אחת השאלות ששבה וחוזרת בדיונים על אי שוויון, בארץ ובעולם, היא במה צריך להתמקד: בצמיחה או בשוויון? זו אבחנה שחביבה גם על ראש הממשלה נתניהו, שהצהיר בעבר שהוא מעדיף להתמקד בהגדלת העוגה במשק, כלומר בצמיחה, ולא בחלוקת העוגה. אבל אולי כל ההתמקדות בדילמה של צמיחה או אי שוויון היא שגויה: כך טען בכנס פרופ' דיוויד וייל מאוניברסיטת בראון. וייל, שקנה את שמו במחקרים על צמיחה, ובשנים האחרונות מתמקד גם באי השוויון, מסביר שצריך לקחת צעד אחורה, לנסות להבין מהם הגורמים שמשפיעים גם על צמיחה וגם על אי שוויון, והאם אפשר לשנות אותם.

"יש סוגי מדיניות ציבורית שבהם יש טרייד אוף בין צמיחה גבוהה יותר ואי שוויון נמוך יותר", וייל אומר ל"גלובס", ונותן את הדוגמה של מסים גבוהים מאוד, שיכולים לעזור לממן תוכניות רווחה, אבל גם לפגוע בתמריצים לעבוד. מנגד, הוא אומר, יש גם מקרים שבהן אין טרייד אוף, כמו למשל השקעה בחינוך בשכבות הנמוכות, "שהיא יותר ווין-ווין", כהגדרתו. "אם משקיעים בילדים שהפוטנציאל שלהם לא ממומש, זה טוב לצמיחה וגם מוריד את אי השוויון".

 מה קרה לפער בין עשירים לעניים

באופן כללי יותר, הוא אומר, בעולם של שינויים טכנולוגיים שמתגמלים את העובדים עם ההכשרה הטובה ביותר, המדיניות הרצויה היא כזאת שמגדילה את מספר העובדים עם ההכשרה הגבוהה, ומקטינה את מספר העובדים עם ההכשרה הנמוכה. כך יעלה השכר של העובדים שיזכו להכשרה טובה יותר, וגם יתמתן המחסור בעובדים בעלי הכשרה, שגרם למשכורות לזנק. אבל גם אחרי כל זה, פרופ' וייל מבהיר שלפחות בארצות הברית, המדיניות שדרושה כרגע היא גם של השקעה בחינוך וגם של מסים שיממנו, בינתיים, מדיניות רווחה נדיבה יותר. הסיבה פשוטה: "לוקח המון זמן להכשיר דור חדש".

הטווח הארוך כיכב גם במצגת של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, שירה גרינברג, שהציגה מחקר שמתמקד בשילוב ערבים וחרדים בשוק התעסוקה בישראל. המשך המגמות שאנחנו רואים כיום, ואפילו שימור המצב הנוכחי, כך לפי המחקר, יובילו בעשורים הבאים לצמיחה אטית יותר, עד רמה של 2.5% ב-2060. ואילו סגירת פערי התעסוקה והשכר יכול להביא לזינוק קצב הצמיחה ל-3.4%, כלומר להגדיל אותו בכשליש. כל זה בטווח הארוך מאוד, של עשרות שנים. בעשורים הקרובים,

לפי גרינברג, שילוב הערבים קריטי. בטווח הקרוב יותר, שילוב החרדים ישפיע יותר - כי המגזר החרדי עתיד להוות כשליש מהאוכלוסייה. ואחרי כל זה, הזכירה גרינברג, חובה לשלב את האוכלוסיות האלה תוך שמירה על שילוב הנשים בשוק התעסוקה - הן בכל זאת 50% מכוח העבודה. 

חינוך חינם והעלאת שכר המינימום

גורניק, ממכון סטון, גם מנהלת את המרכז האמריקאי של LIS, יוזמה בינלאומית המרכזת מאז שנות ה-80 נתוני אי שוויון בעשרות מדינות. היא מכירה את התחום זה שנים ארוכות, ומספרת ל"גלובס" שהעניין בתחום זינק בשנים האחרונות - אחרי מחאת "אוקיופי וול סטריט", פרסום מחקריו של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, והתווספות מאגרי מידע חדשים על אי שוויון בעולם. אם כי גורניק ממהרת לסייג את דבריה: הציבור הרחב כנראה התעניין תמיד באי שוויון וההתעוררות לנושא הייתה יותר בקרב האליטות. כך או כך, גורניק אומרת, אפשר לזהות היום מעבר להתמקדות בפתרונות. ולדבריה, רוב הפתרונות מוכרים. היא מתחילה לדקלם שורה של פתרונות, מהשקעה בחינוך חינם, דרך העלאת שכר המינימום, ועד למיסוי פרגרסיבי יותר. "המדע די ברור", היא אומרת.

מסר דומה עלה גם מדבריו של גוטליב, שמבקש לשים דגש על נושא העוני: "ישראל יודעת מה לעשות". אחת ההצעות היא להציג מטרה, בדומה ליעד האינפלציה. "מטרה אומרת לך 'אתה לא טוב מספיק, תחשוב על עוד דברים', ואז אתה נהיה יצירתי", הוא מסביר.