"איזו ארץ איומה, הם ניסו להפיל אותי": אוקראינה היא הקורבן האמיתי של שימועי האימפיצ'מנט של טראמפ

בפרוש השבוע השני של שימועי האימפיצ'מנט קשה לדעת מי ייצא ניזק יותר מן הסאגה הזו, הנשיא טראמפ ומפלגתו או מאשימיו הדמוקרטיים. המטוטלת נעה בכיוונים מנוגדים במהלך השעות הארוכות של העדויות ושל חקירת השתי-וערב.

אבל נראה שוודאות-נזק אחת בוקעת מחדר הוועדות המרווח של בית הנבחרים, שבו מתחוללת הדרמה: המפסידה הברורה והחד-משמעית היא אוקראינה.

אתמול סיפר אחד העדים על תדרוך לנשיא טראמפ בבית הלבן. מומחי הממשל לענייני אוקראינה הוזמנו לשם, כדי לעדכן אותו בהתפתחויות האחרונות. זה היה זמן קצר לאחר ניצחונו של וולודימיר זלנסקי בבחירות לנשיאות, בחודש אפריל. הוא הביס את הנשיא המכהן בהפרש מהמם: 73% לעומת 28%.

טראמפ בדרך כלל נוח להתפעל מהישגים אלקטורליים כאלה, מפני שהם מעניקים נופך של "איש חזק" למנצח. אבל לא הפעם. "זאת ארץ איומה", אמר טראמפ על אוקראינה בפתיחת הישיבה.

נשיא ארה"ב אינו מתעניין בהיסטוריה, של ארצו או של ארצות אחרות. ידיעותיו על העולם החיצון מוגבלות, והוא מתעניין בארצות זרות רק במידה שהן משפיעות על השורה התחתונה של מאזן התשלומים האמריקאי. אין לו סנטימנטים, אין לו העדפות רעיוניות; יש לו דחפים, יצרים בסיסיים ואינטואיציות. אוקראינה היא "ארץ איומה" בעיניו מפני ש"הם ניסו להפיל אותי". זה מה שהוא אמר בפגישה, על פי העד, שליחו לשעבר לאוקראינה, קן וולקר.

טראמפ מאמין בתיאוריית קונספירציה מבית היוצר של הימין הקיצוני, המייחסת לממשלה הקודמת באוקראינה מזימה להכשיל את בחירתו לנשיא ב-2016. בעלי התיאוריה, והנשיא בכללם, מאמינים שסודות המזימה האוקראינית מסתתרים על שרת אינטרנט של המפלגה הדמוקרטית, אשר הוברח לאוקראינה לפני שלמישהו ניתנה ההזדמנות לבחון אותו. הם גם מאמינים שסגן הנשיא בממשל אובמה, ג'ו ביידן, ובנו האנטר, נהנו משלמוניהם של אוליגרכים אוקראינים.

דיבתה רעה

נניח כאן לתיאוריה הזו כשלעצמה, ונעסוק במה שהיא מבטאת: בוז כלפי הארץ הגדולה ביותר שבקעה מחלצי ברית המועצות, חוץ כמובן מרוסיה עצמה. יש בה 44 מיליון בני אדם, והעיון החטוף ביותר במפת אירופה מאשר את חשיבותה האסטרטגית.

עוד מעט, בדצמבר, ימלאו 28 שנה לעצמאות אוקראינה. זה הישג גדול. בסוף 1991 לא היה ברור כלל שהיא תוכל להחזיק מעמד. אבל מחוץ להצלחה של עצם שיורה, אוקראינה מתקשה להיחשב לסיפור הצלחה.

היא קורבן של נסיבות גיאוגרפיות והיסטוריות שאין היא אחראית להן, אבל היא גם קורבן של חוסר יכולתה להירתם למה שמכנים לפעמים "בניית אומה", זאת אומרת ארץ עם תודעה לאומית ואזרחית. השינויים הפוליטיים החשובים ביותר שלה התחוללו במהפכות רחוב, שהיו רבות אומץ ומעוררות הערצה, אבל הסתיימו במפחי נפש. הרבה לפני זלנסקי עלו לשלטון באוקראינה שני נשיאים, שעוררו התרגשות ניכרת, והבטיחו תיקוני מסלול מפליגים. בהנהגתם, אוקראינה העמיקה לשקוע אל השחיתות, שהוציאה את דיבתה רעה.

מדד השחיתות המוערך של transparency.org מדרג את אוקראינה במקום ה-120, מתוך 180, נמוך יותר מכל ארץ אירופית אחרת זולת רוסיה. שכנותיה המיידיות במדד הזה הן מאלי, מאלאווי וג'יבוטי. המדד מעניק לה 32 נקודות (דנמרק, במקום הראשון, מקבלת 88 נקודות). המדד הבינלאומי של "יושרת ממשלות" מטעם מרכז המחקר Heritage בוושינגטון מעמיד את אוקראינה במקום ה-147.

 עיתון בקייב: "הנשיא ששונא את אוקראינה" / צילום: רויטרס

משרד הגנה, קולונל?

חקירת האימפיצ'מנט בקונגרס עומדת בסימן אוקראינה. כל העדים המופיעים בה קשורים באופן כלשהו באוקראינה. לחלקם יש היכרות אינטימית איתה. לפחות אחד מהם מדבר את לשונה, מפני שנולד בה. שמות אוקראיניים ממלאים את חלל החדר. חוקרים ועדים מסבירים את רזי הפוליטיקה האוקראינית, ומספקים לוחות זמנים לתולדותיה בשנים האחרונות.

הרושם המתקבל, מדויק או לא, הוא של ארץ רקובה עד הקטנה שבעצמותיה, שכל חברי האליטות שלה - הפוליטיקאים, הביורוקרטים, אנשי העסקים ואלה הממונים על אכיפת חוקיה - מציעים את עצמם למכירה. כמובן, אין זו אשמתם בלבד. הם ניתנים למכירה מפני שבאמריקה, וגם בארצות אחרות, יש די אנשים עם די כסף, המוכנים לקנות אוקראינים מכל הבא ליד.

פרטיה של אפיזודה משונה נשמעו אתמול בחדר הוועדות של בית הנבחרים. קולונל אלכסנדר וינדמן, ממחזיקי תיק אוקראינה במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, אישר שיועץ בכיר של הנשיא זלנסקי הציע לו להיות שר ההגנה בממשלה החדשה. וינדמן, בן למהגרים יהודיים, נולד באוקראינה, אבל עזב אותה בהיותו זאטוט. הוא אמר שדחה את ההצעה על הסף. בעיניו היא הייתה "קומית".

ואמנם משהו שבין פארסה לטרגדיה עלה מן הסיפור הזה. איך ייתכן שארץ רצינית, הנמצאת במצב מלחמה עם מעצמת העל השכנה, תציע לקולונל בן בלי שם מאמריקה לנהל את צבאה? אמנם נכון שכמה מן הרפובליקות הסובייטיות לשעבר הזמינו יחידים מן הפזורה האתנית לעזור להם לכונן עצמאות, אבל זה קרה בימים הראשונים שלאחר התמוטטות ברית המועצות, בהיעדר ניסיון או כוח אדם. אבל רבע מאה ויותר לאחר העצמאות, בימי מלחמה? זה ביטוי של חוסר רצינות.

כמה שזלנסקי רוצה

ביטוי עגום אחר למצב העניינים הוא להיטותו המופגנת, הכמעט נואשת, של הנשיא זלנסקי לשאת חן בעיני דונלד טראמפ ולזכות בהזמנה אל ביתו הלבן. הלהיטות הקלה על טראמפ ועל אנשיו להתנות הפגנה פומבית של ידידות כלפי "הארץ הנוראה" בנכונות אוקראינית להוציא ערמונים מן האש בשביל טראמפ. למשל, להפליל את יריבו הדמוקרטי הפוטנציאלי ג'ו ביידן.

זלנסקי עלה לשלטון על יסוד הבטחה לאסור מלחמה על השחיתות. ואף כי הפרלמנט החדש אמנם התחיל לחוקק את החוקים הנחוצים, הרושם הוא שזלנסקי מוסיף להיות תלוי באוליגרכים, בייחוד בזה שתואר כפטרונו הפוליטי, איהור (איגור) קולומויסקי, השולט גם במוסדות הקהילה היהודית של אוקראינה. קולומויסקי חשוד בשחיתות מסיבית, כולל גניבה מבנק שהיה בבעלותו. הוא נהג לתמוך בקו נוקשה כלפי רוסיה, אבל הפך באחרונה את עורו. הוא מחייב פיוס עם רוסיה, וחוזה התמוטטות של נאט"ו ו"טנקים רוסיים בוורשה ובקראקוב".

לזכות אוקראינה אפשר בהחלט לזקוף את הרגליה הדמוקרטיים. בשעה שכמעט כל מרחב היבשה הסובייטי לשעבר התרחק מן הדמוקרטיה, אוקראינה, בין מהפכה למהפכה, הספיקה להחליף שש ממשלות ב-25 השנה האחרונות דרך תיבת הקלפי. על אף תלאותיה, היא עדיין נאחזת באירופה ובמערב.

הקונגרס של ארה"ב הקציב לה בקיץ שעבר, בתמיכת שתי המפלגות, סכום של 400 מיליון דולר ויותר לצורכי ביטחון. טראמפ אמנם ניסה לעכב את העברת הכסף, וסיבות העיכוב עומדות עכשיו במרכז שימועי האימפיצ'מנט, אבל הסיוע עבר לבסוף. הוא כולל טילי כתף חדישים נגד טנקים מדגם ג'אבלין.

אבל אפילו טילי נ"ט אינם תחליף לעוצמה פנימית, הנובעת מאחדות מטרה, מאחריות לאומית, מפטריוטיות ומניקיון כפיים. הימים האלה על גבעת הקפיטול בוושינגטון הופכים את אוקראינה למשל ולשנינה, בוודאי בעיני האמריקאים, אולי גם בעיני אוקראינים רבים. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny