פריטים נאציים במכירה פומבית: כך הפכו השבוע היטלר והרייך השלישי לעסק משתלם

אחת אחרי השנייה הן נמכרו השבוע - מזכרות נאציות של בכירי הרייך השלישי, בהם אדולף היטלר - במחירים שוברי שיא. מגבעת מתקפלת של היטלר (צילינדר) ב-50 אלף אירו; עותק נדיר ומוכסף של מיין קאמפף ב-130 אלף אירו, מעיל של אווה בראון ב-6,000 אירו, סכו"ם של היינריך הימלר ב-4,200 אירו ומלחייה של היטלר ב-1,100 אירו. קרוב ל-200 פריטים נאציים עברו אתמול תחת פטיש בית המכירות הפומביות הרמן היסטוריקה שבמינכן, לא רחוק מהמקום שבו היטלר החל את המסע הרצחני שלו לצמרת. המכירה התבצעה למרות ביקורת בינלאומית נגד מכירת הפריטים, וכפי שקורה לרוב במקרים כאלה, הסערה התקשורתית שירתה היטב את המוכרים. המחירים של הפריטים הבולטים עברו בהרבה את ההערכות הראשוניות. כמעט כולם נמכרו.

"זה לא יוצא דופן שבית המכירות הזה ספציפית, לצד כמה בתי מכירות בודדים בגרמניה, אינם מהססים לסחור בממורביליה נאצית", אומר ל"גלובס" ד"ר מרקוס ברנדיס, אחד ממנהלי בית המכירות הברלינאי בסאנג', שגם הוא עוסק בהיסטוריה גרמנית ובאמנות, "אבל מכירה כה גדולה של חפצים אישיים ומזכרות היא חריגה בשנים האחרונות בגרמניה, וייתכן שזו הסיבה שהיא עוררה סערה כה גדולה. באופן אישי", הוא אומר, "בית המכירות שלנו לא מתקרב לדברים האלה. אני לא רוצה נאצים בתור קהל הקונים שלי".

המכירה אתמול, שנעשתה למרות פנייה של ארגון יהודי אירופי למנוע אותה, מספקת הצצה לסחר הער שמתקיים בשנים האחרונות בפריטים אנטישמיים, פריטים הקשורים לשואה ומזכרות נאציות. היא חלק מהתרחבות האספנות וההתמקדות דווקא בתחום הזה, המתודלקת על ידי אספנים פרטיים וגם על ידי מוזיאונים רבים שנפתחים ומתרחבים בשנים האחרונות ברחבי העולם. כמו יודאיקה וישראליאנה, גם התחום החדש כבר זכה להגדרה מקצועית - אנטיסמיטיקה.

איפה עובר הגבול?

אפילו בבתי המכירות הפומביות בישראל נמכרים פריטים רבים הקשורים לשואה, כולל פריטים אנטישמיים שמתעדים את השנאה ליהודים באירופה מימי הביניים ועד להשמדה השיטתית במהלך מלחמת העולם השנייה. שיטוט בתוצאות המכירות באתר בידספיריט הישראלי, שמרכז תוצאות מכירות פומביות בארץ, מראה מחירים גבוהים לכרזות אנטישמיות שפורסמו במהלך פרשת דרייפוס ("תערוכת הזוועות", 21 אלף דולר), מכתב אנטישמי של ריכרד וגנר (34 אלף דולר) אוסף גלויות אנטישמיות (8,000 דולר) או כרזה נאצית נגד "מוזיקה מנוונת" (5,500 דולר). מחירו של טלאי צהוב מקורי - בין 1,500 ל-2,500 דולר.

ד"ר ברנדיס מסייע לשרטט את הקו שמפריד, לדעתו, בין פריטים לגיטימיים למכירה לאלה שאינם. "לגיטימי בעיניי לסחור בפריטים בעלי חשיבות היסטורית, כאלה שתורמים למחקר המדעי והשיטתי בנושא הזה או משמשים לתצוגה מחנכת; פריטים שמוכיחים את השנאה ליהודים, את התגברות האנטישמיות במהלך המאה ה-19, אפילו פמפלטים פוליטיים של הנאצים או כרזות אנטישמיות. פריטים כאלה אפילו יכולים לשמש ככלי נגד הכחשת שואה. אבל זה אינו מוסרי בעיניי לסחור במזכרות נאציות - במה שמכונה 'ממורביליה', בפריטים אישיים של בכירים נאציים, כמו סכו"ם, או צלחות, או בגדים, שאין להם חשיבות היסטורית ושאיכשהו משקפים הערצה אל הדמויות, ולא הסתכלות מדעית היסטורית".

בכיר ישראלי בתחום המכירות הפומביות בארץ מסכים. "למיטב ידיעתי", הוא אומר ל"גלובס", "לא הוצעו עד כה למכירה בישראל פריטי ממורביליה נאצית, כמו חפץ אישי של היטלר או אפילו מכתב שהוא כתב. זאת משום שמדובר עדיין בטאבו בארץ, בקו שלא עוברים. זה מהווה פגיעה ברגשות האספנים והציבור". עם זאת, הוא מספר, חלק מהאספנים החשובים הישראלים כבר מחזיקים במכתבים של היטלר שרכשו מחוץ לארץ, מתוך הבנה כי "האיש שאחראי יותר מכל להשמדת חלק ניכר מיהדות אירופה הוא גם דמות היסטורית, שהשפעתה על מדינת ישראל ועל הציונות היא משמעותית".

"חלק מהאספנים רואים ומעוניינים להציג את הסדר הכרונולוגי - אנטישמיות - שואה - שארית הפליטה - מדינת ישראל - שבו שום שלב לא היה קורה בלי זה שלפניו", הוא אומר, "הם מחזיקים בפריטים של היטלר בגלל החשיבות ההיסטורית שלהם, לא מתוך הערצה לאיש. הם קונים פריטים אנטישמיים באותה מידה שהם קונים מכתבים של הרצל".

"רק אתמול מכרתי שלט מתקופת מלחמה העולם השנייה שאומר 'יהודים אינם רצויים כאן' (שלטים כאלה הוצבו בעיירות ובשטחים פתוחים בגרמניה, כולל יערות ועיירות מרחץ, משנות ה-30 והלאה, א"א), מספר ביל פאנאגופולוס, שעומד בראש בית המכירות אלכסנדר היסטוריקל בארה"ב.

פאנאגופולוס נחשב לאחר מבכירי הסוחרים בפריטים הקשורים לשואה, כולל גם ממורביליה נאצית, ומכר מאות פריטים במהלך השנים. ביניהם גם פיסת בד מוכתמת בדם מהספה שעליה התאבד היטלר עם קריסת המשטר הנאצי ב-1945, תמורת 18 אלף דולר. עד למכירות בגרמניה, שהתגברו בשנים האחרונות, המסחר בפריטים אלה התנהל בעיקר בארה"ב, בגלל שחוקי חופש הביטוי הליברליים במדינה מאפשרים הצגה של סמלים נאציים.

"יש אספנים חדשים בשוק בימים אלה ויש יותר מוזיאונים שרוכשים פריטים", אומר פאנאגופולוס, שדוחה מכל וכל את האידיאולוגיה הנאצית. אביו אגב נמלט ביוון מכפר שתושביו, כולל נשים וילדים, נרצחו כמעט כולם על ידי הנאצים, "פריטים מהרייך השלישי אינם 'אנטישמיים' באופיים, אני מגדיר אותם כ'פריטים הקשורים לשואה'. אני לא מוכן למכור פריטים שקשורים ישירות לרצח של יהודים, כמו מיכלים של ציקלון-בי, לדוגמא, אבל אני כן אמכור מכתבים ממחנות ריכוז, תצלומים ומדים, משום שהם מתעדים את הרדיפה וההשמדה של יהודים ואחרים".

פאנאגופולוס מאשר כי בשנים האחרונות התחום צומח, ומספר כי חלק גדול מהאספנים הם יהודים. "הרבה מאספני הרייך השלישי הם אכן יהודים. ולמעשה ששת הסוחרים הכי גדולים בתחום הזה בארה"ב הם כולם יהודים", הוא אומר, "הם אוספים את הפריטים כדי לשמר את ההיסטוריה וכדי לאסוף 'הוכחות מרשיעות' לרדיפת ולהשמדת היהודים". אחד המפורסמים בין האספנים הוא פיטר ארנטל, ניצול שואה בלגי שאסף ומציג עשרות אלפי פריטי תעמולה אנטישמית, ואספנים אחרים, כמו מיכאל בולמאש, יהודי אמריקאי שתרם את האוסף שלו לאוניברסיטה בארה"ב.

"יש ביקוש קבוע"

"הסחר מתגבר בשנים האחרונות", אומר בכיר ישראלי בתחום, "יש אנשים שהוריהם ניצולי שואה שמקימים אוספים לזכרם, או לזכר העיירה שממנה הם הגיעו; יש הרבה ערים בגרמניה שמקימות מוזיאונים היסטוריים שמוקדשים ליהדות העיר או להיסטוריה היהודית שלה; יש ארכיונים בגרמניה שמקדישים כסף רב לרכישת חומרים היסטוריים כי אין להם ויש גם מוזיאוני שואה במדינות רבות שמציגים חומרים ממקור ראשון בעבור המבקרים. זה יוצר ביקוש קבוע למסחר בפריטים שקשורים בשואה".

במקביל, הוא אומר, "יש גם דור של ניצולי שואה ששרדו ושהקדישו חלק ניכר מזמנם לתיעוד ההיסטוריה ולאצירת אוספים פרטיים. חלק מהם הולכים בימים אלה לעולמם, ומה שקורה הוא תהליך שמעביר את החומר מאספנות פרטית - למוסדות רשמיים".

התהליך הזה קורה, ברובו, באמצעות בתי המכירות. בעוד המפורסמים והגדולים שבהם, כמו כריסטיס וסותבי'ס אינם עוסקים בתחום, יש מאות אחרים שנכנסו אליו.

"בכל פעם שיש סערה תקשורתית סביב פריט חשוב שעומד למכירה פומבית עולה השאלה אם זו הדרך המתאימה לסחור בו", אומר הבכיר הישראלי, "ואם הוא לא צריך להיות ברשות המדינה ללא מעבר בשוק הפרטי. העניין הוא, שאם לא יהיה תגמול לסוחרים, בין אם מדובר במי שעובר על אוספים שנזרקים מפינוי או מי שרוכש את הפריט החשוב מהם ועד לבתי המכירות - הפריטים הללו פשוט ייזרקו לפח. הרבה יותר זול, בסך הכול, לתת לשוק החופשי לפעול ולשמר באמצעות קביעת ערך את הפריטים החשובים, מאשר לעבור באופן שיטתי על כל החומר הקיים. המוזיאונים והמדינות מקבלים את הפריטים החשובים, בין אם באמצעות אספנים שמעניקים אותם להן או באופן ישיר".

"בית מכירות הוא חלק מהתהליך שבו נקבע ערך לפריטים היסטוריים", אומר ד"ר ברנדיס, "אנחנו חייבים לנסות להרוויח מזה, והמוכר שמבצע את המכירה באמצעותנו חייב לחשוב שניתן להרוויח מהמסחר בפריטים הללו - כי אחרת הם פשוט לא היו בשוק".

שוק של זיופים

אבל יש גם מי שמתנגד לעסקים אלה. "מבחינה חוקית יש להם את הזכות למכור את הפריטים הללו בגרמניה", אומרת מיכל פרידלנדר, אוצרת בתחום היודאיקה במוזיאון היהודי של ברלין, "אבל אני סבורה שזה פסול מוסרית. פריטים כאלה לא צריכים להימכר במכירות פומביות למרבה במחיר, באופן שגם מאדיר את הרייך השלישי ואת הצמרת הנאצית. הם צריכים להישמר במוזיאונים או על ידי הרשויות, והם צריכים להימכר אליהם ישירות או להתקבל כתמורה. יש לי בעיה עם השוק הזה, של מכירות פומביות של חפצים אנטישמיים וממורביליה נאצית תמורת רווח מקסימלי". המוזיאון שבו היא עובדת, היא מספרת, נמנע מלרכוש פריטים מסוג זה.

ד"ר חיים גרטנר, מנהל אגף הארכיונים ביד ושם, מסכים. "מקומם של פריטים היסטוריים מתקופת השואה הוא באוסף יד ושם", הוא אומר, "כאן הם נשמרים, נחקרים, ומשמשים כעדות היסטורית לחוקרים ולציבור הרחב. אנו מודעים לצערנו לקיום מסחר בפריטים מתקופת השואה ובעיקר במזכרות נאציות, סחר כזה בעייתי לטעמנו ואנחנו מתנגדים אליו, גם בגלל הפגם המוסרי שבסחר בפריטים כאלו, וגם בגלל שהוא מעודד ויוצר שוק לזיוף ולמסחר בפריטים נאציים שבשנים האחרונות הולך ומתרחב - הן בבתי מכירות פומביות, והן באתרי המכירות באינטרנט".

"אני מקווה שאולי המכירה הזו תעורר את הממשלה כאן בגרמניה, שתבין שצריך להגביל מכירת פריטים כאלה במכירות פומביות, ולדאוג לדרכים אחרות כדי לשמור אותם באוספים לאומיים שבהם יוכלו להיות מוצגים בהקשר הנכון, ולא כחלק מהערצה לנאצים", מוסיפה פרידלנדר.

בית המכירות הרמן היסטוריה, מצדו, מקווה להמשיך ולעשות עסקים כרגיל. הוא ידוע כבר עשורים בתור גוף שאינו מהסס למכור ממורביליה נאצית. הוא מכר בעבר חליפת אסיר בדכאו תמורת אלפי אירו, מדים של היטלר תמורת רבע מיליון אירו, ובשנה שעברה הציע למכירה בעשרת אלפים אירו את החרב הטקסית שהיינריך הימלר העניק למופתי חאג' אמין אל חוסייני כחלק מתפקידו בגיוס גדוד מתנדבים מוסלמים ל"אס אס" מהבלקן. בית המכירות גם מתגאה בכך שמכר תחתונים של הרמן גרינג, שמצאו את דרכם למוזיאון באסיה.

בשיחה עם "גלובס" נדמה כי גם מי שעומד בראש בית המכירות, ד"ר ברנהארד פאכר, מעוניין לשמור על הקו המפריד בין מכירה לגיטימית של פריטים מסיבות היסטוריות לבין מכירת פריטים המעידים על הערצה, אולם הוא משרטט אותו כך שיכלול גם ממורביליה נאצית. "אני רואה את הפריטים שאנחנו מציעים למכירה כחשובים מאוד כדי להבין את האנשים מאחורי האידיאולוגיה", הוא אומר, "בין הקונים שלנו ישנם גם אספנים יהודים, אבל מעט מאוד, בעוד הרוב הגדול של הרוכשים הם מוזיאונים. אני מבין לחלוטין אספנים יהודים שמבקשים לקנות פריטים בשל הרצון להציג את ההיסטוריה וכיצד השואה קרתה".

כשהוא נשאל כיצד הוא מונע מאספנים ניאו-נאציים לרכוש פריטים נאציים מתוך הערצה, אומר ד"ר פאכר: "כל קונה אצלנו נבדק אישית, וצריך להצהיר שהוא מודע לחוק הפלילי הגרמני שאוסר הפצה של תעמולה אנטישמיות. האם אני יכול להבטיח שאין כלל נאו-נאצים בין הקונים שלנו? זה לא סביר. הם יכולים להסוות את עצמם מספיק כדי לחמוק, אבל זה יהיה כרוך בהצהרות כוזבות".

"קץ לתרבות האשמה"

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתזמון של המכירה הפומבית שהתקיימה אתמול, ומהסערה התקשורתית שהיא עוררה. התקופה הנוכחית בגרמניה היא כזו שבה קולות מלב המערכת הפוליטית, שזוכים לתמיכה רבה, קוראים לגרמנים "לשים קץ לתרבות האשמה" (כפי שאמר מנהיג "אלטרנטיבה לגרמניה" בתורינגיה, ביורן הקה), וגם "להיות גאים בהישגים של החיילים הגרמנים בשתי מלחמות עולם" (כפי שאמר מנהיג "אלטרנטיבה לגרמניה בפרלמנט הגרמני, אלכסנדר גאולנד). אחרי שהדגל הגרמני שב ואומץ על ידי הציבור ואינו יותר מאפיין ארגוני ימין קיצוני בלבד, ייתכן שהזמן החולף והתמונה הפוליטית המשתנה הופכים את ההיסטוריה הגרמנית במלחמת העולם השנייה לקלה יותר לעיכול בעבור גרמנים רבים. אולי אפילו למושכת.

 אלכסנדר גאולנד./ צילום: רויטרס

"אני חושבת שהמכירה במינכן משקפת את העובדה שבגרמניה כיום הימין הקיצוני בגרמניה פחות מתבייש, טאבואים נשברים ובמרחב הציבורי והפוליטי נשמעות אמירות בקשר לעבר ולנאצים שבעבר לא היו נשמעות. זה נראה שנהייתה סובלנות רבה יותר לדעות הקיצוניות", אומרת פרידלנדר, "אני מסתובבת הרבה בשווקים בברלין שבהם מוכרים פריטים היסטוריים. פעם המוכרים טרחו להסתיר את צלבי הקרס עם מדבקות, כי זה מנוגד לחוק להציג אותם, היום הם כבר לא עושים את זה".