הגענו ל"קומה החמישית": האם נמשיך לטפס או שמא ניפול?

"ובחוץ מחכים מעשי בראשית ותקופה הרת מולדת. ועם רב מסביב זרועותיו מושיט והעת - היא אינה עומדת. אך אנחנו יושבים בקומה חמישית ואיננו יכולים, איננו יכולים, איננו יכולים לרדת".

לפני 75 שנה פרסם המשורר נתן אלתרמן במסגרת הטור הקבוע שלו בעיתון "דבר" ("הטור השביעי") את השיר "הקומה החמישית", ובו התייחס לכך שעם ישראל אינו מאוחד ויש צורך במנהיגות שתאחד את הפלגים השונים. אלתרמן מסיים את שירו בכך שכאשר מגיעים לקומה החמישית, הירידה מטה היא בתצורה של נפילה חופשית.

75 שנה עברו מאז שפרסם אלתרמן את "הקומה החמישית", ובהקשר הישראלי נדמה כי הזמן עומד מלכת. אבל גם בהקשר הכלכלי יש קומה חמישית: ברגע שמתקדמים ומגיעים למצב כלכלי מסוים, לא ניתן לחזור לאחור, משום שחזרה לאחור מלווה במשבר משמעותי. בהקשר היהודי, בכל פעם שעם ישראל בנה את ביתו בישראל והתחיל פירוד בתוך העם, זה הוביל לחורבן ולגלות; בהקשר הכלכלי, בכל פעם שמגיעים מיתון ודעיכה כלכלית לאחר תקופה של צמיחה, זה הוביל למהפכות ומלחמות.

כלכלה תחרותית נופלת לתהום הריכוזיות

במשך תקופה של אלף שנים, המוגדרת כ"ימי הביניים", העולם כאילו עמד מלכת, ולעתים אף צעד לאחור. רומאי בן המאה החמישית שהיה מגיע לאירופה במאה ה-14, היה יכול לחשוב שחזר בזמן מבחינת איכות הדרכים, מובילי המים והעובדה שהעולם כמעט ולא עשה קדמה כלשהי. בין שלל הסיבות לכך שהעולם עמד מלכת נמצאת גם הסיבה של ריכוזיות המחשבה והכלכלה.

כשאין תחרות כלכלית, אין תמריץ לייצר חדשנות וקדמה. במשך אלף שנים העולם עמד מלכת, משום שהמלכים היו בטוחים שהם מגנים על העמים שלהם, בכך שהם מסייעים לכנסיות להעלות על המוקד את כל מי שחשב אחרת, או בכך שהלאימו עסקים והכניסו לכלא כל סוחר שהיה חדשני ויעיל יותר מהמתחרים שלו, ובעיקר כשהמתחרים היו מקורבים למלך.

גל הפופוליזם ששוטף את העולם בתקופה האחרונה, מאיים להחזיר את הכלכלות לריכוזיות שתהיה טובה למעטים על חשבון הרבים. יש לכך תירוצים למכביר, ובעיקר כי מדובר במהלך שהוא לטובת הציבור.

לפיכך, הציבור בארגנטינה מצביע למועמדים שדוגלים בהלאמה; בברלין שבגרמניה מגבילים את השוק החופשי ואת שכר הדירה, במהלך שמהווה השתלטות עוינת על רכושם הפרטי של האזרחים; ואפילו בארה"ב, הלב הפועם של הכלכלה החופשית בעולם, מועמדים מובילים במפלגה הדמוקרטית טוענים שיש כשלי שוק שמחייבים את המדינה להיכנס בנעלי החברות.

ואולם, כדי לתקן כשלי שוק צריך לייצר תחרות - לא לשלוט על השוק. ההיסטוריה מוכיחה כי תהליכים מסוג זה, כשהם יוצאים לפועל, יוצרים נחשול מים השוטף כל דבר הנקרה על פניו.

הכלכלה הגלובלית צועדת לאחור

לאחר תקופה ארוכה של כלכלה בינלאומית, קשרי מסחר מתהדקים והולכים בין מדינות והפיכת העולם הגדול ל"כפר גלובלי קטן", מתחוללות כמה תופעות של ריכוזיות כלכלית פנים-מדינתית. בזמן שהטכנולוגיה והתפתחות דרכי התחבורה מובילים לכך שאזרחים רבים יותר יוצאים מגבולות ארצם, או מודעים למה שקורה במדינות אחרות באמצעות הטלוויזיה או האינטרנט, מסתמן כי הכלכלה הגלובלית צועדת לאחור.

ייתכן כי נעשו שגיאות לא מעטות בכך שתהליך הגלובליזציה היה מהיר מדי, ולא איפשר לאוכלוסייה להסתגל באופן הדרגתי לתהליך, אבל המסקנה המתבקשת היא שיש להאט את התהליך, ולאו דווקא להחזיר אותו לאחור.

כבני אדם, יכולת הדמיון שלנו לרוב מוגבלת, אלא אם קוראים לנו ז'ול וורן, ולכן אנו מנסים לחזות תוצאות של אירועים בהווה על בסיס ניסיון לבחון מה היו התוצאות לאירועים דומים בעבר. כדי לבצע את ההשוואה הזאת, צריך ראשית כל למצוא אירוע היסטורי שדומה במאפייניו לאירוע הנוכחי.

לא מעט כלכלנים ניסו להשוות את המשבר הפיננסי של 2008 למשבר של 1929. ואולם לדעתי, האירוע הנכון להשוות אליו את המשבר הפיננסי של 2008 הוא דווקא 1917 - מועד ההפיכה הבולשביקית. המשבר של 2008 היווה יותר מכל משבר חברתי, שהשפעותיו עדיין מלוות אותנו.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה וההפיכה הקומוניסטית ברוסיה, העולם נכנס לתקופה של צמיחה והריכוזיות ברוסיה יצרה, לפחות בשלב הראשון, מראית עין של שיפור כלכלי. ואולם, אף שברית המועצות הציגה שיפור כלכלי ושיפור ברמת החיים, בפועל במדינות רבות ברחבי ברית המועצות מיליוני אזרחים גוועו ברעב.

אזרחים שחווים חופש אמיתי, חופש בחירה בכל תחום בחייהם, החל בסוג המשקה שהם יקנו בסופרמרקט, דרך חברת התקשורת שעמה יתקשרו, וכלה בבחירות לנבחרי הציבור - חווים רגרסיה ומבקשים שהמדינה תיטול מהם סמכויות, משום ש"המדינה" יודעת טוב יותר מהם מה טוב עבורם. זה תהליך חברתי, שאם יבוא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות בארה"ב בעוד שנה, עלול להוביל לתחילתם של תהליכים עם משמעויות מרחיקות לכת.

כשיש בנק מרכזי, הבנקים לא מתפקדים

ובחזרה להקשר הפיננסי: מאז 2009, בנקים מרכזיים בעולם מקפידים להציג מראית עין של שיפור היציבות הפיננסית. כך לדוגמה, הבנק המרכזי האירופי מקיים מבחני לחץ תקופתיים לבנקים, וכשבנקים קורסים חודשים ספורים לאחר ש"עברו בהצלחה" את מבחני הלחץ, מסבירים כי מדובר במעידה חד-פעמית.

לאחר תקופה שבה טוענים כי הבנקים נזילים ואין יותר מצוקת נזילות, מתברר כי הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, הזרים עשרות מיליארדי דולרים למערכת הבנקאית כדי לחזק את יתרות הנזילות, ומתרצים זאת בכך שמדובר בתקלה טכנית.

כל הרעיון של הקמת בנק מרכזי היה כדי להתמודד עם תקלה נקודתית של משבר פיננסי לפני קרוב ל-100 שנה. הבנקים המרכזיים כיום מהווים זרז ללקיחת סיכונים מצד המערכת הבנקאית. במקום שבנקאים יידעו שהבנקים שהם עומדים בראשם יקרסו אם הם ייטלו סיכונים מוגברים, ושאם בנק יקרוס אז המנכ"ל ייכנס לכלא, נוצר מצב שבו הבנקים סומכים על הבנק המרכזי שיציל אותם, ונוטלים סיכונים שככל הנראה לא היו לוקחים בהיעדר רשת הביטחון של בנק מרכזי.

 מספר היחידות הבנקאיות בארהב המפעילות רק סניף אחד

במקום תחרות במערכת הבנקאית נוצרת ריכוזיות מסוכנת, שמובילה לעליית הסיכון לכלל המערכת הבנקאית, וכתוצאה מכך לכלכלה המערבית כולה. ב-70 השנים האחרונות, מספר המוסדות הפיננסיים בארה"ב קטן ביותר מ-90% כתוצאה ממיזוגים ויצירתם של ענקי בנקאות כמו ג'יי.פי.מורגן. ייתכן כי הטכנולוגיה תייצר בנק דיגיטלי, אבל גם אז ראוי כי יהיו כמה בנקים דיגיטליים, ולא רק בנק דיגיטלי אחד.

במשך אלף שנים העולם לא צמח בגלל ריכוזיות, ואין סיבה שריכוזיות בתחום הבנקאי תוביל לתופעה הפוכה של צמיחה, יצירה והקצאת אשראי נכונה. לראיה, הבנקים בישראל שהעניקו אשראי לאנשי עסקים, בהקצאה שלאו דווקא הייתה יעילה.

שני התהליכים - האחד בצד החברתי של דרישה לריכוזיות, והשני בצד הפיננסי של דרישה לריכוזיות פיננסית - עלולים להיות המהלכים שיובילו לרעב גדול, אף שכלפי חוץ הכל נראה נפלא. ובמילותיה של להקת "משינה": "שיקרתם כשאמרתם שהכל כל כך נפלא, כי שום דבר בעצם לא היה נכון". 

הכותב הוא מנכ"ל OXTP investments ומשמש מנהל תחום החוב בחברת Oscar Gruss & Son. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בכתבה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.