"שמעתי 'קנאק' בכתף ולא הבנתי מה קורה לי": עם מי באים בחשבון כשנהג קורקינט פוגע ונעלם

בשעה 8:35 בבוקר ב-14 בנובמבר, עלה פוסט בעמוד הפייסבוק של המרכז הרפואי איכילוב, שהוא בבחינת אגרוף בבטן: "בוקר רע, שמי דורית אברהם, מרמת גן. הבוקר עולמי חרב. בני הבכור, רועי, הלך לעולמו לאחר שנפגע מרכב בזמן שרכב על קורקינט חשמלי. הפגיעה הייתה ביום שבת לפנות בוקר, חמישה ימים היטלטלנו בין החיים ומוות ביחידה לטיפול נמרץ כללי ואתמול נקבע מותו.

"בדקות אלו, בזמן שאתם קוראים את הפוסט, גופו נמצא בחדר ניתוח כדי לתרום את איבריו להצלת אחרים. אני קוראת לכל מי ששומע אותי, שימו לקורקינטים החשמליים האלו סוף. אני כמה ימים באיכילוב ושומעת רק על עוד טרגדיות ואסונות כמו שקרה לנו ועל מה? על מה הלך לי הילד אני זועקת הבוקר? זה מרתיח לי את הדם שהכניסו את הכלי הארור הזה כמו ברווזים במטווח כשהם חשופים לפגיעות על הכביש, אין חובה וגישה לקסדות, אפוד זוהר ואורות. המינימום של המינימום. אל תעצמו עיניים כי המחיר שאני משלמת היום לא צריכה אף אימא לעבור. הבוקר אנחנו יוצאים אחרי שבוע מאיכילוב למסע לוויה, שבעה ואחר כך החיים בלי רועי. לא יודעת איך אשרוד ולאן ילכו חיי, אני רק יודעת היום שאני זועקת זעקה של אימא ומתחננת: עצרו את הקורקינטים החשמליים!!!".

הפוסט הזה, מדם ליבה של אימו של רועי אברהם, זכה לאלפי תגובות, שרבות מהן הצטרפו לקריאה להוציא את ה'כלים הרצחניים' האלה כלשון המגיבים, מהחוק. קריאה שגם הגיעה לראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן, שייכנס ביום שני הקרוב דיון שבמהלכו ייקבע עתיד הקורקינטים השיתופיים בעיר.

שאמה-הכהן, שבעצמו רוכב בקורקינטים השיתופיים, מודע היטב ליתרונות של הכלים הללו לטובת הסביבה והעומס שבכבישים, אלא שהוא מכיר בחסרון הגדול הנוגע לביטחון הרוכבים, ההולכים והנהגים האחרים, שנובע בין היתר מתשתיות לרוכבים - שברמת גן המונה כ-1,000 קורקינטים שיתופיים - כמעט שלא קיימות.

פוסט אחר שזכה לתהודה נכתב על ידי טל יהלומי בת ה-31, שאושפזה למשך 82 ימים באיכילוב בעקבות תאונת דרכים קשה שעברה בעודה רכובה על קורקינט חשמלי. הפוסט המרגש הזה חשף את השלכות הפגיעה החמורה, שבה שברה, בין השאר, את רגלה ואת החולייה החמישית בצווארה.

"הקצב השתנה. האיטיות הופכת להיות שם מרכזי בחיים שלי", חשפה יהלומי את השינוי הדרסטי שעברה בעקבות תאונה שהתרחשה בצומת נמיר בתל אביב. רכב פגע בה בשעה שחצתה מעבר חצייה רכובה על הקורקינט שלה.

המסר שהעבירה יהלומי בפוסט, שזכה לתגובות רבות, הוא "חבשו קסדה. בלי קסדה סביר להניח שלא הייתי בין החיים. צאו לרחובות עם קסדות ותצעקו על מי שלא שם. ובבקשה בבקשה תהיו סובלניים על הכביש. אף אחד לא מוגן, הכביש הוא מכונת הרג מטורפת ואולי שווה לכם לעשות סיבוב במחלקת שיקום לראות מה קורה למי שנפלט מהכביש או שפלטו אותו".

בין התגובות הרבות לא נעדרו קריאות כי "הקורקינטים והאופנים הם סכנת חיים!!". אחרים דרשו "לחוקק חוק שיאסור נסיעה בקורקינטים במדינת ישראל כיוון שהמדינה לא ערוכה עם מסלולי רכיבה".

שאלה של תשתיות, בורות ושלוליות

נושא התשתיות הוא אכן נושא כאוב. אמנם הגורם האנושי ובעיקר כשהוא עסוק בסלולרי על ההגה או על הכידון - אבל לפעמים אלו התשתיות. בור בכביש או שלולית.

ב-30 ביוני השנה רכב אדם שניידר בן ה-29 על הקורקינט שלו ברחוב אבן גבירול בתל אביב, בשעת ערב מאוחרת. שלולית לא צפויה על הכביש ביום קיץ טיפוסי הובילה לאבדן שליטה: "היה מאוחר מדי לבלום", נזכר שניידר, "החלקתי וריסקתי את כף הרגל שלי. התפניתי עם אמבולנס, עברתי ניתוח לקיבוע השברים והשתלת פלטינות. כרגע אני מוגבל, נעזר בקביים ובינואר צפוי לעבור ניתוח שני".

שניידר לא רואה את עצמו שוב רוכב על קורקינטים. עם זאת, הוא אומר "למרות שנפלתי ואני הכי פצוע שאפשר, קורקינטים הם כלי תחבורה יעיל בתל אביב. הבעיה היא שכמו כל כלי תחבורה אחר, צריכים להיות לא רק זהירים אלא להקים תשתית מתאימה לרכיבה".

"לפני הקורקינט החשמלי רכבתי על אופניים חשמליים ויש כמה צמתים שהם בבחינת סכנת חיים. אין שבילים ויש הרבה אוטובוסים שחולפים במקום", הוא אומר, "העיר לא ממש ערוכה לזה. אני חושב שנכון יהיה לסגור חלק מהכבישים לכלי רכב ולאפשר רק תנועה של תחבורה ציבורית וכלים דו גלגליים".

עוד אומר שניידר, כי "בחוויה שלי, אופניים הם כלי תחבורה בטוח בהרבה מקורקינט. גם עם אופניים יצא לי להחליק ויצאתי בלי פגע. הרגליים שנוגעות ברצפה מאפשרות לייצר שיווי משקל ושליטה שבקורקינטים פשוט אין. רק כשהגעתי לאיכילוב הבנתי שמדובר במגפה של ממש. כשהגעתי למיון, 8 מתוך 10 אנשים היו עם פציעות אורתופדיות שנבעו מאופניים חשמליים או קורקינטים. המחלקות האורתופדיות היו בתפוסה כל כך מלאה עד שאשפזו אותי במחלקת עיניים".

הרבה תאונות "פגע וברח"

גם תת אלוף במיל' שמעון חפץ לא ישכח את בוקרו של יום שמש אחד בחודש יוני. חפץ היה בדרכו לתערוכה ביטחונית בנמל תל אביב. בכניסה למתחם, בעודו משוחח עם המאבטח שבכניסה, נכנס בו קורקינט חשמלי בעוצמה רבה. הרוכב הסתלק מהמקום במהירות וחפץ נזרק לקרקע.

"שמעתי 'קנאק' בכתף ולא הבנתי מה קורה לי. סייעו לי לקום והבנתי שלאירוע אני כבר לא הולך. פיניתי את עצמי למוקד של קופת חולים, שם אחרי צילום אובחן לי שבר בכתף והופניתי לבית חולים. המליצו לי להמשיך לתל השומר ולא ללכת לאיכילוב 'כי שם יש מלא כמוך והעומס גדול'. בתל השומר, אחרי צילום סי.טי אמר לי האורתופד כי השבר נמצא באזור שמפאת גילי (69) אי-אפשר לשחזר בניתוח וכי 'אין מה לעשות'. חודשיים וחצי הסתובבתי עם סד ועד היום אני בהליך שיקומי פיזיותרפי. אני מוגבל בתנועה וברור שלא אחזור לתפקד כמו בעבר".

במקרה של חפץ, מאחר שאין "צד שני" אחרי שהנהג נעלם מהמקום - הנושא של הכיסוי הביטוחי לוט בערפל. "אתה נמצא במצב של 'לא לפה ולא לפה' אתה לא יודע מאיפה זה נחת עליך ומי יכול לכסות את זה". המסר של חפץ הוא לא רק להשלטת סדר מתבקש בכאוס התחבורתי, שבו "אין אכיפה ואין הרתעה", אלא גם בנושא הזיהוי. "הלכתי למסור עדות במשטרה וגם שם אמרו לי שאין מה לעשות עם זה. חייבים להסדיר נושא של זיהוי לכלים", הוא אומר.

הנושא הזה צפוי להיות מוסדר לפחות חלקית בקרוב. החל מעוד חודשיים תחייב עיריית תל אביב את חברות ההשכרה להצמיד לוחית רישוי לכלים. הלוחית הזו תאפשר לזהות את הרוכבים בהתאם למועד השימוש וגם לדווח ישירות לעיריה על מפגע שקשור לכלים.