ימים עצובים. גם למתנגדי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובוודאי לאוהביו. ראש ממשלה מכהן עומד לדין בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. ייתכן כי לולא צפינו בפרומו הארוך להתרחשויות של היום שבו פורסמו ההאשמות, ומאות טריילרים של האירוע המכונן, אולי היינו מבינים וחשים את משמעותו האמיתית. אם היו נחסכים מאיתנו ההמתנה הממושכת, הציפייה, הספקולציות, תסריטי האימה, התמלילים - ייתכן שהיינו בוררים את המוץ מהתבן ויכולים להתייחס לכתב האישום באופן ענייני.
אבל מדינת ישראל מתגוללת בפרשייה הסבוכה הזו כבר שנים, והשנה ממש נגררה על כביש האספלט, קשורה לרכבו של היועמ"ש. מדינה שלמה אינה מתפקדת וכולה עסוקה בפרטי-הפרטים של כתב אישום וירטואלי שיוגש מתישהו.
היינו מדינה בהמתנה. שבמהלכה חווינו ממשלות מעבר, פעמיים בחירות ובדרך לפעם השלישית, שיתוק חברתי, סיכונים ואתגרים ביטחוניים, הסלמה מדאיגה בהתלהמות השיח הציבורי. אזרחים משוסים זה בזה, ואין איש שיעצור זאת.
ונשאלת השאלה - איפה היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט? איך ייתכן שהליכים כאלה מתמשכים שנים? וכשהאווירה במדינה הופכת לאלימה ולמסיתה, גם המצב הזה אינו מניע איש בלשכתו להזדרז לגיבוש ההליכים?
לנאשמים - משמעות הדברים ברורה: עיוות דין משווע. כל סנגור בפלילי יעיד על כך - חייו של אדם שנחקר בפלילים וממתין לגלות אם יוגש נגדו כתב אישום, חייו נעצרים. הכול מושהה-מחכה. האיש אינו מסוגל לתפקד כרגיל, כשהעננה הקשה הזו מרחפת מעל לראשו.
קל וחומר למדינה שלמה. מדינה שלמה שממתינה, נמצאת בהקפאה, מעסיקה עצמה בשאלה - האם דברים נעשים משיקולים זרים, האם ראש הממשלה יכול לתפקד בתנאים כאלה? האם הוא יכול לפעול כאשר רק טובת המדינה לנגד עיניו?
בלי להביע דעה באשר לתשובות לשאלות אלה, הרי שאין סיבה להעמיד מדינה שלמה בלבטים כאלה. אין סיבה שמדינה שלמה תתלבט, תפקפק בעצמה ובמנהיגיה ותיכנס להקפאה עמוקה.
הפתרון, לטעמי, נעוץ במשכו של התהליך. נראה לי שרק בישראל נמשך ההליך הפלילי, במקרים מסוימים, שנים רבות. יכול שיעברו שנים מחקירתו של אדם ועד להגשת כתב אישום נגדו. לעתים זמן כה רב עד שאין טעם בהעמדתו לדין.
איפה היה היועמ"ש? הרי חומר החקירה התגבש לפני חודשים רבים. ואז נקבע שימוע. ועורכי הדין לא הגיעו לאסוף החומר. ואז נדחה השימוע. ונדחה שוב. ולבסוף התקיים, ומאז חלפו עוד מספר חודשים.
ובזמן זה מסלימה קשות האווירה במדינה, השיח הופך לאלים ולבוטה, וחוסר הוודאות משסה את האזרחים אלה באלה. תומכי נתניהו משתלחים ברשויות האכיפה, מתנגדיו משתלחים בתומכיו, והאנרכיה זועקת. כאילו הכול מותר לומר, ומותר לעשות.
לכול ברור שעדיף היה למנוע את כל הבלגן מאזרחי המדינה. הרי הם אינם אשמים שהרשויות מתנהלות בעצלתיים, או לפחות בקצב שאינו משביע-רצון. לו היה מוגש כתב האישום כבר לפני מספר חודשים, היה נחלש, ואולי אף מסתיים, גל האלימות המילולית, ההכפשות והדה-לגיטימציה של הרשויות וחלקים מן העם.
ואתם, שומרי הסף, אל תספרו לנו שהייתם עסוקים בשקילה בכובד-ראש. נכון, ככלל יש לשקול בכובד-ראש בטרם הגשת כתבי אישום, בוודאי באישומים אלה נגד ראש ממשלה מכהן, אך גם כובד-הראש ראוי לו שיתוחם בזמן סביר וקבוע מראש.
נראה כי הגיע הזמן להסדיר גם עניין זה בחקיקה. זוהי זכות חשובה של כל הצדדים - הנאשמים, ובמקרה הזה, גם זכות אזרחי המדינה.
הכותבת היא קצינת חקירות לשעבר ועורכת דין המתמחה בדין הפלילי
*** חזקת החפות: גם לאחר הגשת כתב האישום נגדם, בנימין נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס מכחישים את המיוחס להם על-ידי היועמ"ש, ועומדת להם חזקת החפות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
