למה המצביעים האפרו-אמריקאים פשוט לא מתעניינים בפיט בוטיג'ג' כמועמד לנשיאות ארה"ב

שטות הייתה להניח באיזושהי נקודה במהלך הקיץ ש"מוקדם מדי" להעריך את סיכויי המתמודדים במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב. לפחות מאז הבחירות של 1988, שנתיים מלאות של עבודה מפרכת נחוצות כדי להגיע אל קו הסיום. הנשיאות אינה נופלת בחיקו של איש או אישה ברגע האחרון.

אנחנו נמצאים עכשיו בשלהי הסתיו, ואיש אינו חושב ברצינות ש"מוקדם מדי". הסיבוב הראשון של המקדימות רחוק מאיתנו רק כדי חודשיים וחצי. הוא יהיה במדינת איווה, ב-3 בפברואר, והשני יהיה בניו המפשייר שמונה ימים אחר כך.

אנחנו עוד נחזור ונשמע, ונחזור ונשמיע, שאף אחת מהן אינה מייצגת חתך דמוגרפי של החברה האמריקאית. שתיהן קטנות מאוד באוכלוסין ובשטח, שתיהן לבנות מאוד בארץ המשחימה והולכת, שתיהן משונות בטעמיהן הפוליטיים. יש להן מסורת של דווקאיות. הן אוהבות להצביע בעד מועמדים לא צפויים.

לפנים נהגו להגיד ששום נשיא אמריקאי לא נבחר מבלי לנצח במקדימות של ניו המפשייר. זה חדל להיות נכון עוד בשנות ה-90. כיוצא בזה, איווה, שאפילו תהליך ההצבעה בה משונה (אין בחירות חשאיות), חזרה והצביעה לטובת מועמדים שלא הרחיקו לכת. אבל זה קרה בדרך כלל בין הרפובליקאים. משום מה, כמעט בכל הבחירות לנשיאות מאז 1972, המנצח הדמוקרטי באיווה נעשה מועמד מפלגתו בבחירות הכלליות (עם שני יוצאים מן הכלל, המוכיחים את הכלל).

משחק עם הגדולים

וזה הטעם שכדאי לעיין בתוצאות של שלושת הסקרים האחרונים באיווה, אשר התפרסמו בשבועיים האחרונים. הם מעניקים יתרון ברור לצעיר המתמודדים, אלמוני גמור עד לפני כמה חודשים, פיט בוטיג'ג'. הוא ראש העיר היוצא של סאות'-בנד במדינת אינדיאנה במערב התיכון של ארה"ב, הגדולה רק טיפ-טיפה מהרצליה. הוא בן 37, רק שנתיים מעל מינימום הגיל שדורשת החוקה. והוא גם הומוסקסואל מוצהר, הנשוי לגבר.

הוא העפיל ליתרון באיווה כמעט פתאום. עד החודש שעבר הוא נהנה מתשומת לב מסוימת, אבל פיגר הרחק אחרי שלושת הדמוקרטים המובילים במרוץ הארצי: סגן הנשיא לשעבר ג'וזף ביידן, הסנאטורית אליזבת וורן והסנאטור ברני סנדרס. כל השלושה נמצאים בשנות ה-70 שלהם. פיט צעיר מביידן ומסנדרס ב-40 שנה. בסוף אוקטובר, התמיכה בו התחילה לגאות באיווה. הוא מוביל עכשיו בהפרש של 10% על פי הסקר האחרון.

סקר חדש בניו המפשייר שערכה אוניברסיטה מקומית הראה בשבוע שעבר שאף שם בוטיג'ג' רוכש יתרון מפתיע של 10%. גם אם זה לפי שעה הסקר היחיד המראה יתרון כזה, וגם אם הנתונים מעוררים פקפוק הכרחי, ברור למדי שבשתי המדינות האלה בוטיג'ג' נחלץ מן הקטגוריה הלא-מבטיחה של "מועמדי השורה השנייה". עכשיו הוא משחק עם הגדולים.

הסיבות לעליית בוטיג'ג' מחייבות דיון נפרד. כאן אנחנו נוגעים בעניין קונקרטי, הנוגע לו - ולמפלגה כולה. על פי כל הסקרים, הצלחת בוטיג'ג' מוגבלת למצביעים לבנים. באיווה ובניו המפשייר הלבנים הם רוב עצום של האוכלוסייה. מעבר לשתי הראשונות, חלקם של האפרו-אמריקאים גדל והולך.

בתור לתיאטרון לינקולן

הרביעית במחזור היא דרום קרוליינה, ש-28% מתושביה הם אפרו-אמריקאים. זו מדינה שמרנית מאוד, שרוב עצום של לבניה מצביעים בעד הרפובליקאים. רוב גדול של המצביעים הדמוקרטים שם הם אפרו-אמריקאים, 61% בבחירות של 2016. הילרי קלינטון קיבלה אז 82% של קולות האפרו-אמריקאים (טראמפ ניצח ללא קושי). לפי סקר מן השבוע שעבר, אילו הבחירות המקדימות בדרום קרוליינה היו נערכות עכשיו, פיט בוטיג'ג' היה מקבל, פלוס-מינוס, פחות-או-יותר, בדיוק-בערך 0% של קולות האפרו-אמריקאים. אפס.

האפס קצת מפתיע, מפני שבכל זאת, אתם יודעים. אבל הוא אינו מדהים לחלוטין. נכחתי זה לא כבר בעצרת של בוטיג'ג' באולם תיאטרון לינקולן במרכז וושינגטון. זה היה לפנים אחד התיאטראות האפרו-אמריקאים המפורסמים באמריקה. הוא היה מלא מפה לפה, ראיה לעניין הגובר בבוטיג'ג'.

בעומדי בתור ספרתי את האפרו-אמריקאים הממתינים איתי. ספרתי וספרתי, ומשום מה תמיד הגעתי לאותו המספר: 0. וזה בעיר שחצי מתושביה אפרו-אמריקאים. בסופו של דבר הופיעו אחדים, ובוטיג'ג' עשה מאמץ ראוי להערצה להעניק להם מקום בולט בניהול העצרת. שני סטודנטים מאוניברסיטת הווארד המקומית (הווארד, לא הרווארד), אחד מבתי האולפנה האפרו-אמריקאים המפורסמים ביותר באמריקה, הוזמנו להנחות.

זו נקודת התורפה של "ראש העיר פיט" (Mayor Pete), כפי שקוראים לו כדי לדלג על שמו המלטאי הקשה להיגוי - אביו בא מן האי מלטה. ברור בהחלט שאין לו כל סיכוי להמריא מעבר לשתי הראשונות אם לא ישפר במידה ניכרת את מעמדו בין האפרו-אמריקאים.

כמה יגיעו לקלפי?

בעיית בוטיג'ג' היא תזכורת שדמוקרטים אינם מנצחים באמריקה בלי תמיכה מסיבית של אפרו-אמריקאים. אפרו-אמריקאים מצביעים תמיד בעד מועמדים דמוקרטים. מאז 1984 שיעור האפרו-אמריקאים שתמכו במועמדים רפובליקאים לנשיאות נע בין 4% ל-12%.
אבל השאלה אינה ההתפלגות; השאלה היא כמה אפרו-אמריקאים יטרחו להגיע לקלפי.

ב-2016 שיעורם פחת עד 59%, או 7% פחות מ-2012 (שנת בחירתו החוזרת של ברק אובמה). לירידה הזו אפשר לייחס את הפסדיה הקריטיים של הילרי קלינטון בשלוש מדינות מפתח במערב התיכון, בהפרשים קטנים או קטנטנים. אם ההפסדים ההם יישנו בעוד קצת פחות משנה, טראמפ כמעט ללא ספק יחזור וייבחר.

מה יביא אפרו-אמריקאים לקלפי? ב-2008 וב-2012 אובמה הוא שהביא אותם. ואף כי רוב האפרו-אמריקאים רחשו חיבה להילרי קלינטון, היא לא ריגשה מספר מספיק שלהם ב-2016.

מי ירגש אותם הפעם? הסקר שזקף אפס לחובת בוטיג'ג', הראה כי ביידן נהנה משיעור התמיכה הגבוה ביותר בין האפרו-אמריקאים בדרום קרוליינה, 44%. לזכותו נזקפים הילת אובמה, שהוא היה סגנו הנאמן, ורקורד פוליטי ארוך בסנאט. מפתיעה היא אי הצלחתם של טוענים אפרו-אמריקאים לנשיאות לזכות בנתח הגון של קולות האפרו-אמריקאים. הסנאטור קורי בוקר מניו ג'רזי והסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה מדשדשים בתחתית הרשימה, או סמוך לה, עם 6% ופחות.

תחרות מתפתחת עכשיו על קולות האפרו-אמריקאים. ויכוח הטלוויזיה הדמוקרטי ביום רביעי שעבר נערך באטלנטה, מרכז היסטורי של התנועה לשיווי זכויות האזרח. המועמדים יצאו מגדרם להיראות בחברת אפרו-אמריקאים, להצטלם על רקע אפרו-אמריקאים ולנאום על עניינים הנוגעים אפרו-אמריקאים.

אמריקה רחוקה מאוד מעיוורון צבעים, ממש כפי שהיא רחוקה מעיוורון מגדרים וזהויות. ראש העיר פיט הוא צעיר, הוא רהוט, הוא לבן, הוא גאה, ואין לו מושג איך לדבר אל אפרו-אמריקאים. כמה שאמריקה פשוטה, ככה מסובכת.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny