סימון מוצרים – צעד אחד לקראת חרם על כלל העסקים במדינה

לאחרונה פסק בית הדין של האיחוד האירופי כי על כל 28 מדינות האיחוד לסמן מוצרים שמקורם מעבר לקו הירוק. בעוד שישראל וארה"ב גינו את ההחלטה, שגריר האיחוד האירופי בארץ הגדירה כ"חלק ממדיניות הצרכנות של האיחוד האירופי." מבחינת מקבלי הההחלטות באירופה מדובר בעניין טכני-משפטי בלבד. אולם החלטה זו משקפת יותר מכל תהליך ארוך שנים בו ארגוני החרם מנהלים לוחמה כלכלית נגד ישראל במסווה של אכיפת כללי אחריות תאגידית.

מחקר של מכון NGO Monitor מצביע על קואליציה רחבה של ארגוני חברה אזרחית העמלים מזה שנים להוציא את אידיאולוגיית החרם לפועל. כבר משנת 2012, ארגונים אלו - הזוכים למימון ישיר ועקיף מהאיחוד האירופי וממשלות אירופה עצמן - דרשו בין היתר "סימון מדויק של מוצרי התנחלויות כצעד ראשוני". מהיום הראשון ארגונים אלו לא הסתירו שמבחינתם סימון אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי לחרם סחר מקיף על ישראל. אסטרטגיה זו גובתה בדרישה להחריף את הסנקציות "עד כדי איסור מוחלט על יבוא של מוצרי התנחלויות...ואיסור על העברות כספים להתנחלויות ולפעילויות קשורות" - מונח הכולל בתוכו גם פעולות של ארגונים ישראלים ובינלאומיים שלא בהכרח קשורות לישויות מעבר לקו הירוק.

ארגונים אלו זיהו מכנה משותף בעולם העסקים וזכויות האדם - שאיפה לפעול באופן חשאי והרחק מעינו הבוחנת של הציבור. זאת בנתיב עוקף להחלטות ממשלתיות ולעתים תוך הפרת הסכמים עסקיים ובינלאומיים. המטרה: יישום יוזמות שעלולות להזיק לכלכלה הישראלית. האמצעי: שימוש במנגנוני אחריות תאגידית.

כמו במאמצים לסימון מוצרים, אסטרטגיה זו באה לידי ביטוי בשלל קמפיינים: מאמצי החרם על חברת אורנג', סודהסטרים, קרן הפנסיה הגרמנית PGGM, חברת המים מקורות ואף בקמפיין החרם האחרון על חברות התיירות Airbnb, booking.com ו-TripAdvisor. בעניין פרוייקט הרכבת הקלה בירושלים היה ארגון אחד שאף הלך צעד קדימה ואף ניסה להגיש תביעה נגד Alstrom, אחת החברות הצרפתיות השותפות לפרוייקט. מהלך זה נדחה מכל וכל בבית משפט בצרפת. בכל המקרים הללו נטען בפני החברות כי המשך פעילותן מעבר לקו הירוק מהווה "הפרה של כללי אחריות תאגידית" ו"פגיעה בערכי זכויות אדם". זאת ללא כל דרישה מהחברות להתנהגות דומה בפעילותן באיזורי סכסוך אחרים בעולם.

כמו אז גם עתה, מאחורי החלטת בית הדין האירופי לחובת סימון מוצרים עומד קמפיין של ארגוני BDS. הבולט שבהם - ה"פלטפורמה של ארגונים צרפתים למען פלסטין" - ארגון-גג המונה 40 ארגוני חברה אזרחית צרפתיים. לאחר החלטת ממשלת צרפת לאמץ הנחיות של הנציבות האירופית מ-2015 לסימון מוצרים מההתנחלויות, שהפכו השבוע למחייבות עבור כלל מדינות האיחוד הודות לפסק הדין, ה"פלטפורמה" מיהרה לקחת חסות על המהלך. לצד הפלטפורמה פועל ארגון נוסף, ה- FIDH (הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם). יחד, הם הקימו בצרפת את "נוצר באי חוקיות", הקורא לממשלת צרפת לנתק את קשריה הכלכליים עם "ההתנחלויות הישראליות". דרישותיהם כוללות איסור יבוא מוצרים מיישובים אלו לצרפת, שכנוע חברות צרפתיות "לא להשקיע בהתנחלויות", ומתן מידע לתיירים על מנת "להבטיח שימנעו מתמיכה בחברות או אתרי תיירות הממוקמים בהתנחלויות".

מבחינתם של ארגוני החרם, החלטת בית הדין האירופי "לסימון" היא צעד ראשון בדרך לחרם מקיף על ישראל. שימוש בכללי אחריות תאגידית הוא כלי אחד מני רבים בידי תנועת ה-BDS הפועלת במספר זירות במקביל באופן משפטי, כלכלי ופוליטי. הסוגיה שנדונה בשבוע שעבר על ידי משפטנים עלולה לבוא לידי ביטוי בקרוב במרכולים ונמלים ברחבי האיחוד, פורומים משפטיים בינלאומיים ואף על גבי במות האו"ם. בימים אלו מתכנס פורום האו"ם לעסקים וזכויות אדם בג'נבה - מרחב השפעה חשוב לארגוני החרם. נציגי מכון המחקר NGO Monitor שם כדי לעקוב אחר ההתפתחויות ועל הדרכים הנוספות להחרמת ישראל. 

הכותבת היא דוברת מכון המחקר NGO Monitor הנאבק בארגוני החרם