חג הסיגד: צמצום פערים דרך תעסוקה

חג הסיגד שנחגג היום מסמל את חידוש הברית בין האל לעמו והוא יום של תיקון, חשבון נפש והיטהרות שנועדו לחזק את התהליך הנפשי והחברתי שהחל כבר ביום כיפור. יום מצוין להתייחס לברית של הקהילה האתיופית עם מדינת ישראל, לתיקון ולשיפור שעוד נדרשים בכל התחומים החברתיים. תיקון ושיפור שמטרתם לחזק את קהילת יוצאי אתיופיה בישראל ואת תרומתה לחברה הישראלית.

חשבון נפש מתחיל בראיית התמונה המלאה והתמונה בשוק התעסוקה הולכת ומשתפרת מחד אך רחוקה מלהיות מספקת. את השינוי החיובי והקבוע ניתן לראות במספרים של דו"חות המתייצבים בלשכות התעסוקה מבני העדה האתיופית שמתפרסמים מדי שנה לקראת החג. בשש השנים האחרונות חלה ירידה של 40% במספר המתייצבים החודשי הממוצע אשר ארץ הולדתם היא אתיופיה, מכ-6,600 דורשי עבודה בממוצע בחודש לכ-4,000. גם מספר תובעי הבטחת ההכנסה מהקהילה ירד משמעותית, מ-4,000 תובעי הבטחת הכנסה באוקטובר 2013, ל-1,500 תובעי הבטחת הכנסה באוקטובר 2019, כלומר ירידה של 63%.

הנתונים האלה משמחים ומוכיחים כי שילוב הקהילה האתיופית בשוק התעסוקה הישראלי מתחזק והשיפור ניכר גם במספר הישראלים יוצאי אתיופיה שיצאו ממעגל קצבאות הבטחת הכנסה בעיקר בזכות הכשרות מקצועיות מטעם הלשכה ותכנית "מעגלי תעסוקה" שסייעה רבות לשילובם בעבודה. הכשרות האלה, הניתנות כבר מ-2015 עם הקצאת תקציב ייעודי לעניין, נעשות גם באמצעות שוברים ייעודיים להכשרה מקצועית לקהילה האתיופית ותוצאותיהן טובות ומעידות כי זו התשובה חיונית לבעיות התעסוקה הקיימות.

היום מהווים יוצאי אתיופיה כ-2% מהאוכלוסייה הכללית, מתוכם 1.4% מהישראלים בגילאי העבודה העיקריים. מעבר לעובדה שאחוז האבטלה בקרב יוצאי אתיופיה גבוה מעט מאחוז האבטלה הכללי באוכלוסייה הישראלית, תמונת התעסוקה של הקהילה האתיופית מורכבת. מצד אחד יוצאי אתיופיה מאופיינים ברצון עז לעבוד ועובדים בהיקפים נרחבים ובשיעורי תעסוקה גבוהים יחסית, אך מצד שני, מדדי איכות התעסוקה ירודים: שכר ממוצע ומיומנות נדרשת נמוכים.

לאורך זמן הנתונים הללו משתפרים: שיעור העובדים הלא מקצועיים בקרב הקהילה מצטמצם, בני הקהילה שנולדו בארץ זוכים להשכלה טובה יותר ומשתלבים יותר ויותר במשרות מתגמלות. יחד עם זאת, המספרים עודם נמוכים ביחס לאוכלוסייה הכללית ושיעור העובדים הלא מיומנים מיוצאי הקהילה גבוה עדיין בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות. עם זאת, שיעור דורשי העבודה בגילאי 25 עד 44 עומד על 69% בתוך העדה האתיופית, 15% יותר מאשר באוכלוסייה הכללית - מה שמעיד על קושי רב יותר למצוא עבודה מתגמלת בגילאים אלו.

למרות מגמת השיפור, בולט לעין הצורך המשמעותי בהמשך ההשקעות של המדינה ובצמצום הפערים הקיימים שחלקם נטועים בכשלים מבניים במשק וביניהם: אפליה, מיקור חוץ (עובדי קבלן) נרחב, פערי שכר גבוהים, העדר תשתיות מבוססות הון אנושי מיומן, חוסר שוויון חברתי, פערים בהשכלה ובעיות תחבורה שמותירות את הפריפריה מנותקת מהמרכז. ההשקעה של הממשלה בתוכניות תעסוקה נמוכה משאר מדינות ה-OECD ודורשת השקעה גדולה יותר כדי שניתן יהיה להכשיר את האוכלוסייה לעבר השינויים העתידיים בשוק התעסוקה והגברת הביקוש להון אנושי.

למעשה, ניתן לומר שהקהילה האתיופית קיבלה תשומת לב רבה יותר בשנים האחרונות - אך עדיין נשארה אוכלוסייה הזקוקה להשקעת משאבים ייעודיים גבוהים על מנת לסגור את הפערים.

הדרך לשינוי עוברת בשיפור נתוני ההשכלה, צמצום פערים, שיפור תשתיות תחבורה וכמובן בפריסה משמעותית יותר של תשתיות תומכות תעסוקה. לכך נדרשת החלטה של כלל הגורמים בממשלה ושינוי סדרי עדיפויות. אתגרי שוק העבודה העתידיים גדולים והתשובה להם עוברת בהכשרה והגדלת ארגז הכלים המקצועי לעובד. זהו יעד לאומי מהמעלה הראשונה, שיביא גם לסיוע בהגדלת התרומה החשובה של הקהילה האתיופית בישראל.

הכותב הוא מנכ"ל שירות התעסוקה