משה כחלון הוא שר אוצר כושל ופופוליסט

במאמר שפרסמה (ג', 26.11.19) עורכת "גלובס", נעמה סיקולר, היא קובעת ששר האוצר משה כחלון הוא "אחד הפוליטיקאים המחוננים והאמיצים שהיו לנו"; ומציינת שכחלון "יירשם כשר אוצר בכלל לא רע".

אלא שבמציאות, שר האוצר לא היה פוליטיקאי אמיץ, אלא להיפך - שר פופוליסט. מיום מינויו ניהל כחלון קמפיין בחירות מתמשך על גב אזרחי המדינה, מכר אותנו לקבוצות הלחץ החזקות במשק, כמו גמלאי השוטרים וועד עובדי חברת חשמל. והציבור - רובו לא אהב את "המתנות" שחילק, שהרי משלם המסים (אנחנו) שילמנו עליהן.

נזכיר גם את "האומץ" הרב שהוא גילה כאשר הוא לא רצה לעסוק בנושאים בעייתיים, וטען שהוא "מנוע בגלל ניגודי עניינים", ותירוצים אחרים.

בתקופת כחלון גדל הגירעון ללא הצדקה, דבר המסכן את היציבות הפיננסית במשק, במקרי משבר או מיתון כלכלי. יותר מכך, בתקופתו (כארבע שנים) למעט "ועדת שטרום", לא נעשתה כאן רפורמה שתומכת בתחרות ובצמיחה.

השר לא פעל להקטנת כוחם העודף של ההסתדרות וועדי העובדים במשק. כולנו, עניים ועשירים, עשירונים עליונים ותחתונים ממשיכים לשלם "מס הסתדרות" בשל עוצמתה של ההסתדרות וגרורותיה במשק. יוקר המחיה, האי-שוויון והמגזר הציבורי המנופח, בלי הצדקה, ממשיכים לפגוע בכולנו.

הרפורמה במשק החשמל, שאותה השיק כחלון בגאון, הייתה בעצם מתנה לעובדים שלהם אחד הוועדים החזקים במשק, וגם לא בטוח שהיא תביא לשיפור בפריון ובתחרות בתחום הקריטי הזה.

פרויקט הדגל של כחלון, תוכנית "מחיר למשתכן", היא תוכנית בולשביקית יקרה ולא יעילה, שעלותה תרקיע כנראה (לפי הכלכלן הראשי באוצר לשעבר, ד"ר מיכאל שראל) ל-20 מיליארד שקל, מתוכם 10 מיליארד שיילכו לאבדון, ולא לזוכים.

הפופוליזם הכחלוני עלה לשיאים כשהוא נמנע מהעלאת מחיר החלב המפוקח. הוא ישב על הגדר ולא עשה דבר למשק החלב שמנוהל בדרך קומוניסטית מיושנת, עם "מכסות", "תכנון השוק" ו"מחיר מטרה" על-ידי פקידים. מה שגורם למחסור ולמחירים גבוהים (ע"ע משבר החמאה).

הלאה. למעט צעדים קוסמטיים נמנע כחלון במשך ארבע שנותיו באוצר מלטפל ביוקר המחיה בתחום המזון. המועצות החקלאיות (ברית המועצות) קיבלו ממנו תמיכה, וההגבלות על יבוא מוצרים חקלאיים ומוצרי מזון נוספים, נותרו בעינן. מכסי מגן (רובם מיותרים) נותרו גבוהים וכולנו המשכנו לשלם הון במרכול.

אמנם כחלון טען, וממשיך לטעון, שהוא קפיטליסט "חברתי", שדואג לשכבות החלשות, אלא שדווקא הן נפגעו ככל שסל המזון שלהן התייקר, בגלל כניעת השר והימנעותו מעימות עם קבוצות אינטרסים בכלכלה הישראלית.

סיכום הקדנציה חושף תמונת מצב כמעט קטסטרופלית. אי-טיפול בקרטלים ובהגנות במגזר החקלאי, כניעה בנושאי פנסיות השוטרים, קבלת תנאי ועד עובדי חברת חשמל, מאבק עיקש כדי שהמדינה תמשוך עתירה לבג"ץ נגד זכות השביתה המופלגת של הוועדים הגדולים, הימנעות בתואנות שונות מנקיטת עמדה בנושאים שנויים במחלוקת, ורטוריקה פופוליסטית שמזלזלת במבקריו.

מהותית ועניינית, מה שמדגים את כישלונו של כחלון הוא נושא הגירעון התקציבי הענק. לפני בחירות סבב א', כחלון ובכירי משרדו הרגיעו את הציבור, והבטיחו ש"אין מה לחשוש" ו"הכול תחת שליטה". תקופה קצרה לאחר יום הבוחר, גילינו "פתאום" חריגה מהותית; כעת אנו עומדים בפני קיצוצי עומק בתקציבי המשרדים, וכנראה כטענת רבים, הממשלה הבאה תעלה מסים.

התנהגות זו של ייפוי המציאות העגומה כשהיא לא נוחה מבחינה פוליטית, מעידה יותר מכול על הקדנציה כולה.

האומנם כדברי סיקולר זה "פוליטיקאי אמיץ שעוד נתגעגע אליו", או פוליטיקאי ציני, כנוע, שהתנהלותו גרמה לפגיעה בציבור.

אחד הלקחים הוא - ששר האוצר הבא יצטרך ללמוד מניסיונו של כחלון; שלא ייכנע לקבוצות לחץ על חשבון הציבור, שלא יחסום את המשק מכל תחרות שהיא בשם עקרונות פופולוסטיים.

אדוני השר החדש, במקום כל אלה - תפתח שווקים, תן ל"איש השמן" לעשות דיאטה לטובת כולנו, תוריד מסים מיותרים, תקל את הרגולציה, וקח דוגמה דווקא משר האוצר בנימין נתניהו. 

הכותב הוא עורך מדור הדעות של "גלובס"