שר האנרגיה שטייניץ מתקדם למדיניות האנרגיה של האתמול

לאחרונה הודיע שר האנרגיה, יובל שטייניץ, על החלטת משרדו להעלות את יעדי השימוש באנרגיות מתחדשות של מדינת ישראל ל-2030 מיעד של 17% ל-30%. לאוזניים רגילות זה יכול היה להישמע כמו ניצחון לארגוני הסביבה. אלא שמי שמכיר את הנעשה בעולם יודע שהיעד הזה מביך. אם היה מדובר בשר חדש, לא בקי, אפשר היה להניח שהוא התבלבל. אבל שטייניץ אינו טירון והחלטתו אינה טעות תמימה.

נתחיל מהמספרים ששטייניץ מכיר היטב: קוסטה-ריקה נהנית מ-99% אנרגיות מתחדשות, ברזיל כ-90%, איטליה וגרמניה כ-50% וארצות-הברית - כ-25% (קפיצה מ-1% [!] ב-2010). ובישראל? הנתונים נעים בין 6% ל-8%. עד 2030, מרבית המדינות המפותחות צפויות להגיע ל-50% אנרגיות מתחדשות; ויש מדינות  שכבר הוכיחו שמשק אנרגיה שמבוסס על כ-100% אנרגיות מתחדשות, הוא אפשרי. 

מה שמטריד יותר בהודעת שטייניץ הוא שאנרגיה סולרית היא הזולה - והכדאית - ביותר לייצור מכל החלופות הקיימות במדינה שטופת שמש כשלנו. בהתערבות מינימלית, השוק החופשי בעצמו יכול להביא ליעד של 30% אנרגיות מתחדשות הרבה קודם. כך ששטייניץ מאותת שאין בכוונתו להוביל לשינוי ממשי, ורומז לחברות הגז שאין מה לדאוג, המשרד ימשיך להבטיח שהמדינה תהיה בת ערובה של החברות עוד עשרות שנים. 

המדיניות הזאת מוכרת לנו. גם היום ישראל ממשיכה לאשר חיפושי גז ונפט בים וביבשה, בזמן שהעולם נסוג מדלקים פוסיליים במהירות. רק השבוע הודיע הבנק ההשקעות הגדול באירופה, שיפסיק לממן תעשיות שמקדמות דלקים פוסיליים. ואצלנו, משרד האנרגיה ממשיך למכור לציבור את בלוף ה"גז הטבעי" ולבעלי הון רישיונות חיפוש, אף שמדובר במקורות אנרגיה מיושנים, הרסניים ומזהמים.

שטייניץ הוכיח שוב, שבחסות כותרות יפות הוא מקדם מדיניות שבה הציבור הוא כנראה בתחתית סדר העדיפויות.

מאחורי המדיניות הבעייתית הזו, מסתתר סיפור מחריד בקנה מידה עולמי. ונציה הוצפה באחרונה בגאות השנייה בגובהה שנרשמה בהיסטוריה שמאיימת על אחת הערים היפות בעולם. תושבי מישור החוף צריכים לדאוג, מאוד. עליית מפלס פני הים מהירה ממה שהמדענים העריכו קודם. אוסטרליה חווה גל חמור של שריפות שמסכנות מאות אלפי בתים וחיים. גל שריפות נורא נוסף פגע באחרונה בקליפורניה. הידיעות הללו צריכות להדיר שינה מעינינו.

עשרות אלפי מדענים בעולם מאמתים שוב ושוב את מה שכולנו רואים סביבנו. אין לנו זמן לבזבז. אנחנו חיים בנקודת זמן היסטורית שמחייבת קבלת החלטות אמיצות. אנו זקוקים למנהיגות שמוכנה להסתכל לאזרחיה בעיניים ולדרוש מהם לשלם מחירים כואבים, להתעמת עם בעלי הון ולדרוש מהם להסיר ידם מהעתיד - הלא מיטיב -מ שלנו. ב-2030 כבר יהיה מאוחר מדי.

אם יש דבר אחד, אופטימי יותר, בהחלטת משרד האנרגיה, הוא שהלחץ הציבורי האישי שהפעלנו על שטייניץ עבד, חלקית. מי שהתנגד ארבע שנים לשנות את המדיניות שלו, הציג סדק ראשון בחומה. אבל הדרך עוד ארוכה. תפקידנו להעלות את הלחץ הציבורי, והרבה. ב-2020 ייבחן הציבור הישראלי בנכונותו לצאת למאבק למען העתיד שלנו, ילדינו ונכדינו. אנחנו במגמה ירוקה, ביחד עם עשרות ארגונים שותפים נערכים למערכה הקשה. שטייניץ הוכיח לנו שוב, שבלי המאבק הציבורי שלנו המדינה תמשיך לנהל משק אנרגיה שמסכן את ביטחונה של ישראל, ומשמר את כוחן של חברות הגז. זה הזמן שלנו לצאת למאבק. 

הכותבת היא מנכ"לית ארגון מגמה ירוקה