דעה: להתאמן על קבלת החלטות – כבר בילדות

עקרונית, בחירה היא העדפת חלופה אחת על אחרות; והחלופה הנבחרת היא זו שאנחנו צופים שתוצאותיה יהיו הטובות ביותר עבורנו. כשהתוצאות מבחירת אחת מהחלופות ברור - הבחירה פשוטה, כי קל להחליט מהי החלופה העדיפה. אבל במקרים רבים היחס בין החלופות אינו חד-משמעי, לכל חלופה יש יתרונות וחסרונות, וקשה לבחור בחלופה העדיפה. במקרים אלה, הבחירה מורכבת כי אנו מוותרים על החלופות האחרות לטובת "הנבחרת", ויחד עם יתרונותיה, נקבל עלינו את חסרונותיה, ונוותר על יתרונות האחרות.

הקושי גובר כשהתוצאות אינן ודאיות, כשיש סיכון מסוים, וכשהתוצאות עלולות להיות שונות מהרצוי, והבחירה עלולה להתגלות בדיעבד כשגויה.

איך מתגברים על הקושי? מתאמנים. מתרגלים קבלת החלטות, והבנה של העלות האלטרנטיבית - הוויתור שאנו מקבלים על עצמנו בעת הבחירה. ההתמודדות עם בחירות היא יומיומית, ומתחילה כבר בגיל הרך. ולכן אפשר וכדאי להתחיל לתרגל כבר בילדות. 

לרוב, ילדים מפגינים מידה גבוהה של אי-רוויה - רובם רוצים יותר, או גם וגם; והוויתור שנוצר כשאנחנו דורשים מהם "לבחור", גורר תסכול. אמנם מראיית המבוגרים, בילדות לא מדובר בבחירות משמעותיות, אבל מנקודת מבט הילדים הבחירות יכולות להיות קשות: בין חוגים, חברים, משחקים ועוד. 

בשלב הראשון, כדאי למקד את הבחירה בנושאים יומיומיים שלא יוצרים תסכול, כגון בחירת לבוש, תפריט לארוחת ערב ופעילות משפחתית. כדאי לצמצם להם את מרחב הבחירה, בלי עודף אפשרויות עד כדי קושי לבחור או הימנעות מבחירה: הציעו שתיים-שלוש חלופות כהתחלה. כשהילדים מתחילים להתלבט, הציגו להם את היתרונות והחסרונות של כל חלופה, ואת העלות האלטרנטיבית. נסו לשלב חלופות שלא ברור מיד איזו עדיפה, כמו קינוח בארוחת הערב לחטיף אחר-הצהריים.

בתחילה, קל יותר להבין את בחירת הילדים ב"הכול, או לא כלום". אך עם הבנתם את הוויתור, אפשרו להם להציע שילוב בין החלופות: לדוגמה, לאכול חצי חטיף אחה"צ, ושבארוחת הערב ייהנו מחצי קינוח; הרחיבו את הנושאים שבהם ניתנת בחירה, ואת מרחב האפשרויות.

לעיתים העלות האלטרנטיבית של הבחירה מורגשת במועד מאוחר יותר, לאחר שהבחירה נעשתה, וההנאה ממנה כבר התפוגגה; לעיתים הבחירה מתגלה בדיעבד כשגויה, או שגורמים חיצוניים גרמו לתוצאות להיות שונות מהציפייה. אז עלולה לעלות חרטה על הבחירה, כעס על שבכלל נדרשו לבחור ולוותר, ודרישה לוותר על העלות האלטרנטיבית, כך שיוכלו ליהנות מכל החלופות שעמדו בפניהם. בשלב זה, ה"אימון" עובר להתמודדות עם קבלת האחריות על הבחירה.

תרגול מוצלח של קבלת החלטות דורש מאיתנו ההורים, לתת לילדים דרגת חופש גבוהה: לאפשר להם לבחור גם את החלופות שנראות פחות טוב בעינינו, לא להתערב בבחירה, לא לנווטם לחלופה העדיפה בעינינו, ולא לשלול את הבחירה הסופית. לכן, חשוב להציג מרחב בחירה בגבול החלופות המקובלות עלינו, ולקבל את בחירתם.

עלינו לאפשר להם לטעות את הטעויות שלהם, ללמוד מהן, להנחות אותם כיצד לנסות להימנע מהן בעתיד, ולעזור להם לקבל אחריות על בחירתם, על התוצאות וההשלכות שנובעות מהבחירה, בעיקר כשהן שונות מהציפיות. ויכול להיות שנגלה שהבחירה שלהם הייתה הנכונה ביותר עבורם.

ובדומה לאימוני כושר ושיעורי בית שמטרתם לשפר ולחזק מיומנויות - אימון בקבלת החלטות יחזק את הילדים ויסייע להם להגיע מוכנים יותר לחיים הבוגרים, כשהם בטוחים בעצמם, מסוגלים לבחור מתוך שיקולים ומחשבה תחילה, שלמים יותר עם הבחירות שלהם, ומוכנים לקבל את האחריות עליהן. 

הכותבת היא דוקטורנטית ומרצה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון, מחברת ספר הילדים "ביער" העוסק ביסודות הכלכלה; מנהלת קהילת "כלכלה, לא למבוגרים בלבד"