השבוע ציינו 72 שנים להחלטה 181 של עצרת האומות המאוחדות, בה הוחלט על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל - מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). כולם מכירים את עניין "החלוקה" שבהכרזה אך היבט מרכזי בהחלטת העצרת הכללית, שמעט נשכח, הוא ההתייחסות לחוקה - ולא סתם - אלא לחוקה דמוקרטית. לא רק שהחלטה 181 קבע שכל אחת מהמדינות תכונן חוקה דמוקרטית, היא אף פירטה אילו ערכים וזכויות יסוד חייבים להיות כלולים בחוקה זו. ואלו, כך לפי ההחלטה, אמורים להיות חוקים יסודיים ועליונים.
בדיונים על אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, נשמע פעמים רבות הטיעון כי "ההכרזה על הקמת המדינה לא מזכירה את המילה דמוקרטיה". זה, כמובן, נכון. המילה 'דמוקרטיה', שהופיע בטיוטות של ההכרזה על הקמת המדינה הושמטה בניסוחים מאוחרים יותר. מכל מקום, גם בהיעדר מפורש של המילה, מעקרונות היסוד הקבועים בה, ברור כי מדובר במדינה דמוקרטית. חיזוק לכך ניתן למצוא בהפניה להחלטת העצרת הכללית מיום 29 בנובמבר 1947.
ההכרזה על הקמת המדינה מציינת כי "...בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל." כלומר, ההכרזה מפנה להחלטה 181, ומיד אחרי הפניה זו מפרטת ההכרזה, בפסקה האופרטיבית, את סדר ההליכים לכינון חוקה לרבות בחירות לאסיפה מכוננת נבחרת ומועד לכינון חוקה שבה ייקבעו השלטונות הסדירים של המדינה.
ההכרזה על קיום בחירות לאסיפה מכוננת שתכונן חוקה אכן תואמת את החלטה 181 שקבעה, למשל, בסעיף 9, כי "מועצת הממשלה הזמנית של כל מדינה תקיים, לא יאוחר משני חודשים אחר הסתלקותם של הכוחות המזוינים של המעצמה המנדטורית, בחירות לאסיפה מכוננת, שייערכו על יסודות דמוקרטיים." כלומר, הבחירות לאסיפה מכוננת יהיו דמוקרטיות, אך לא רק זאת אלא גם החוקה שתכונן צריכה להיות דמוקרטית, כך לפי החלטת העצרת הכללית: "האסיפה המכוננת של כל מדינה תכונן חוקה דמוקרטית למדינתה..."
בהמשך הפסקה, החלטה 181 גם מפרטת אילו הוראות יכללו בחוקה, בין היתר הוראות בדבר בחירות כלליות, חשאיות ויחסיות למחוקק ובדבר מתן ערובה לזכויות שוות לכל איש, ללא הפליה בעניינים אזרחיים, מדיניים, כלכליים ודתיים, להנאה מזכויות אנוש וחרויות יסוד, כגון חופש הדת, השפה, הדיבור והפרסום, חינוך, אספה והתאגדות. פרק 2 להחלטה 181 הוסיף ופירט בדבר זכויות דתיות וזכויות המיעוט שיש לכבדן: חופש מצפון וחופש פולחן; איסור על הפליה, מכל סוג שהוא, בין התושבים מטעמי גזע, דת, שפה או מין; הגנה שווה מצד החוק; כיבוד המעמד האישי; איסור הפרעה לפעולות מוסדות דת או צדקה של כל דת שהיא; הבטחת חינוך עממי ותיכוני מספיק למיעוטים הערבים והיהודים, לכל אחד בשפתו ובהתאם למסורת תרבותו; איסור על שימוש חופשי של אזרח בכל שפה שהיא בשיחות פרטיות, במסחר, או באסיפות פומביות, ואיסור על החרמת קרקעות השייכות לערבי במדינה היהודית פרט מאשר למטרות ציבוריות.
לבסוף, החלטה 181 כללה הוראה כללית לפיה: "התנאים הכלולים בהצהרה נחשבים כחוקים יסודיים של המדינה ושום חוק, תקנה או פעולה רשמית לא יסתרו תנאים אלו, ולא יפגעו בהם, ושום חוק, תקנה או פעולה רשמית לא יהיה לו תוקף יותר מאשר להם." כלומר, העצרת הכללית ביקשה לתת לעקרונות וההוראות של ההחלטה עליונות נורמטיבית, מעמד של מעין חוק יסוד (ההחלטה משתמשת במונח fundamental law) שלא ניתן לסותרו בחוק אחר.
כאשר אנו מדברים על אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, ובדיונים של השנה האחרונה בדבר חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי וסתירתו הלכאורית להוראות ההכרזה על הקמת המדינה, כדאי לזכור שהחלטה 181 של האו"ם שהכירה בהקמת שתי מדינות, גם דרשה מכל אחת מהן לכונן חוקה בה יובטחו משטר דמוקרטי וקיום זכויות אדם.
הכותב הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
