"יש לנו אפס ציפיות מהמנהיגים שלנו": שי באב"ד רוצה שתדעו מה הוא עשה באוצר

הבית

בשעה 18:00 בערב ביתם של שני ושי באב"ד בשכונת הפרחים בהוד השרון שוקק חיים. הבנות, נועה בת הארבע והילה בת השנתיים, מתרוצצות ממקום למקום, מצחקקות, משחקות, אבל תמיד-תמיד חוזרות לאבא. הן מחבקות אותו, מתרפקות עליו, ונועה מספרת לו סיפורים בלתי נגמרים מעולמה של ילדה עם דמיון מפותח וכושר ביטוי מדהים - והוא קשוב, מחייך, נמס. ניכר עליו שהבנות הן גם נקודת החולשה וגם נקודת החוזק שלו. כשהוא מביט בהן, עיניו משדרות רכות אינסופית. רגע אחרי, כשאנחנו מתחילים לדבר על חייו ועבודתו, הוא מתפכח מקסמן באחת, ומבטו הופך למקצועי ולענייני.

 שי באב"ד עם משפחתו / צילום: יונתן בלום, גלובס

הקוטג' שאליו עברה המשפחה לפני כשנה וחצי, מעוצב בעיצוב מודרני-מתוחכם ויוקרתי, אך משדר גם משפחתיות נעימה. החצר הגדולה, עם עצי ההדר, בית הפלסטיק ובריכת הגומי לילדות, מטבח הנירוסטה המדוגם ל"על האש"; הסלון המרווח עם הספה האפורה, כורסאות הטורקיז והכריות הצהובות, שזורקות צבע לחלל; והמטבח הלבן היוקרתי - כולם מייצרים תמונה משפחתית מושלמת, שמתאימה בדיוק למידותיהם של בני הבית היפים והנכונים.

במהלך הראיון שי באב"ד משדר ביטחון, יורה תשובות, לא מהסס, חושף את עצמו. פתאום שר האוצר מתקשר. "מה נשמע משה?", שואל באב"ד, והשר אומר: "תגיד, מה זה הגרף הזה?". ובאב"ד מסביר: "הגרף הוא המדד של מהי ההכנסה הפנויה למשק בית ביחס למחירי הדירות. בתקופתך, זו הפעם הראשונה שזה יורד בעשר השנים האחרונות, וזה לא משקלל בתוכו את המחיר למשתכן". כשהם מסיימים, אני שואלת בספקנות - "זו הייתה שיחה אותנטית או הצגה לתקשורת?", והוא נראה נעלב. "כחלון לא יודע שאני מתראיין", הוא משיב ומראה לי את ההודעה ששלח לשר ב-12:00 בצהריים - שהובילה לשיחה מהשר.

למה להתראיין עכשיו

"לא מכירים אותי. אני בחיים לא אעשה הצגות לתקשורת. אני מתראיין אחרי ארבע שנים וחצי בתפקיד. לקח זמן לשכנע אותי להתראיין ראיון אישי, על אף שרבים מבכירי האוצר התראיינו אחד על אחד מזמן, ואני הכי ותיק. לא ראיתי צורך בכך. לא חשבתי שזה משהו שאני צריך לעשות".

אז למה להתראיין עכשיו?

"ערן יעקב (מנהל רשות המסים, א' ל"ו), שהוא כמו אחי, אמר לי: 'תקשיב, אנשים לא מכירים אותך. לא יודעים מי אתה. רואים שאומרים שאתה 'אגרסיבי', 'כוחני', 'נלחם עם כולם', וככה אתה מצטייר. וזה לא אתה. יש לך הזדמנות שאנשים יכירו אותך, יבינו מה הרקע שלך, מאיפה באת, תספר את הסיפור שלך'. אז באתי לספר את הסיפור שלי. אני מתראיין כדי שיכירו אותי".

ילדות

"נולדתי בהרצליה בבית ציוני-דתי. אבי יהושע מהנדס אווירונאוטיקה, היה מבכירי פרויקט הלביא, ואמי נורית מורה. יש לי אחות אחת, עדי, צעירה ממני. אבי יקה של פעם ואמי תימנייה - שילוב מעניין שיצר לפעמים מצבים מצחיקים. הם משני בתים שונים. הבית היקה היה שמרני, קשוח, תובעני, ולפעמים קצת קר. בבית התימני היה בלגן גדול, חגיגות, רעש, שמחה, אוכל וחמולה.

"גדלתי במשפחה דתית, כיפות סרוגות, בני עקיבא. למדתי בבי"ס ממלכתי-דתי והייתי תלמיד טוב, אבל גם די מרדן. בגיל 12 עברנו לדרום אפריקה מטעם העבודה של אבי, ובגיל 14 הודעתי להוריי שזה לא מתאים לי, ושאני רוצה לחזור לארץ. אמרתי להם ש'לא אלך עם עניבות לבית-הספר וכפוף למשמעת'. בבית-הספר שהייתי בו, היו מלקים תלמידים בטוסיק עם מקל-שוט על עבירות משמעת. רציתי לחזור לחברים שלי, לערכים שהכרתי, לפרחחיות של הארץ, לישירות.

"זה גרר חצי שנה של ויכוחים עם ההורים, עד שבשלב מסוים הפסקתי ללמוד, והוצאתי ציונים נוראיים כדי להבהיר את הרצינות שלי. אבי קרא לי לשיחה, ואמר 'או שאתה מתחיל ללמוד כמו שצריך, או שתהיה משרת בגינה'. אמרתי לו: 'אבא, אתה לא תצליח להסביר בבית-הכנסת למה הבן שלך הפך לגנן. בוא נעשה עסק, אני חוזר לארץ, ואתה תקבל איזו תעודה שאתה רוצה'. וכך חזרתי לארץ ולמדתי בפנימייה.

"כנער, עשיתי הרבה שטויות. גנבתי העתקים של 'מתכונות'; יום אחד גנבתי את האקדח לרב שלי, ויצאנו לטיול סנפלינג לכמה שעות; במקרה אחר חייבתי את הוויזה של הפנימייה בתשלום לאוטובוסים שהזמנתי ל-120 תלמידים, כשנסענו להפגנה במרכז הארץ בלי ליידע איש. הייתי מרדן ובלגניסט, אבל במקביל תלמיד טוב, עם ציונים טובים, וחמש יחידות במתמטיקה ובפיזיקה.

"לקראת סוף התיכון, הוריי חזרו לארץ, אבל בהמשך הם טסו לשליחות נוספת. הם היו בערך 30 שנה בחו"ל. לפני שנה הם חזרו לארץ, כשאבי חגג 69. אחותי ואני די גדלנו לבדנו. היינו מאוד עצמאים".

סבא

"כילד לא היה לי חלום ספציפי או מחשבה ברורה לגבי מה אני רוצה להיות כשאגדל, אבל נדבקתי בחיידק הציבורי בגיל מאוד צעיר, מסבי. התחברתי לסבי, זכריה חמי. הוא גידל אותי, ייצב אותי כשהייתי נער מתבגר, וחלק מהדברים שהוא נטע בי הובילו אותי בסופו של דבר למגזר הציבורי, ולהרבה דברים שעשיתי בחיים. הוא היה ראש המחלקה הדתית בהסתדרות, סגן יו"ר המועצה הדתית ברמת-גן, ואחד מראשי העדה התימנית בזמנו בארץ. כל חייו הוא נתן לציבור.

"כשהייתי סטודנט ייצגתי חברות ביטוח בתביעות קטנות. יום אחד הגעתי לדיון בבית משפט השלום בת"א, והייתי אמור להופיע מול השופט ציון קאפח (היום שופט מחוזי), וכשהשופט שמע את שמי, הוא אמר 'אני פוסל את עצמי מלדון בתיק הזה. בזכות סבא של הבחור הצעיר הזה, אני היום שופט במדינת ישראל. הוא נלחם בשבילי'. הייתה לי צמרמורת. זה סיפור אחד מרבים.

"סבי היה לוקח אותי כילד לשוק לפני חגים. הוא קנה כמויות של מצרכים. פעם אחת אמרתי לו 'סבא, מה קרה לך שאתה קונה כמויות אדירות, סבתא תהרוג אותך'. הם היו משפחה תימנית דלת אמצעים. כשסיימנו את הקניות, הוא עבר בין הבתים בשכונה, ושם את שקי האוכל ליד חלק מהבתים. כילד, לא הבנתי מה הוא עושה, ואמרתי לו 'אתה גם מבזבז את הכסף, וגם נותן הכול לאנשים אחרים?'.

"ואז הוא לימד אותי את השיעור אולי הכי חשוב שקיבלתי בחיים, ואמר לי - 'בחיים אתה יכול לבחור אם להיות או צינור או בקבוק. התוחלת של בקבוק היא סופית, בסוף המים נשפכים החוצה; אבל התוחלת של צינור היא אינסופית. יכולים לעבור שם מים בלי סוף. אם אתה תחשוב בחיים שאתה הסיפור, וכל מה שאתה מקבל זה בשבילך, בסוף הקיבולת שלך תיגמר והכול יישפך החוצה, אבל אם תבין שמה שאתה מקבל בחיים, אתה משמש כצינור ומעביר הלאה, אז הקיבולת שהקב"ה ייתן לך היא אינסופית'. כך הוא חי את חייו.

"הוא נפטר כשהייתי יחסית צעיר, בן 22, וזה היה אחד המשברים הגדולים בחיי".

שי-אין-לו-חיים

"בסיום התיכון הלכתי ללמוד בישיבת הסדר בגוש עציון, באלון שבות. התגייסתי לצנחנים, ובהמשך עברתי ליחידת מודיעין מיוחדת, 504, ויצאתי לקורס קצינים. כשסיימתי את השירות, לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. בחנתי כל דבר אפשרי מהנדסה, דרך מדעי החברה וכלה במשפטים. לא היה לי כיוון. בסוף החלטתי שהשילוב שכנראה יפתח לי הרבה אופציות יהיה משפטים וכלכלה.

"במהלך הלימודים עבדתי בארבע עבודות כדי לממן חלק מהלימודים ואת המחיה שלי. עבדתי כקצין ביטחון, כמדריך/מרצה במועצה לקידום שלטון החוק והדמוקרטיה, כמייצג חברות ביטוח בתביעות קטנות, וכברמן בלילות. כמעט לא הייתי באוניברסיטה. עשיתי משמרות לילה כברמן, מתשע בערב עד שבע בבוקר, חוזר למעונות וישן שעה-שעתיים, הולך לשיעור אחד אם זה קריטי, והולך לבית משפט לייצג או להרצות במועצה. קראו לי באוניברסיטה 'שי-אין-לו-חיים-באב"ד'.

"במקביל, הייתי חבר באגודת הסטודנטים ובמועדון הישראלי לדיבייטינג, וייצגתי את ישראל שלוש פעמים בעולם בדיבייטינג, באוסטרליה, בסקוטלנד ובקנדה. ותמיד הייתי גם פעיל חברתית, ועשיתי קורס מ"פ במילואים באותה תקופה.

"בסוף ההתמחות במשפטים החלטתי לנסוע לעשות תואר שני בכלכלה בחו"ל, בבית-הספר לכלכלה בלונדון. שם חרשתי כמו שלא חרשתי בחיים. במקביל, התחלתי לעבוד באייפקס, בקרנות הון סיכון, על יוזמה מרתקת שבחנה מה האינטרס הפלסטיני לשלום כלכלי עם ישראל. הייתי אנליסט בפרויקט הזה. 15 שנה מאוחר יותר הובלתי את המו"מ הכלכלי עם הפלסטינים. זה היה סוג של סגירת מעגל עבורי".

צים

"כשחזרתי לארץ מלונדון, שלחתי קורות חיים להמון מקומות. חצי שנה אחר-כך קיבלתי פתאום הודעה מחברת כוח-אדם 'יש חברה גדולה, שמחפשת צעירים לעתודה ניהולית, מעניין אותך?'. זה היה תהליך גיוס של חצי שנה, שהסתבר בסופו שמדובר בחברת הספנות צים. במסגרת הגיוס, גייסו חמישה טאלנטים - אותי בן ה-28, והשאר בני 40.

מוניתי לראש אגף תקציבים וכלכלה של החברה. אחרי תקופה בתפקיד, קרא לי מנכ"ל צים, דורון גודר, ואמר לי 'אני ועידן (עופר) החלטנו למנות אותך לחבר ההנהלה הבכירה, ולמנכ"ל צים ישראל והמזרח הקרוב'. מדובר בפעילות של מיליארד דולר מחזור, עם אלף עובדים. הייתי ילד בן 31. בדקתי את התאריך, לראות שזה לא אחד באפריל".

החיידק הציבורי

"לכל אורך עבודתי בצים, בכל פעם שנפתח תפקיד במגזר הציבורי התמודדתי עליו, במיוחד כשהיה תפקיד במשרד האוצר. התמודדתי פעמיים למנהל רשות החברות הממשלתיות, ולעוד תפקידים במגזר הציבורי, ולא קיבלתי אותם.

"אנשים חושבים שהגעתי לתפקידים הציבוריים ולאוצר בקלות, כי הייתי ראש אגף תקציבים הכי צעיר, ואחר-כך מנכ"ל הרשות השנייה הכי צעיר; והיום אני מנכ"ל האוצר הכי צעיר שהיה - אבל זה לא היה בקלות. התמודדתי הרבה פעמים, על הרבה תפקידים, ולא ויתרתי. ניסיתי להתקבל לאוצר שלוש פעמים ונכשלתי, ובסוף נחתי כמנכ"ל".

האפיזודה הפוליטית

"בתקופת הבחירות לכנסת ה-20, ביקש ממני שר האוצר משה כחלון להצטרף לרשימת 'כולנו'. לא רציתי שום אפיזודה פוליטית, זה לא עניין אותי. גם לא שיערתי את עוצמות ההתקפות שאספוג והמחירים שאשלם, אם אסכים. זה לא היה נכון מבחינתי להסכים, אבל אני מעריך ואוהב את משה, וסיכמנו שאתגייס לתקופת הבחירות ושאם אבחר לכנסת, אתפטר - ואפנה את הכיסא לבא אחריי ברשימה.

"כששר שאני מאוד מעריך אומר לי, 'אני צריך את עזרתך כרגע' - היה לי קשה להגיד 'לא'. התגייסתי למשימה ולא הבנתי מספיק את האינטריגות ואת השמות שידביקו לי. אני לא מתחרט שהסכמתי, זו הייתה זכות ענקית, אבל שילמתי על זה מחירים מהיום הראשון שלי כמנכ"ל האוצר. כל פעם שהובלתי משהו שאנשים לא ידעו איך לתקוף אותי מקצועית, אמרו ש'הוא מנכ"ל פוליטי'.

"על אף שאני יודע שזה לא נכון, וההתקפות נגדי חסרות בסיס, זה קשה. אתה לומד לחיות עם זה, וגם מצליח לקדם דברים למרות התיוגים וההתקפות האישיות. הובלתי חמש שנות תקציב, שלושה חוקי הסדרים וכ-12 רפורמות.

"אני היחיד שהצליח להעביר את הרפורמה בחברת חשמל, אחרי 22 שנים שניסו ולא הצליחו; הובלתי את תוכנית "נטו למשפחה"; את הרפורמה באג"ח מיועדות לאוכלוסייה הבוגרת, והרפורמה בהימורים בספורט; הוצאתי את מרוצי הסוסים ומכונות המזל, שלא הצליחו לעשות לפניי. עשיתי עוד הרבה דברים, אבל אני היחיד שלא קרא לאף רפורמה על שמו, וגם לא התראיין על אף אחת מהן, כי בעיניי הסיפור הוא לא אני, אלא העשייה.

"זה מציק וקשה שאנשים פוגעים בך אישית! אני לא מעל ההתקפות. זה לא עובר לידי. אבל בסוף היום כשאני מביט במראה, אני שואל את עצמי אילו דברים טובים אני יכול לעשות למען עם ישראל, וזה מה שמנחה אותי. זו הסיבה שעזבתי משרה חלומית במגזר הפרטי ועברתי למגזר הציבורי; והסיבה שאני עושה המון מילואים כמג״ד חי"ר, שרק לפני שבוע סיים חודש תעסוקה מבצעית עם הגדוד בשטחים. אני שלם עם עצמי".

החולי המגזר הציבורי

"אחת מתחלואות המגזר הציבורי היא שאין מישהו שמודד אותך. אין מדדים שמעריכים אותי כמנכ"ל האוצר. יש מדדי רכילות, אבל אין מישהו שמודד את עבודתי. אם אתה לא מושחת, אם היועץ המשפטי לממשלה לא בדק אותך, ומבקר המדינה לא כתב עליך, אז אתה יכול להתקדם במגזר הציבורי.

"זה מתחיל מזה שכשאנחנו בוחרים את המנהיגים שלנו, יש לנו אפס ציפיות מהם. כל עוד הם לא מושחתים ומדברים יפה, כריזמטיים בטלוויזיה ונראים לנו טוב, אז אנחנו חושבים שהם יכולים להתאים להיות ראש ממשלה, שר אוצר או שר ביטחון. איש מאיתנו לא בודק מה המצע של המפלגה שלה הוא מצביע, ולא מבקש דיווח על מה נעשה מתוך המצע הזה.

"אנחנו כאזרחים נבחן עשר פעמים מי מתאים לעבוד אצלנו בחברה, או מי יכול לשמור לנו על הילדים, והבחינה הזאת תימשך לאורך כל תקופת השירות שנקבל; אבל אנחנו, כפקידות במגזר הציבורי, לא נמדדים בכלל. הייתי יכול להיות מנכ"ל שעושה רפורמה אחת במקום 12, לא הייתי מעצבן אף אחד, ואיש לא היה אומר שאני אגרסיבי".

זה אחד הדברים שאומרים עליך. שאתה אגרסיבי?

"כשאתה משרת את הממשלה ורוצה להניע תהליכים - ואני בן-אדם שמוכוון משימה ומטרה - אז ברגע שמכניסים לי אגו לחדר, רעשים מיותרים, אינטרסים אישיים וכל דבר אחר, אני מנקה את זה. והיו פעמים שלא הצלחתי לנקות בטוב, אז ניקיתי בכוח. ולמרות שזה לא קל, בסוף אני רותם את השחקנים הקריטיים והחשובים עד הקצה, והחלטות עוברות, ואפילו מתקבלות פה אחד".

משה כחלון

"שר האוצר הוא הבוס שלי, קטונתי מלחלק לו ציונים ואני לא רוצה להיכנס למקום הפוליטי, אבל אני כן חושב שכחלון עשה הרבה לטובת הציבור. בתקופתו נעשו דברים שלא נעשו עשרות שנים. הרגע עדכנתי אותו שלמשק בית הרבה יותר קל לקנות דירה היום מאשר לפני תקופתו, ושהיכולת לקנות דירה עלתה דרמטית בתקופתו לפי גרף בנק ישראל, יותר ממה שהיה בעשר השנים האחרונות.

"התוצאות שלו מדברות בעד עצמן בהרבה תחומים. היום, הצורה שבה מציירים את הקדנציה שלו היא כאילו כל מה שהוא עשה, היה לא טוב. אני ראיתי אדם שעובד מהבוקר עד הערב, שעות על שעות ועושה לילות כימים, בשביל העם והאזרח הישראלי. כשהשר ראה עוולות בדימונה ובירוחם, הוא היה יכול להתקשר אליי ולומר 'פגשתי מישהי שלא מקבלת את הקצבה שלה, זה שמה, תטפל בזה'; ושלושה ימים אחר-כך הוא מתקשר לבדוק שטיפלתי. הרגישות החברתית שלו והאכפתיות כלפי האזרחים אמיתית. ממש לא משחק".

הגירעון

"בגירעון היום, יש חריגה של כ-11 מיליארד שקלים. היו כאלה שהשתמשו בזה בצורה דמגוגית בקמפיין בבחירות, ואמרו שזה קטסטרופה, 'ברוך' כלכלי, מצב נורא. אבל כששנה קודם הגירעון הסתיים ב-2.1 מיליארד במקום ב-2.9, איש לא אמר שישראל ב'פרוספריטי' כלכלי מטורף, שאנחנו הכלכלה הטובה והמובילה בעולם, ושיש לנו מיליארדים לחלק - מהסיבה הפשוטה, שסטייה של 0.8% מהגירעון לכאן או לכאן, זה לא משמעותי. כשזה לטובה זה מצוין, ואותו דבר הפוך - כשזה סוטה ב-0.8 לכיוון השני, זו לא קטסטרופה.

"אם לא היינו הולכים לבחירות, אולי עכשיו בפעם השלישית, היינו עושים תקציב מסודר ומסדרים את נושא הגירעון, אבל יש ממשלת מעבר שלא יכולה לעשות תקציב, ופקידי האוצר ושר האוצר אינם אשמים בזה. לכן, כרגע עלינו להמתין.

"את כל השיח על הגירעון הוציאו מפרופורציה בצורה לא הגיונית, ולקחו אותו למקום אינטרסנטי ודמגוגי, שנועד לשרת קמפיין כלשהו".

אביחי מנדלבליט

"היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הוא מופת לפקיד ציבור. הוא איש עם הרבה חוכמת חיים ולא פעם התייעצתי איתו. אני מעריך אותו בצורה יוצאת דופן. הלוואי שהייתה לי עשירית מהממלכתיות שבו. סביר  שהייתי חוסך הרבה עוגמות נפש אם הייתה לי היכולת שלו לעמוד מול הכפשות אישיות, סיכון ביטחונו האישי, הפגנות, ולהמשיך לדבר בצורה הכי ממלכתית ועניינית".

ומה דעתך על המתקפות נגד מנדלבליט מצד מחנה נתניהו?

"כפקיד מכהן אסור לי להתייחס לעניינים של מנדלבליט ושל רה"מ בנימין נתניהו. ברמה האישית, אני מאוד-מאוד מעריך את מנדלבליט, ויש לי הערכה רבה מאוד גם לנתניהו. בשעות הרבות שביליתי איתו בעבודה המשותפת גיליתי מנהיג בעל יכולות יוצאות דופן, ובהקשר הזה יש לי המון הערכה כלפיו. הוא אדם עתיר זכויות.

"בלי קשר לנתניהו, דעתי האישית היא שאסור לתקוף את מוסדות המשפט ואת החוק של המדינה. בעיניי הם קודש הקודשים, וכך אני מתייחס אליהם. היו לי מלחמות עולם על דברים שרציתי לקדם, ומנדנבליט פסק שאני לא יכול. הוא האדם היחיד במדינה שכשהוא אומר לי 'לא', אני מוריד את ראשי".

סדר יום אופייני

"אני איש של לילה, ופחות (בלשון המעטה) של בוקר. אשתי מעירה אותי ב-7:20, אני עוזר בהתארגנויות עם הבנות, ולוקח אחת מהן או את שתיהן לגן. משם אני יוצא לירושלים, למשרד, ומתחיל פגישות. 

"לפני תקופת הבחירות הייתי מגיע למשרד ב-9:00 בבוקר, ויוצא באחת-שתיים בלילה. היו לי הרבה לילות לבנים. עבדתי כמו מטורף, והנטל של הבית נפל על אשתי, שגם מנהלת קריירה משלה. היא הגיבורה האמיתית של ההרפתקה שאני קורא לה 'השירות הציבורי שלי', כי כל האחריות על התא המשפחתי נופלת עליה.

"להיות עם בעל שאינו בבית, לספוג הפגנות מתחת לבית, קללות וגם מצבים שבהם חסמו אותה מלהיכנס הביתה, זה לא פשוט. היא, והבנות, משלמות מחירים גבוהים, בלי שהיא בחרה להיות מנכ"ל האוצר - ועל זה אני מעריץ ומודה לה. זה לא מובן מאליו. עד היום אני שואל את עצמי, למה היא הייתה צריכה את העונש הזה של להתחתן איתי. זכיתי.

שלוש וחצי השנים הראשונות שלי בתפקיד היו רצף אחד של עבודה. לא היו לי חיים. היום, סדר היום שלי קצת יותר רגוע. אני חוזר הביתה בשבע וחצי, ומקלח את הבנות. אבל אני לא אוהב להיות באפס עשייה, וזה שעכשיו המשרד לא יכול לייצר תוכניות, לא יכול לעשות תקציב, לא יכול להביא חוק הסדרים כמו שצריך, ולא לעשות לטובת המשק, זו בעיה קשה".

פנאי

"אני מאוד אוהב ספורט אתגרי, אני עושה סנובורד ויש לי רישיון 'דייב-מאסטר' בצלילה. אשתי נתנה לי מתנה ליום-הולדת 40 טיול צלילות בגלפגוס. נסעתי עם חבר טוב לעשרה ימים של צלילות, והיה מדהים.

"אני עושה סקי כל שנה, וביומיום ספורט, רץ על מכשיר הריצה בבית ועושה אימוני כוח; אבל בגדול, עם שתי בנות קטנות ותפקיד תובעני, קשה לתחזק תחביבים ואין יותר מדי פנאי".

קריירה חלופית

"אם הייתי צריך לבחור קריירה חלופית, כנראה הייתי בתחום החינוך, במגזר השלישי. גם את זה לקחתי מסבא. לחנך, להוביל רעיון, ושאנשים יילכו בדרך שלך להגשמת הרעיון, זה משהו שמאוד מושך אותי".

לא יודעים עליי

"אני לא שותה קפה, לא שותה אלכוהול ולא מעשן. אני מתחיל את הבוקר בשתיית אקטימל של הילדים".

זה עניין של בריאות?

"לא. אי אפשר לומר שאני אדם בריא. אני שותה שוקו וטוחן שוקולדים בלי הפסקה".

התפקיד הבא

"אם היה במגזר הציבורי תפקיד מרתק, משמעותי, שהייתי יכול לתרום בו ולהביא מעצמי, לא הייתי פוסל זאת על הסף. רוב הסיכויים שאלך ל'שנת צינון', ואחזור למגזר הפרטי לעוד כמה שנים. הרבה פעמים אמרתי לעצמי 'מה אתה, מטומטם? תשחרר. אמרתי 'אני מתפטר, מטלפן לעידן עופר ואומר לו 'אני בא'; ולאחרים אני אומר 'לכו חפשו את מי שישרת אתכם ולא יראה את בנותיו, יעבוד 24/7 בשביל שישית מהשכר במגזר הפרטי, יילחם על כל דבר כשיש לו אפס טובת הנאה, ובסוף גם יחטוף אישית'".

איימת כמה פעמים שתעזוב, אבל אתה עדיין כאן.

"כי מה שמניע אותי זאת העשייה לטובת הציבור. אני יודע שיש הרבה שמחכים שאלך הביתה, אבל כל עוד שר האוצר רוצה שאשאר, הבטחתי לו שאני נשאר. כששר ילך, אעביר את המושכות בצורה מסודרת, ואסיים את הקדנציה. לא נולדתי מנכ"ל האוצר, ולא אמות מנכ"ל האוצר".

תחזור לאחים עופר?

"יכול להיות. לא יודע. בהמשך אולי אעשה עוד סיבוב במגזר הציבורי, כשיהיו לי הכוחות הנפשיים לזה". 

"אני עושה המון מילואים וכל הזמן מסכן את חיי"

מה מכעיס אותך?

"חוסר יושרה".

על מה אתה מתחרט?

"על הרבה מאוד פעמים שהתעצבנתי בהם".

מה עלול לשבור את רוחך?

"פגיעה באנשים שיקרים לי".

מי הוא גיבור ילדותך?

"סבא שלי".

מה מרגש אותך?

"כשאני מצליח לעזור, אפילו קצת, לאנשים שאין להם את היכולת".

מה החולשה הכי גדולה שלך?

"שוקולד".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"העשייה"

מתי בכית בפעם האחרונה?

"בטקס האחרון לזכר נפגעי פעולות האיבה".

מתי צחקת פעם אחרונה?

"היום, כשלקחתי את הבת שלי לגן, היא המציאה שיר ותוך כדי ההליכה לגן היא שרה לי אותו - ונקרעתי. היא מלחינה שירים ומלבישה על המנגינות מילים מהחוויות היומיומיות שלה, וזה ממיס אותי".

מתי שיקרת בפעם האחרונה?

"אתמול. רציתי להתחמק מפגישה, אז אמרתי משהו על זה שאני עסוק".

● בעבור מה אתה תסכן את חייך?

"בעבור משפחתי, בנותיי ואשתי, ובעבור המדינה. עשיתי את זה עכשיו במילואים, כשנכנסתי לאמצע שטח A לביצוע מעצרים מורכבים. אני כל הזמן מסכן את חיי במילואים. אני עושה המון מילואים, ושמח על היכולת שלי לתרום למדינה".

על מה לא תסלח?

"בגידה באמון".

מהו בעיניך האושר המושלם?

"הבנות שלי".

מה חסר לך בחיים?

"קצת יותר שלוות נפש".

איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"הייתי גונב את כל הסטוקים של ה'קינדר-בואנו' שקיימים בעולם, כדי שתהיה לי את האספקה הכי גדולה בעולם, ושלעולם לא יחסר לי. אני מכור ל'קינדר-בואנו'. השולחן שלי עמוס בהם. אני אוכל הרבה 'קינדר-בואנו' ביום".

כיצד היית רוצה למות?

"במיתת נשיקה, תוך כדי שינה, כמו סבתא רבתא שלי שנפטרה בגיל 101. היא חיה את כל המאה ה-20, מ-1899 עד 2001, והייתה אישה עצמאית וחזקה. בשבוע האחרון לחייה היא ידעה שהיא הולכת למות, אז היא אמרה לכולם שזה קורה השבוע ואיך זה יקרה, ונפרדה. וזה קרה בדיוק כמו שהיא אמרה".

שי באב"ד (43)

נולד בהרצליה ומתגורר בהוד השרון. נשוי לשני, מנהלת שיווק במוקד אמון, ואב לשתי בנות ● בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים; ובעל תואר שני בכלכלה של בית הספר לכלכלה של לונדון ● מנכ"ל משרד האוצר מאז 2015. כהונתו כמנכ"ל משרד האוצר היא הארוכה ביותר, מאז שנות ה-70. הוביל את הדרג המקצועי במשרד האוצר במהלך חמש שנות תקציב, והעביר שלושה תקציבים וחוקי הסדרים ● במהלך כהונתו הוביל את הרפורמה במשק החשמל ובחברת חשמל, הרפורמה במכללות הטכנולוגיות, הרפורמה לניידות בבנקים, הרפורמה במשק החלב, חוק פנסיה לעצמאים, תוכנית "נטו משפחה" הכוללת הטבות במיסוי למשפחות עובדות; וכן פעל ליישום מסקנות "ועדת שטרום" להגברת התחרות במגזר הפיננסי, והוועדה שאישרה את יצוא הקנאביס הרפואי ● כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וקידם את הסדרת שוק התקשרות המסחרית, ופיצול הערוצים המסחריים ● כיהן בחברת צים של האחים עופר, כמנכ"ל אזור ישראל והמזרח הקרוב, כעוזר בכיר למנכ"ל, כנשיא צים העולמית, כמנהל תוכנית ההתייעלות של החברה, וכראש אגף תקציבים וכלכלה. עבד בקרן אייפקס הלונדונית, ובחברת האסטרטגיה POC ● הוצב במקום ה-11 ברשימת "כולנו" בראשות משה כחלון בבחירות לכנסת ה-20