אופנה, נדל"ן ומשלוחים: מה מחפשים משקיעי ההון סיכון הישראלים בתעשיות לואו-טק

בחודשים האחרונים נפתחו בתל אביב יותר מ-20 סניפים של חברת שוקיט (Shookit), שמבצעת משלוחים למשרדים ולבתים פרטיים. הסניפים נראים כמו הכלאה משונה בין משרד לירקנייה: החלונות מוחשכים ומכוסים בטפט עם לוגו החברה, שמעוצב כמו לוגו של סטארט-אפ צעיר, ובפנים נמצאים ארגזי ירקות ופירות. למעשה, אלו מרכזים לוגיסטיים קטנים ומקומיים לאריזה ושילוח של תוצרת חקלאית. את הסחורה הם מביאים היישר מהחקלאים, מוכרים אותה באתר אינטרנט ומספקים אותה במשלוחים בזמן קצר לבית הלקוח או לעסק.

שוקיט פועלת בתחום מסורתי, מבוססת על מודל תפעולי ומחוברת לעולמות תוכן של חברות כמו ביכורי השדה וביכורי ביתן, שמשווקות ירקות ופירות בסיטונות. האם מלבד התנהלות של סטארט-אפ החברה מציעה שירות מיוחד שירקן מקומי לא יכול לספק? בחברה מציינים כי הם מפתחים טכנולוגיה שמאפשרת להם לייעל את תהליך ניהול המלאים והמשלוחים - אך השירות הוא אותו שירות.

 Shookit, פלטפורמה למסחר ומשלוחים של ירקות ופירות / צילום: הגר בדר

שוקיט הצטרפה בכך לחברות רבות שמשבשות תחומים מסורתיים: אובר ששיבשה את תחום המוניות, Airbnb ששיבשה את תחום המלונות, WeWork ששיבשה את עולם המשרדים ועוד שלל חברות קטנות וגדולות שהביאו חדשנות לעולמות שמרניים. במקרים רבים החדשנות היא לא בטכנולוגיה, אלא במודל העסקי. המשותף לכל החברות האלו הוא שהן גייסו כסף מקרנות הון סיכון ובמידה רבה אתגרו את המונח סטארט-אפ - אלו כבר לא חברות טכנולוגיה, אלא חברות שתפקיד הטכנולוגיה (ברובן) הוא לתמוך בפעילות תפעולית ומסורתית יותר, כמו משלוחים, מערכים לוגיסטיים, גיוס וניהול עובדים ועוד.

בעוד שבארה"ב טרנד השקעות ההון סיכון בחברות בשווקים מסורתיות קיים כבר כמה שנים, בישראל המגמה עדיין מצומצמת אך הולכת ומתרחבת. כך למשל, בשוקיט השקיעו שחר צפריר מקרן ההון סיכון TLV Partners וטל מורגנשטרן מקרן לייטספיד, לצד משקיעים נוספים. כדי להבין כמה זאת השקעה לא שגרתית, אפשר להסתכל על ההשקעות הקודמות של צפריר: חברת סייבר, חברה שפיתחה טכנולוגיית עיבוד תמונה ובינה מלאכותית לעולם הבנייה, וחברה שמייעלת את יכולות המחשוב בענן. TLV כולה משקיעה בדרך כלל בחברות עם טכנולוגיה עמוקה, אך גם רונה שגב-גל, שותפה-מייסדת של הקרן, חרגה באחרונה ממנהגה להשקיע בחברות שעוסקות בקונטיינרים, סייבר ולמידה עמוקה לטובת השקעה ב-Flipfit, חברה שמבצעת משלוחי בגדים באמצעות מודל עסקי חדשני, שבה השקיע גם יניב גולן מקרן lool.

הם לא היחידים: דני כהן מויולה ונצ'רס, שמתמחה בהשקעות B2C (עסקים שמוכרים לצרכנים), השקיע באחרונה בחברת אופנה בקליפורניה בשם רותי, וקודם לכן בחברת טיפוח זקנים בשם מעפילים; 83North השקיעה בחברת משלוחי האוכל וולט וגם במיקסטייל, שמאפשרת לאנשים להפוך את הצילומים מהטלפון לתמונות ממוסגרות שניתן להדביק על הקיר; פיטנגו השקיעה בחברת הנדל"ן וון, שמפעילה קהילות שכונתיות; בויולה צמיחה השקיעו ב-GlassesUSA, שמייצרת משקפיים ומוכרת אותם אונליין; והרשימה כנראה לא סופית. המעבר הוא לא רק לסטארט-אפים שליבת הפעילות שלהם אינה טכנולוגית, אלא שגם חלקם פונים לצרכנים הסופיים (B2C) ולא לעסקים (B2B). באופן היסטורי, התעשייה הישראלית מתמחה ביצירת חברות B2B ומפתחת טכנולוגיות שמשמשות ארגונים אחרים, ולכן זאת גם המומחיות של מרבית המשקיעים.

מחפשים סימנים ל"אפקט וואו"

מאחורי השינוי במאפייני השקעות ההון סיכון בשנים האחרונות עומד תהליך שחל בשנים האחרונות, שבמסגרתו המובייל והמסחר המקוון נכנסו לתעשיות מסורתיות ומאפשרים לקנות מזרן אונליין, להזמין מונית בלחיצת כפתור או ליצור קשר עם פרילנסר שיעצב בעבורך מודעה. בחלק ניכר מהסטארט-אפים האלו הפן הטכנולוגי זניח כאמור, אך רבים מהיזמים מגיעים מתעשיית ההייטק ומשעתקים לחברות האלו תהליכי עבודה וחשיבה. העובדה כי הגיעו מתעשיית ההייטק והגיוס מקרנות הון סיכון מאפשרים להן לייצר תדמית חדשנית וכך לגייס עובדים מחברות טכנולוגיה מובילות. אם הן מצליחות לשווק את הנרטיב בצורה טובה, הן גם מצליחות לגייס הון בהערכות שווי גבוהות.

 דני כהן, ויולה ונצ'רס. "בהון סיכון מעריכים ביתר את הטכנולוגיה" / צילום: תמוז רחמן

הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת חללי העבודה WeWork, שבמשך כמה שנים ניסתה לתחזק תדמית של חברת טכנולוגיה, עד שהגיע ניסיון הנפקה והוציא את האוויר מהבועה. בתוך זמן קצר ירד שווי החברה מ-47 מיליארד דולר לשמונה מיליארד דולר בלבד. WeWork היא אמנם חברת נדל"ן, והיום רבים בתעשייה מזלזלים בשיוך שלה לתעשיית ההייטק, אך במידה רבה היא אינה שונה מחלק מהחברות שבהן גם מושקעים משקיעים ישראלים. ל-WeWork יש מרכז פיתוח שהמטרה שלו היא לאפשר לחברה לצמוח מהר יותר, למשל על ידי פיתוח פתרונות פינטק. בשנים הקרובות, ככל שחברות מסורתיות כמו וולמארט, מקדונלד'ס ויצרניות הרכב יטמיעו טכנולוגיות, כך יש סיכוי שהן יקימו מרכזי פיתוח משמעותיים, והגבול בין חברות טכנולוגיה לחברות מסורתיות ימשיך להיטשטש.

ואולם, האם זה בכלל משנה? כאן נכנסת השאלה מהו סטארט-אפ. עמית קרפ, שותף בקרן בסמר, כתב בשנה שעברה טור ל"גלובס" שבו הסביר כי סטארט-אפ הוא עסק שיש לו יכולת לצמוח מהר לאורך זמן, והוא צריך לשרת שוק גדול מאוד, כמו למשל השוק האמריקאי, כדי שיהיה ניתן לייצר בעתיד הכנסות גדולות. קרפ הוסיף כי החדשנות של סטארט-אפ לא מסוגלת להיות מבוססת על טכנולוגיה, אלא יכולה לבוא לידי ביטוי במציאת דרך מקורית לשרת צורך קיים של לקוחות או מודל עסקי חדש.

"אנחנו רואים שתוכנה אט-אט עוזבת את המקום הקלאסי שלה של לפני 30 שנה וחודרת לכל תחום בעולם. היא משבשת מוניות, מסחר ופיננסים והגבולות בין מה זה תוכנה למה זה לא תוכנה מאוד מיטשטשים", אומר ארנון דינור, שותף בקרן 83North. "צריך להבין אם החוויה השתנתה ואם זה מודל עסקי שעובד. חברת תעופה שעכשיו מוכרת כרטיסים אונליין היא לא חברה טכנולוגית. אם אני מוציא את התוכנה החוצה - כמה שונה החוויה? מצד שני, כשאני מסתכל על אובר ומוציא את התוכנה החוויה שונה לגמרי, וכך גם עם משלוחי מזון כמו וולט. אני לא מאמין שיום אחד נחזור להזמין אוכל טלפונית מהאתר של המסעדה, או להרים יד למונית ברחוב.

"בדרך כלל ברעיונות האלה, שהם לא לגמרי טכנולוגיים, אנחנו אוהבים לראות את זה קודם בשטח ולראות איך זה עובד. ככה השקענו בוולט - ראינו שאדם ממוצע מזמין פעם בחודש שירותי משלוחי מזון אחרים ובוולט הוא מזמין הרבה יותר. אז אתה רואה שיש כאן משהו אחר. את Via ראינו כשהיו להם מכוניות בודדות בצפון מנהטן. אתה מחפש סימנים שיש להם 'אפקט וואו'. אנשים מונעים ממקומות משוגעים לגמרי, והיכולת לנבא בתוך הטירוף הזה איזה מוצר יצליח היא כמעט אפסית. לכן אחד הדברים שאנחנו מחפשים הוא נתונים שמראים את ההתחלה הזו בשטח. בתחומים שאנחנו מבינים היטב או שאנחנו מכירים את הצוותים מקודם (או בדרך כלל מהמלצה של מישהו שאנחנו מכירים) אז נשקיע גם בשלב הסיד - כמעט 30% מההשקעות שלנו הם בשלבים האלה".

 ערכה לטיפוח לגבר של "מעפילים". המטרה היא לרכוש לקוחות באופן רווחי / צילום: דן פרץ

לתרגם את הדאטה לכסף

בשנה-שנתיים האחרונות יש הבנה גוברת כי מודל עסקי חדשני אינו מספיק, ורבות מהחברות האלו מתמודדות עם קשיים. כך למשל, בשוק הנסיעות השיתופיות מתמודדות החברות אובר, ליפט ו-Gett הישראלית עם תחרות עזה ביניהן, שגורמת להן להוציא סכומי עתק על שיווק. למעשה, במקום להשקיע בשיבוש של השוק, הן משקיעות בתחרות אחת עם השנייה. לכך מתווספות הוצאות תפעוליות על שכר הנהגים, בעקבות חקיקה שמחייבת להעניק להם שכר מינימום.

 הירקות של חיים, שפירא / צילום: כפיר זיו

"השקעות הון סיכון 'קלאסיות' הן לרוב בטכנולוגיה חדשה שמשפרת טכנולוגיה קיימת. בשנים האחרונות קמו חברות רבות שמספקות טכנולוגיה לשיבוש של תעשייה מסורתית, דבר אשר מוזיל את האופרציה ואמור להביא להוזלת המוצר או להגדיל את הזמינות שלו. מעבר לזאת, אחד האתגרים וגם ההזדמנויות בכל ההשקעות בחברות שהדגש בהן הוא על אופרציה, זה הערך הגלום במידע הרב שנאסף מתוקף הפיכת תחום מסוים מאנאלוגי לדיגיטלי. ההערכה היא כי בשנים הבאות יותר ויותר חברות ידעו לתרגם מידע זה לכסף", אומר יאיר שניר, סגן נשיא וראש קרן ההשקעות של Dell Technologies Capital בישראל ובאירופה. "עבור משקיעים כמונו, המתמקדים בטכנולוגיות עמוקות, החברות האלה הופכות להיות מעניינות כשהן כבר מספיק גדולות - כשיש להן מאגר דאטה משמעותי הנתמך בטכנוליה ייחודית. גם פייסבוק, כשהיא נוסדה, לא הייתה טכנולוגית במיוחד, אבל היום היא אחת משחקני האינטרנט בעלי תשתית טכנולוגית מהגדולים בעולם.

"האתגר בגל החדש יחסית של כל האוברים וה-Airbnb והשוקיט למיניהם הוא שעלות התפעול היא מאוד משמעותית וצריך להיות רגע מכונן שהופך את כל זה לכדאי. במקרה של שירותי שיתוף הנסיעות זה אמור להפוך לרווחי וכדאי ברגע שיהיו מכוניות אוטונומיות. לכל אחד צריך להיות הרגע המכונן הזה וצריך להבין איפה הוא נמצא ועד כמה הוא רחוק. בינתיים החברות האלה מצליחות לגייס מיליארדים ולא ברור איך ומתי הן יחזירו את ההשקעה. לדעתי זה כמו ההבדל בין השקעה בתוכנה והשקעה בסיליקון - מי שמשקיע בסיליקון מבין שייקח זמן רב עד שיתחיל להראות החזר. גם פה מתפתחת ההבנה שמדובר בהשקעות מאוד תובעניות לפני שהן יתחילו לשאת פרי".

במקרה של אובר וליפט ניתן לראות אופק בדמות המכוניות האוטונומיות, אם כי לא בטוח כלל שהוא יגיע בשנים הקרובות, ובינתיים הסיכון הושת על המשקיעים בשוק הציבורי. בכל מקרה, בחברות אחרות לא בהכרח יש אופק כל כך משתלם. בלו אפרון האמריקאית, שמספקת משלוחי מצרכים לארוחות לפי מתכונים שהיא מציעה ובכמויות מדויקות, גייסה ב-2015 בשוק הפרטי לפי שווי של 2.1 מיליארד דולר. ב-2017 החברה הונפקה לפי שווי של 200 מיליון דולר פחות, אך מהר מאוד צללה מניית החברה בעשרות אחוזים. היום החברה נסחרת בשווי של פחות מ-90 מיליון דולר. מאחורי הקריסה במניה עומדת תחרות עיקשת בתחום: היעדר החסמים איפשר לחברות רבות להיכנס לתחרות על קיבתם של הלקוחות, אשר הובילה לעלויות שיווק גבוהות שפגעו ברווחיות של החברות.

האם דבר דומה יכול לקרות גם לשוקיט? צפריר אומר כי בשוקיט יש מודל שחוסך את הוצאות השיווק המופרזות. "מה שקורה במקרים של B2C הוא שאם אני מקבל הזמנה בדולר ומפרסם ב-98 סנט, אז מישהו אחר יפרסם ב-99 סנט. יש מרוץ לתחתית של הרווחיות. אני לא מאמין בזה, זה לא מאפשר מודל בר קיימא ולא הייתי עושה השקעה כזאת. בשוקיט אמנם מפרסמים לצרכנים, אך עיקר הפעילות שלהם הוא מול עסקים. זה הרבה יותר משתלם מבחינת הוצאות השיווק ועסקים גם עושים מנויים יומיים או שבועיים. חוץ מהרווחיות על הביזנס הזה, הוא גם מאפשר להגיע ללקוחות פרטיים - העובדים - בהוצאה אפסית. חלקם אף מקבלים את המשלוחים למקום העבודה, ואז זה חוסך כסף על שליח נוסף", הוא אומר. צפריר מציין גם כי הטכנולוגיה יכולה לסייע לחברה, למשל בניהול ותפעול מרכזי האספקה, יצירת תחזיות לביקושים וכו'.

באופן כללי, נראה כי החברות האלה מקבלות הרבה קרדיט על כך שהן משתמשות בטכנולוגיה כדי לייעל את פעילותן, בניגוד לחברות המסורתיות בתחום הפעילות שלהן. כהן מויולה ונצ'רס מסביר כי מאחורי ההשקעה שלו ב"רותי", רשת אופנה בת שמונה סניפים בארה"ב, עומדת ההצלחה של המייסדת רותי זיסר בבניית מערך של אונליין ואופליין, ושימוש בטכנולוגיות כמו זיהוי פנים וניהול לקוחות. "החברה לא פיתחה את הטכנולוגיה בעצמה, אבל גם ליישם את המערכת בצורה הטובה ביותר זה לא קל. החברה סימנה את הסגמנט של בנות 35 ומעלה, והיכולות האלו מאפשרות לה לתת פתרון אופנה טוב לסגמנט הזה. בעולם האופנה יש משמעות גם לחוויה של הלקוח, בניגוד לרכישה של מזרן או נייר טואלט, וכן יש חשיבות למותג. לכן הרווח הגולמי בעולם האופנה עומד על 80%".

ויולה השקיעה בחברה שישה מיליון דולר, לאחר שעד כה רותי לא ביצעה שום סבב גיוס. "יכול להיות שבחברה טכנולוגית המכפיל ביחס לסכום הגיוס היה מדהים, אבל אני הייתי מדולל לכל אורך הדרך. אצל רותי המכפיל יכול להיות נמוך יותר, אבל אם החברה תהיה יעילה מבחינה כלכלית אז ניתן להרוויח הרבה כסף. האם אפשר לעשות בתחומים המסורתיים את אותם מכפילים ואת אותן תוצאות עסקיות כמו שעושים בטכנולוגיות כמו קונטיינרים וסייבר? התשובה היא בוודאי שכן. יש בעולם הזה דוגמאות גרועות כמו בלו אפרון, אבל יש גם חברות מאוד מעניינות".

יתרון נוסף שיש לחברות הצעירות שפועלות בתחומים מסורתיים הוא שרבות מהן פיצחו את השיווק אונליין, והיכולת הזאת נותנת להן יתרון תחרותי, מספקת להן דאטה ומאפשרת להן לשפר את פעילותן. "מעט חברות יודעות לעשות שיווק אונליין בצורה טובה, ומי שיודע לעשות את זה מצליח לבנות עסקים מאוד מצליחים", אומר כהן. "זה מה שאנחנו עושים ב'מעפילים', חברה למוצרי טיפוח לגבר. יש שם הזדמנות מאוד מעניינת. זה עסק תפעולי והמטרה שלנו היא לרכוש לקוחות באופן רווחי. אני חושב שאנשי ההון סיכון מעריכים ביתר את הטכנולוגיה, ומעריכים בחסר את השיווק".

אפקט הרשת שמגן על ווטסאפ ו-Waze

ההחלטה של קרנות להשקיע בסטארט-אפים כאלו ואחרים מבוססת על כל מיני פרמטרים, שמשתנים גם ביחס לשלב שבו הסטארט-אפ נמצא - הערכה של איכות הצוות, רעיון חדשני, טכנולוגיה מהפכנית, גודל השוק, התחרות והחסמים שמאפשרים לשמור על היתרון התחרותי. עבור סטארט-אפ שמפתח טכנולוגיה עמוקה, הטכנולוגיה עצמה היא חסם משמעותי, שכן למתחרה עם טכנולוגיה ברמה נמוכה יהיה יותר קשה להשיג נתח שוק.

חסמים לא חייבים להיות טכנולוגיים. הדוגמה הבולטת היא אפקט רשת - ווטסאפ למשל נהנית מכך שמשתמשים יתקשו להעתיק את שלל הקבוצות שלהן לפלטפורמה אחרת, ו-Waze מסתמכת על כך שנהגים רבים משתמשים בה והיא מסוגלת לזהות עיכובים בתנועה ולחשב את זמן הנסיעה. דוגמה נוספת יכולה להיות זירת מסחר (מרקטפלייס), שבה החסם נוצר מעצם הימצאותם של קונים ורוכשים באותה פלטפורמה.

במקרה של זירת מסחר הסיכון משמעותי: במקרים רבים לא מדובר במערכת שמבוססת על טכנולוגיה מאוד מתוחכמת, ובנוסף לכך אתה צריך להפוך להיות המקום שבו מתבצעות העסקאות. החסם שמסייע לזירת מסחר מצליחה הוא גם זה שמקשה עליה להתחרות, אם היא לא המובילה בשוק. רק באחרונה דווח כי סופטבנק העמידה למכירה את Wag, אפליקציה שמחברת בין דוגווקרים לבעלי כלבים. החברה עומדת למכירה תמורת פחות מ-300 מיליון דולר, הסכום שבו סופטבנק השקיעה בה בתחילת 2018. Wag לא הצליחה להגדיל את נתח השוק שלה באופן משמעותי ביחס ליריבה הבולטת שלה, חברת Rover. אגב, השתיים לא היו היחידות שניסו להשתלט על השוק, ובשנים האחרונות הוקמו כמה חברות דומות, כולל בישראל.

"אפקט הרשת זה החסם הטוב ביותר", אומר כהן. "לגבי טכנולוגיה - האם מי שמנצח בעולם הסייבר, למשל, זה בהכרח זה שיש לו הטכנולוגיה הכי טובה? אני לא בטוח בכלל. חסם נוסף הוא מותג. מה החסם להתחרות בקוקה קולה? בכלל לא בטוח שזה הכי טעים, ואנשים לא בהכרח מבדילים בטעם".

יניב גולן מקרן lool ventures מסכים שמותג הוא חסם מהותי. "קח את אובר כדוגמה, כשאתה בנסיעה בארץ זרה ולא בטוח מה קורה, אתה מחפש את העוגנים, ואובר הפך להיות עוגן כמו מקדונלד'ס - בשניהם אני יודע מה אני אקבל. זה שווה הרבה שאנשים מרגישים שהם יודעים למה לצפות. לליפט אין מותג חזק ברמה הזאת, אין להם את הנוכחות הגלובלית. אותו דבר עם Airbnb, שזה המקום הראשון שבו אנשים מחפשים והפלטפורמה נתפסת כאמינה. גם אם מתחרה יציע את אותם הנכסים של Airbnb, הוא יתקשה להתגבר על חוזקת המותג", אומר גולן.

באופן כללי השקעות הון סיכון מתבססות על תחזיות אופטימיות או תקווה להשיג יעדים מסוימים. הבעיה היא שהצלחה בבניית מותג היא דבר שקשה לצפות, וכך גם את היכולת לייצר חסמים נוספים. ב-WeWork, למשל, ניסה אדם נוימן ליצור אפקט רשת שמבוסס על היתרונות של הקהילה לחבריה - כלומר שהשתייכות לקהילה תעניק לחבריה ערך כל כך משמעותי שלא יהיה משתלם להם לעבור לחללי עבודה אחרים. זאת לא אחת הסיבות לכישלון של WeWork, אבל הצלחה בכך הייתה מאפשרת לחברה לנצל את אפקט הרשת להישגים נוספים.

 GlassesUSA ייצור משקפיים ומכירה אונליין / צילום: דן פרץ

לעתים החסמים יגיעו רק בהמשך, אם היזמים יצליחו לשלב אותם. כך מקווים ב-Flipfit, החברה שבה השקיעו TLV Partners ו-lool. ב-Flipfit מפתחים חנות אופנה אונליין, אבל החידוש הוא במודל המשלוחים. הם הבינו כי ההחזרות אמנם פוגעות בחנויות אונליין מכיוון שהן מקשות על המערך הלוגיסטי שלהן, אבל אולי אפשר דווקא לנצל אותן לטובה. בכל משלוח שמגיע מהאתר נקבע גם משלוח חזרה. הדבר מאפשר להם לנהל טוב יותר את מערך ההחזרות, אך המטרה היא אחרת - לדמות עד כמה שאפשר את תא ההלבשה גם בסלון בבית. במקום לשלוח רק את שתי החולצות שאותו לקוח רכש, הם שולחים לו מידות נוספות של אותן חולצות, וכן בגדים נוספים שהוא עשוי לאהוב על סמך הרכישה הנוכחית והיסטוריית הרכישות שלו. כך הם מקווים להגדיל את המכירות מכל עסקה. בנוסף, הם מפתחים אפליקציה שתאפשר לאנשים לצלם את עצמם ולהתייעץ עם חברים שלהם או אנשים זרים לגבי הרכישות שביצעו.

מאחורי החברה עומדים שני יזמים - ישראלי לשעבר ועיראקי שמתגורר בארה"ב - עם ניסיון בלוגיסטיקה ובמסחר מקוון באופנה. "אמנם יש בחברה לא מעט טכנולוגיה, אבל החידוש פה הוא ההבנה של המניעים האנושיים, וזיהוי הפערים בין אותם צרכים ומניעים לבין החוויה הנוכחית של קנייה אונליין, כמו הצורך בתיקוף ושיווק. זיהוי נכון של הצרכים ושימוש מושכל במידע יכול להביא בהמשך גם לצמצום היקפי המלאי המיותר שכיום חברות האופנה נאלצות לייצר ולהחזיק. קרנות לא בהכרח משקיעות רק במחקר ופיתוח, אלא גם בחברות שיש להן גרף צמיחה מרשים וחסמים סביב המוצר שלהן - שהופך את התחרות בהן לקשה יותר", אומר גולן, ומדגיש: "בשנים האחרונות חל שינוי מהותי בסוג הבעיות שיזמים רוצים לפתור. אם בעבר היינו רואים לא מעט אפליקציות ושירותים שהתמקדו ביצירת חוויות מדיה, בשלוש השנים האחרונות אני רואה בעיקר אנשים סופר רציניים שפותרים בעיות מאוד משמעותיות בעולם ועם חסמים מסביב למוצר שמגנים עליו מתחרות.

"במקרה הזה, אין הרבה אנשים שמבינים את הבעיה של למכור אופנה אונליין כמו יזם שעשה את זה בחברה הקודמת שלו. בוודאי שניתן 'להעתיק', אבל אנחנו מנסים להשקיע ביזמים שמציגים גם יכולת ביצוע גבוהה, מהסוג שגם אם תתחיל היום לנסות ולהעתיק אותם, קרוב לוודאי שיהיה קשה לך מאוד להדביק אותם בגלל קצב ההתקדמות והלמידה הנצברת. כך לדוגמה, עד שתבין איך מרימים מערך לוגיסטי, הם כבר יהיו בשלב שבו זה הרחק מאחוריהם ובהתמודדות עם אתגרים והזדמנויות שעוד לא הספקת להכיר. אחרי הכול מדובר בשני יזמים מאוד מנוסים. גם אפקט הרשת שנוצר בתהליך על ידי הרשת החברתית שנמצאת בבסיס השירות יכול להתגלות כחסם משמעותי, שהרי תעדיף לבצע את התיקוף בשירות שבו כבר יש את הרשת החברתית שרלוונטית לך", הוא מוסיף.

"העולם משתנה מהר, צריך לסמוך על היזמים"

מדיניות ההשקעות של קרנות הון סיכון נקבעת בעת גיוס הקרן, והיא מוסכמת על השותפים המוגבלים (LP's), שמהם גויס ההון לטובת הקמת הקרן. המדיניות יכולה לכלול השקעה בתחום מסוים, למשל סייבר, או להשאיר חופש פעולה למשקיעים. חריגה מהמדיניות מצריכה אישור של ה-LP's. "אנחנו החלטנו להישאר פתוחים למגוון רחב של תחומים", אומר גולן. "העולם משתנה בקצב הולך וגובר, ואנחנו חושבים שהאינסטינקט היזמי מצביע על הבעיות שדורשות פתרון בצורה יעילה יותר מהחלטה על התמקדות בתחום מסוים, שייתכן מאוד שבמהלך חיי הקרן יהפוך ללא רלוונטי".

אולם ככל שהטכנולוגיה מתרחבת לתחומים מסורתיים, נשאלת השאלה האם יקומו קרנות הון סיכון שיתמחו בתחומים האלו, או לחלופין משקיעים מסוימים יפתחו מומחיות בתחום? "המומחיות של משקיע הון סיכון זה להשקיע בטכנולוגיה, ובכלים לעזור לה להגיע להישגים עסקיים. הכישורים הנדרשים פה שונים מהמומחיות השגרתית של אנשי ההון סיכון. הם בדרך כלל לא אנשים שהתעסקו בהיבטי האופרציה וכמעט שלא רואים כיום אנשי אופרציה שנכנסים לעולם ההון סיכון", אומר שניר. "עם הזמן יהיו לנו משקיעים יותר מנוסים בדברים האלה, ואנשים יותר מגוונים, ולא רק אנשי ההון סיכון המסורתיים. אם עד היום ראינו בהון סיכון אנשים מרקע טכנולוגי או פיננסי, סביר שנראה יותר ויותר אנשים שמגיעים מרקע אופרטיבי". 

מגייסים הון סיכון, מאתגרים את המונח סטארט-אפ: הטכנולוגיה עוברת לתמוך בפעילות תפעולית ומסורתית יותר

Ruti
מותג אופנה אמריקאי המתמחה באופנת נשים בגילאי 35 ומעלה. החברה גייסה שישה מיליון דולר מויולה ונצ'רס

Shookit
פלטפורמה למסחר ומשלוחים של ירקות ופירות. בחברה השקיעו כמה מיליוני דולרים קרנות ההון סיכון TLV Partners ולייטספיד, לצד משקיעים נוספים

Mixtiles
פלטפורמה להדפסה אישית ומשלוח עד הבית של תמונות מהסמארטפון. החברה גייסה 14 מיליון דולר מ-North 83 ומשקיעים פרטיים

Flipfit
מבצעת משלוחי בגדים באמצעות מודל עסקי חדשני. גייסה ארבעה מיליון דולר מהמשקיעים TLV Partners וקרן lool

GlassesUSA
מייצרת משקפיים ומוכרת אותם אונליין.  חברה גייסו 12.5 מיליון דולר מ-Viola Growth ומשקיעים פרטיים

Sweet Inn
מציעה דירות נופש להשכרה. גייסה 44 מיליון דולר מקומרה קפיטל, קבוצת BRM ומשקיעים נוספים