דעה: גורלה של מתנה

הורים רבים מעבירים לילדיהם נכסים ללא תמורה עוד בחייהם, במקום להורישם לאחר מותם, משיקולים שונים, כמו שיקולי מס או רצון להבטיח את עתידו הכלכלי של הילד. ההנחה הטבעית היא שהילד יאריך חיים ויזכה ליהנות מהמתנה שקיבל, אך במקרים הטרגיים שבהם הילד נפטר לפני ההורה, עשויה לעלות שאלת גורלה של המתנה - האם ההורה יכול לדרוש את השבתה אליו, או שהיא הופכת לחלק מעיזבון הבן.

השבוע פורסם פסק דין העוסק בנושא זה בדיוק, בנסיבות יוצאות דופן. בחור צעיר נטל את נפשו והותיר אחריו שתי אמהות: אם ביולוגית ואם מאמצת. הבן גדל אצל האם המאמצת מאז שמלאו לו חמש, אז הוצא על-ידי רשויות הרווחה מבית אמו הביולוגית עקב חוסר תפקודה ההורי. במהלך השנים, עד לבגרותו של הבן, האם המאמצת שימשה עבורו כמשפחת אומנה ושמרה על קשר טוב עם האם הביולוגית.

אחת הבעיות של האם הביולוגית הייתה התמכרות קשה להימורים, אשר סיבכה אותה גם עם גורמים עבריינים. החשש היה שבשל חוסר אחריותה הכלכלית, היא תאבד את דירת המגורים היחידה ברשותה, ולפיכך האם המאמצת קישרה אותה עם עורך דין, אשר יעץ לאם הביולוגית להעביר את דירתה במתנה לבעלות הבן, תחת התנאי שתישמר לה זכות המגורים בדירה כל ימי חייה.

לכאורה מדובר היה בפתרון אידאלי: מאחר שהדירה בבעלות הבן, האם לא תוכל להמר ולהפסיד אותה לגורמים העבריינים, קורת-הגג מעל ראשה תישאר מובטחת לאורך כל שנותיה, ולאחר מותה הדירה תהיה ממילא לבעלות הבן ולשימושו. למרבה הצער כאמור הבן הלך לעולמו, ולא הותיר אחריו צוואה, כך שהתוצאה היא שמי שירשה את דירת האם הביולוגית היא האם המאמצת, שלה המעמד החוקי כלפי הבן. האם הביולוגית טענה בבית המשפט כי דין המתנה בנסיבות אלה להתבטל, והדירה צריכה לחזור לבעלותה.

השאלה הראשונה שבית המשפט צריך לבחון היא האם אכן מדובר במתנה, או שמא בהעברת רישום בעלות למראית-עין בלבד. לשם כך בית המשפט בוחן האם לאחר הענקת המתנה השתנה הרישום הפורמלי בלבד, או שמקבל המתנה קיבל שליטה מסוימת בנכס שהועבר, האם הוא זכאי למוכרו או להשכירו, האם הוא מקבל לידיו את דמי השכירות, משלם את הוצאות הדירה וכו'.

אם הוחלט כי אכן מדובר במתנה ולא בפיקציה, יש לבחון האם הענקת המתנה הושלמה, כלומר האם זוהי עסקה מוגמרת שלא ניתן לחזור ממנה - או שמא מדובר רק בהתחייבות לתת מתנה, שאותה ניתן לבטל בנסיבות מסוימות.

כמו כן בוחן בית המשפט האם היו תנאים נלווים, מפורשים או משתמעים, שיכולים להפקיע את המתנה עם מותו של מקבלה, מה הייתה המטרה בהענקת הנכס ללא תמורה, והאם מותו של מקבל המתנה מסכל אותה.

במקרה זה בית המשפט פסק כי המטרה העיקרית בהעברת הנכס לבעלות הבן לא הייתה להטיב את מצבו הכלכלי של הבן, אלא דווקא להגן על יציבותה הכלכלית של האם הביולוגית על-ידי לקיחת השליטה בדירה מידיה. הפיכתו של הבן לבעלים של הנכס עוד בחייה של אמו היא רק הטבה נלווית למתנה, ולכן אינה מביאה לביטול המתנה עם מותו. הגנה זאת כלפי האם הביולוגית נדרשת גם כיום, והיא מובטחת בכך שהבעלות בנכס תהא בידי האם המאמצת, וזכות המגורים של האם הביולוגית בה תישמר.

המסקנה היא שעם כל חוסר הנעימות שבדבר, כאשר חותמים על חוזה מתנה, צריך לחשוב גם על תסריט אפשרי של מות מקבל המתנה בטרם עת, ואם נותן המתנה אינו מעוניין שהמתנה תעבור במקרה כזה ליורשי המקבל, יש לכלול התייחסות מפורשת לכך כבר בעת כריתת החוזה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il