מגזין "טיים" האמריקאי בחר היום לאשת השנה את גרטה טונברג, פעילת האקלים בת ה-16 שסחפה מיליונים למחאת ענק עולמית. בכך היא הפכה לאדם הצעיר ביותר שנבחר לאיש השנה של המגזין.
טונברג, שהחלה לפני כשנה וחצי את מחאת האקלים הגדולה בהיסטוריה, נאמה הבוקר (ד') בפסגת האקלים וקראה למנהיגי העלם להפסיק להשתמש ב"חשבונאות חכמה ויצירת יחסי ציבור", כדי להימנע מפעולה אמיתית בנושא משבר האקלים. "הסכנה האמיתית היא כשפוליטיקאים ומנכ"לים גורמים לזה להיראות כאילו פעולה אמיתית מתרחשת, כאשר למעשה, כמעט ולא נעשה דבר מלבד הנהלת חשבונות חכמה ויחסי ציבור יצירתיים", אמרה טונברג.
בהתייחסות לוועידת האקלים (COP), בה דנות המדינות על בלימת משבר האקלים, אמרה טונברג "מציאת פתרונות הוליסטיים זה מה שה-COP אמור לייצר, אבל במקום זאת נראה שהוא הפך לסוג של הזדמנות עבור המדינות לנהל משא ומתן על פרצות ולהימנע מהעלאת השאיפות שלהן". עוד הוסיפה טונברג: "זה לא להנהיג, זה להוליך שולל. בעוד שלושה שבועות בלבד ניכנס לעשור חדש, עשור שיגדיר את עתידנו. כרגע אנו נואשים לכל סימן של תקווה".
טונברג הזהירה כי "אפילו בעלייה של מעלה אחת, אנשים סובלים ומתים ממשבר האקלים", וכי המדע הראה כי מעבר לעלייה של 1.5 צלזיוס, העולם מסתכן באי יציבות אקלימית והגעת לנקודות מפנה בלתי הפיכות, כמו המסת קרחונים וקפאת העד. "מאז הסכם פריז, בנקים גלובליים השקיעו 1.9 טריליון דולרים בדלקים מאובנים. 100 חברות אחראיות ל-71% מפליטות גזי החממה העולמיות. מדינות ה-G 20 אחראיות כמעט ל-80% מהפליטות העולמיות. 10% מהאוכלוסייה העשירה ביותר בעולם, מייצרת את מחצית פליטות ה-CO 2 בעולם, בעוד 50% העניים ביותר אחראיים רק לעשירית מהפליטות", אמרה טונברג. "המדינות העשירות צריכות לעשות את החלק ההוגן שלהן כדי לרדת לאפס פליטות הרבה יותר מהר ואז לעזור למדינות העניות לעשות את אותו הדבר, כדי שאנשים בחלקים פחות ברי מזל בעולם יוכלו להעלות את איכות החיים שלהם".
"לפני שנה וחצי לא דיברתי עם אף אחד, אלא אם כן הייתי ממש חייבת. אבל אז מצאתי סיבה לדבר. מאז, נתתי נאומים רבים, ולמדתי שאם אתה נואם בציבור, אתה צריך להתחיל עם משהו רגשי כדי לקבל את תשומת הלב של הקהל. לומר דברים כמו 'הבית שלנו עולה באש', 'אני רוצה שתהיו בפאניקה' או 'איך אתם מעזים'. אבל היום, אני לא אעשה את זה, כי בסופו של דבר אנשים מתמקדים רק במשפטים האלו. הם לא זוכרים את העובדות, ולמה אני אומרת את הדברים האלו.
"אני עדיין מאמינה שהסכנה הגדולה ביותר היא לא בפעולה, אלא כשפוליטיקאים ומנכ"לים גורמים לזה להיראות כאילו פעולות אמיתיות מתרחשות, כשבמציאות לא נעשה כמעט דבר, מלבד חשבונאות חכמה ויחסי ציבור יצירתיים. אני הייתי מספיק בת מזל כדי לנסוע ברחבי העולם. התרשמתי שחוסר המודעות הוא בכל מקום, גם בין אלו שמנהיגים אותנו. אין תחושת חירום, והמנהיגים שלנו לא מתנהגים כאילו אנחנו בחירום. במצב חירום - אתה משנה את ההתנהגות שלך. אם ילד עומד באמצע כביש סואן כשמכוניות נוסעות לעברו במהירות, אתה לא עומד מסתכל לצד כי זה לא נוח, אתה רץ ומציל את הילד הזה. בלי תחושת החירום הזו, איך אנחנו האנשים, נבין שאנחנו נמצאים במשבר אמיתי? אם אנשים לא מודעים למה שקורה, הם לא יפעילו לחץ על המנהיגים כדי שיפעלו. ללא לחץ מהציבור, המנהיגים יתחמקו מאחריות ולא יעשו כלום - וזה המצב שאנחנו נמצאים בו".
את דבריה סיימה טונברג בקריאה לציבור להצטרף למחאה שלה ולראות את סימני התקווה שבשטח. "בעוד שלושה שבועות ניכנס לעשור חדש. עשור שיגדיר העתיד שלנו. כרגע, אנחנו נואשים לכל סימן של תקווה. אני אומרת לכם שיש תקווה - ראיתי אותה. אבל היא לא מגיעה מהממשלות ומהתאגידים, היא מגיעה מהאנשים שהיו לא מודעים, ועכשיו מתחילים להתעורר. ברגע שאנחנו הופכים להיות מודעים, אנחנו משנים. אנשים יכולים לשנות. אנשים מוכנים לשינוי. וזו התקווה, מפני שיש לנו דמוקרטיה. ודמוקרטיה מתרחשת כל הזמן - בכל שניה ובכל שעה, ולא רק בבחירות. דעת הקהל היא זו שמנהלת את העולם החופשי. למעשה, כל שינוי גדול לאורך ההיסטוריה הגיע מהאנשים. אנחנו לא צריכים לחכות, אנחנו יכולים להניע את השינוי כבר עכשיו. אנחנו, האנשים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
