דעה: להפסיק את השיבוץ בכפייה

לאחרונה דווח כי מנהלי הסמינרים החרדיים דורשים מ"ועדת הרבנים" להורות לעיריית ירושלים שלא לשבץ בהם בכפייה יותר משתי בנות לכיתה. בתמורה, הם יתחייבו להעלות את מכסת הבנות הספרדיות מ-25% ל-30%. מדובר בהודעה שנשמעת כמו עוד דיון פנים-חרדי, אבל רק אוזן חרדית-ישראלית רגישה מסוגלת לדייק את הדברים, ולהסביר את הסכנה בקבלת ההצעה.

לפני שאחווה את דעתי בעניין, אציין שמנהלי הסמינרים הם מנהלי התיכונים החרדיים לבנות. שם לומדים לימודי ליב"ה באופן מלא. הסמינרים מתוקצבים במלואם על-ידי משרד החינוך, ובשנים האחרונות מפוקחים חלקית על-ידי "המחוז החרדי" במשרד.

למה מפוקחים חלקית? כיוון שלפני כשש שנים הוחלט להפסיק את "החגיגות", ולדרוש גם קצת תשובות. עד להקמת המחוז החרדי, עשו מנהלי הסמינרים ככל העולה על רוחם, בלי לתת דין-וחשבון לשום גורם. הם יכלו "לזרוק" תלמידות מהלימודים בלי הסבר; להעסיק קרובים ובנות משפחה בלי לחשוב פעמיים, ועוד.

מאז - הם אמנם לא מחויבים לקבל את הפיקוח של משרד החינוך, שהרי מדובר בחינוך עצמאי; אבל בכל הנוגע ל"קבלה" ול"זריקת" תלמידות, הם נדרשים לתת תשובות.

בשנים האחרונות הפך נושא אי-קבלת בנות ספרדיות לתיכונים, לדיון תקשורתי נוקב, שהעיריות נדרשות למצוא לו פתרונות. לא תמיד מדובר בפתרונות ראויים, אבל ישנה השתדלות ונעשים מאמצים שונים, שאני, כאם חרדית מברכת על כך.

מאידך, עירייה שיש בה ריכוז חרדי גדול חוששת מ"האליטה החרדית" ומעסיקה ועדת רבנים ייעודית, שתפקידה "לסדר" את הבנות במוסדות הלימוד לפני ה-1 בספטמבר.

נתמקד לרגע בעיריית ירושלים, משם עלתה הדרישה הנוכחית. העירייה בחרה רב אשכנזי ורב ספרדי, לתפקיד "ועדת הרבנים לענייני סמינרים", שתפקידה לגשר בין חובת העירייה למצוא מקום לימוד לכל תלמידה בעיר, לבין מנהלי הסמינרים ששואפים להמשיך את השליטה האבסולוטית במוסד שהקימו או ירשו, תוך מימון מלא מממשלת ישראל.

לפני תחילת שנת הלימודים הזו, הכריחה עיריית ירושלים את מנהלי הסמינרים לקבל כ-600 בנות כיתה ח', שלא התקבלו לסמינרים בעיר. בשבוע האחרון, מנהלי הסמינרים המובילים מנסים להקטין את מספר הבנות שיכריחו אותם לקבל, ובתמורה, לטענתם, הם יגדילו את מכסת הספרדיות.

אבל לטענת גורמים בעיריית ירושלים, כבר היום אותם מנהלי סמינרים מקבלים אחוז גבוה יותר של ספרדיות מאשר ההתחייבות החדשה. אז מה הסיפור האמיתי שמסתירים מאיתנו?

כדי להבין את הסיטואציה צריך לדעת מי הן אותן בנות שמנהלי הסמינרים כל-כך מפחדים לקבל. מי הן הבנות שנמצאות בדירוג כל-כך נמוך עד שהמנהלים מעדיפים להצהיר על הגדלת מכסות הבנות הספרדיות?

צר לי להיות הגורם שמוציא את האמת לאור: מדובר בבנות להורים עובדים.

כאשר האב עובד, הבת מקבלת ציון נמוך ביותר בדירוג התדמית החרדית, ומנהלי הסמינרים עושים כל מאמץ כדי למנוע מהעירייה להכריח אותם לקבל אותן. מהלך זה מצטרף למאמץ הרחב לשמור על מניעת הזליגה לשוק התעסוקה. כך יוצא, שמצד אחד מקצה המדינה תקציבי עתק כדי לגרום לחרדים להיכנס לשוק העבודה; ובאותו זמן מאפשרים גורמי ממשל להעניש חרדים שמעיזים לעבוד, ומשאירים אותם נתונים לחסדי העסקנים וללא חלופות ראויות.

אם הדרישה תתקבל, יהיו עוד פחות גברים חרדים שיעזו לעבוד בשוק העבודה הישראלי. החשש, שמא העבודה של האב/הבעל תזיק לילדים הוא עצום, במיוחד בשל העובדה שאין מוסדות חלופיים המתאימים לבנות חרדיות ישראליות (וגם לבנים חרדים), דוגמת החינוך הממלכתי חרדי (הממ"ח) שמטורפד על-ידי הפוליטיקה החרדית הארצית, וגם, לצערנו, המוניציפלית. 

הכותבת היא המו"לית לשעבר של העיתון "יום ליום"