פרשנות - ימים של אימפיצ'מנט: הפרופסורים ו"ההפיכה היהודית"

בבית הנבחרים הנוכחי של ארה"ב מכהנים 27 יהודים, מתוך 435. זה יחס גדול פי 3 מחלקם של היהודים באוכלוסייה. לשם השוואה, בבית הנבחרים מכהנים 56 שחורים, או 12%, פחות או יותר יחס שווה לחלקם באוכלוסייה.

אבל אמריקה אינה עוד ארץ של מכסות. שום קבוצת אוכלוסייה אינה צריכה לעמוד בהן, ושום קבוצת אוכלוסייה אינה מנועה מהתקדמות על יסודן. מכסות לא רשמיות הגבילו עד לפני 70 שנה כניסה של סטודנטים יהודים לאוניברסיטאות הגדולות של החוף המזרחי. הן חלפו מן העולם זה כבר.

פרוטסטנטים, רוב האוכלוסייה בארה"ב, אינם מתלוננים ברצינות על היעדר שופטים פרוטסטנטים בבית המשפט העליון (שישה קתולים ושלושה יהודים), למשל.

אני מתקשה להיזכר אימתי שמעתי תלונות על עודף ייצוג יהודי. היו בהחלט רגעים מתוחים, למשל כאשר ניתן פומבי למפח הנפש של רפובליקאים בכירים לנוכח מיעוט התמיכה של יהודים במפלגתם, לפחות ב-60 השנה האחרונות. אבל לא היתה מקבילה אמריקאית של "יותר מדי אברמוביצ'ים" (תלונתו הידועה לשמצה של ניקיטה חרושצ'וב בברית המועצות באמצע המאה שעברה).

שלושה יהודים וקתולי אחד

מה שמביא אותנו אל הימים האלה ממש, ואל הערות מצמררות במדיה החברתית. הן נשמעו בעקבות השימוע הראשון בוועדת המשפטים על האימפיצ'מנט הממשמש ובא של הנשיא טראמפ. ארבעה פרופסורים למשפט חוקתי הוזמנו להעיד על מהות התהליך ועל המידה שבה החטאים המיוחסים לנשיא מצדיקים את העמדתו למשפט הסנאט.

שלושה פרופסורים הוזמנו על-ידי הרוב הדמוקרטי בוועדה. אחד הוזמן על-ידי המיעוט הרפובליקאי. המוזמנים הדמוקרטים הצדיקו את האימפיצ'מנט. המוזמן הרפובליקאי הסתייג. שלושת המצדיקים באו מאוניברסיטאות חשובות בחוף המזרחי של ארה"ב, מקלטן הידוע לשמצה של "האליטות".

היה לפרופסורים המצדיקים עוד מכנה משותף אחד, שאיש מן הנוכחים באולם הוועדה לא הזכיר: כל השלושה היו יהודים. הרביעי, המקטרג, היה קתולי.

יהודים וקתולי הם אפיונים הצריכים סיוג. איש מהם אינו ידוע בתור שכזה. הם אינם קנאים דתיים. המידה שבה אמונת אבותיהם מדריכה אותם היא עניינם הפרטי. כללית, אמריקאים נחשבים לדתיים יותר מעמיתיהם בחברות מערביות אחרות, אבל מסורת אמריקאית מן הימים הראשונים של הרפובליקה מציבה חומה בין המדינה לבין הכנסייה (או כל בית תפילה אחר).

אין זאת אומרת ששלושת הפרופסורים אינם מתעניינים בשורשיהם או בתרבותם. אחד מהם סיפר זה לא כבר איך גדל "כיהודי" בדרום העמוק של ארה"ב, בימי המאבק על זכויות האזרח של השחורים. שני, שידו לו רב בפירוש החוקה האמריקאית, התחיל תוכנית מחקר על "חוק יהודי וישראלי" באוניברסיטת הרווארד. שלישית הציגה את עצמה פעם בוועידה אקדמית כ"אחת הנשים היהודיות, הדו-מיניות, מהירות-החֵמה, הרוצות את החופש להגיד מה שאנחנו חושבות, לקרוא מה שאנחנו רוצות ולאהוב את מי שאנחנו אוהבות".

מסקרן לדעת מה חושבת הפרופסורית היהודייה, פמלה קארלן, על אישה מהירת-חמה אחרת, העומדת על חירותה להגיד מה שהיא חושבת. שמה של האחרת הוא אן קולטר (Coulter), פרשנית מפורסמת ומעוררת מחלוקת של הימין הרדיקלי, המתפרנסת למחייתה מהקנטה מרושעת של יריבים פוליטיים, בייחוד מן השמאל. קולטר כמובן מזלזלת בתקינות פוליטית ונוטלת לעצמה את הזכות לשחוט פרות קדושות.

היא צייצה כי "אין די גיוון אתני בין הפרופסורים מכדי שאני אתייחס אליהם ברצינות". לאיש לא היה ספק למה היא מתכוונת, אם כי הציון "אתני" באנגלית אמריקאית נוגע למוצא לאומי (כמו איטלקי, אירי, פולני, סיני, ערבי), ובאמריקה "יהודי" הוא בדרך כלל זיהוי דתי, לא לאומי.

"ג'רי השמן"

"היעדר גיוון אתני" היה רמז עבה לא רק ליהודיותם של הפרופסורים הרוצים להעביר את הנשיא הנבחר של ארה"ב מכהונתו. גם יושב ראש ועדת המשפטים, ציר קונגרס ותיק מניו יורק, ששמו ג'רי נאדלר, הוא יהודי עם רקורד רב שנים של איבה מרה כלפי דונלד טראמפ. הנשיא רגיל לקרוא לו "ג'רי השמן", אף כי נאדלר כבר אינו שמן, והנשיא לעומת זאת מסווג רפואית כבעל משקל יתר.

גם יושב ראש ועדת הביון של בית הנבחרים, שבה התקיים הדיון המקדים על אימפיצ'מנט, הוא יהודי, אדם שיף, ציר קונגרס ותיק מקליפורניה. יהודים, אגב, הם יושבי הראש של ועדות בולטות נוספות בבית הנבחרים: ועדת החוץ, ועדת ההקצבות, ועדת התקציב. תפקידם של יהודים יחידים בסיעת המפלגה בבית הנבחרים הוא אפוא ניכר. אין בו שום דבר קולקטיבי, הם אינם מקבלים הוראות פעולה ממרכז סודי, או מעניקים הוראות כאלה. אבל מספיק להזכיר אותם בנשימה אחת עם ג'ורג' סורוס, כפי שעושים מפעם לפעם יריבים מן הימין, כדי לעורר את הרושם של זקני ציון בפעולה.

במדיה החברתית אפשר למצוא מליצי יושר מעוטי-ניואנסים של תיאוריות קונספירציה יהודיות. ביטוי אחד שהתחיל להישמע ברשת באחרונה לתיאור האימפיצ'מנט הוא Jew Coup. כביכול, היהודים הם המנסים לחולל "הפיכה" נגד הנשיא הנבחר.

מועט הספק שרוב היהודים בארה"ב מתנגדים לנשיא. היסטורית, רוב גדול של יהודי אמריקה הם דמוקרטים, והם התנגדו לכל מועמד רפובליקאי לנשיאות במאה השנה האחרונות, גם כאשר מועמדים כאלה נהנו מתמיכה רחבה של כלל האוכלוסייה.

הנשיא טראמפ מעוט-הניואנסים מתלונן על "חוסר הנאמנות" של היהודים לישראל ומעורר בזה אי נוחות ניכרת, מפני שנאמנות כפולה היא עלילה רבת שנים של אנטישמים על יהודים, לפחות מזמן הרוטשילדים או משפט דרייפוס.

אנחנו עומדים בעיצומו של אחד המאורעות המקטבים והמפלגים ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב מאז ומעולם. בזמנים כאלה אנשים בוחנים זה את זה בזכוכיות מגדלת. זה זמן של מרירות וחשד, המצליח להרחיק קרובים וידידים. לעבור את האימפיצ'מנט בשלום היא משימה כל-אמריקאית. גם משימה יהודית.