"היזהרו מהכסף הגדול שמגיע מסין": ראיון עם המיליארדר שממליץ לישראל להיות פרנואידית

"ישראל תמיד שגשגה באמצעות פרנויה. בעסקים, בטכנולוגיה, בהשקעות, אני חושב שלא יזיק לישראל להיות קצת יותר פרנואידית כרגע", אומר איל הנדל"ן וההשקעות רוני צ'אן, ומכוון לאפשרות שישראל תצטרך לבחור צדדים במלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. "חייבים להכיר בשינויים הגיאופוליטיים שמתרחשים עכשיו בעולם".

צ'אן הגיע בשבוע שעבר לכנס ההשקעות הבינלאומי GoforIsrael, אותו מארגנת מדי שנה קרן קטליסט, יחד עם בית ההשקעות קוקירמן, ואף שימש כיו"ר הכנס. בשנים האחרונות הוביל צ'אן שורת משלחות משקיעים לישראל, בהן נטלו חלק משתתפים לא רק מסין אלא מכל רחבי אסיה - וגם בכנס עצמו אפשר היה להתרשם מנוכחת בולטת של משתתפים מאסיה.

צ'אן (70) עומד בראש חברת האחזקות Hang Lung, שנוסדה על ידי אביו בשנות השישים, ושמנהלת פעילות נדל"ן נרחבת בהונג קונג ובסין עצמה, וגם ייסד קרן השקעות, Morningside, שהיתה בין היתר בין המשקיעים המוקדמים בחברת התקשורת "שיאומי". צ'אן (שהונו המשותף עם אחיו הוערך לפני מספר שנים בכ-2.4 מיליארד דולר) מקיים גם פעילות פילנתרופית ענפה, ועלה לכותרות לפני חמש שנים, כאשר משפחתו תרמה 350 מיליון דולר לבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד. מלבד פעילותו העסקית והפילנתרופית, צ'אן היה פעיל בעשורים האחרונים בשורה ארוכה של מכוני מחקר ומדיניות, שכללו בין היתר את המועצה לקשרי חוץ בארה"ב, את הפורום הכלכלי העולמי ועוד. את השיחה אנחנו פותחים בצל הסכסוך בין ארה"ב לסין, המעיב על הכלכלה העולמית כולה.

איך אתה רואה את מלחמת הסחר?
"דונלד טראמפ אוהב להציק לאנשים אחרים, ובנושא הסחר זה לא רק להציק לסין אלא גם לאחרים. השאלה שלי לטראמפ היא: האם אתה יכול לתת לסין נוק אאוט, כמו באיגרוף? אני חושב שלא. הוא ינצח בנקודות. הוא יתן לסין 120 מהלומות, והיא תיתן 118. סין תוודא שדונלד טראמפ ייראה כאילו הוא ניצח. בדיוק כמו עם מקסיקו וקנדה: זה נראה שאמריקה ניצחה, אבל בפועל מקסיקו לא ויתרה יותר מדי. אני אומר את זה כי הנושא ונותן הראשי מטעם מקסיקו הוא חבר טוב שלי. סין תוודא שטראמפ ייראה טוב, אבל בפועל זה יהיה 120-118".

 מלחמת הסחר שנתיים

"בנוסף, אסור לשכוח שהעם הסיני הרבה יותר מוכן להשלכות של מלחמת הסחר מאשר האמריקאים. דונלד טראמפ אמר לאמריקאים בציוצים שלו שדרושות שלוש מהלומות וסין תיפול: 'אני אביס את סין בקלות'. אם זו היתה האמת, סין כבר היתה נכנעת מזמן. בפועל מלחמות הסחר נמשכות כבר שנה וחצי שנתיים. היכולת של העם הסיני לעמוד במהלומות גדולה בהרבה. איום חיצוני, כמו מלחמת הסחר, הופך את העם הסיני ליותר מאוחד, והם ישלמו את המחיר, יסבלו, על מנת לעזור לארצם. בעוד שבארה"ב השיטה דמוקרטית, ואחרי 20-30 מהלומות, אני חושב שהנשיא יוחלף. אנשים לא יסבלו דברים כאלה. בסופו של דבר אמריקה תתעורר ותגיד שזה לא עסק טוב להילחם עם סין סביב סחר".

סין תהיה מוכנה לתת לארה"ב מצג של ניצחון?
"האם מקסיקו הפסידה במו"מ עם ארה"ב? לא הרבה. סין היתה מעדיפה כמובן שלא תהיה מלחמת סחר. אבל זה בלתי נמנע. אמריקה הרבה יותר גדולה, ואם היא רוצה מלחמת סחר תהיה מלחמת סחר. הסינים עשו כל כך הרבה טעויות בהתחלה, אבל הם למדו. הם הבינו מה קורה".

כלומר?
"בכנות, דונלד טראמפ משטה בכל העולם. מתי יהיה הסכם סחר עם סין? כאשר דונלד טראמפ יהיה זקוק אישית ופוליטית לעסקה. הכל קשור לכורח הפוליטי שלו. בהתחלה, הסינים היו כל כך רציניים, ואמרו בוא ננסה להגביל את המחלוקת רק לנושאי סחר. אבל זה אפילו לא הנושא העיקרי. תחשוב על זה, דונלד טראמפ מצייץ בלילה שהוא קרוב להסכם סחר עם סין, ואז בבוקר למחרת מטיל מכסים של 15%. ואז השוק נופל, הסנטימנט העסקי נופל, ושלושה שבועות אחר כך טראמפ אומר 'אנחנו שוב מדברים' ואז השוק עולה, וכולם מרגישים יותר טוב. זה מגוחך. זה אדם אחד שמשטה בסינים, בציבור האמריקאי, בתקשורת ובשוק המניות".

"בסופו של דבר סין הבינה את זה ואמרה 'בסדר, אנחנו לא הולכים לשאת ולתת איתכם, אין לכם כוונה להגיע לעסקה'. אבל למחרת הסינים הבינו שאי אפשר לעשות את זה, כי אז העולם יגיד שאתה הצד שלא נושא ונותן. אז הסינים אומרים 'בסדר, אמריקה מעמידה פנים, אנחנו נעשה אותו דבר'. צריך להיזהר מדבר אחד: כשדונלד טראמפ באמת יצטרך עסקה, יכול להיות שהסינים לא יהיו מוכנים לתת לו אותה. בוא תחווה אתה קצת קשיים".

הבחירות בארה"ב באמת באופק. אולי הם יכולים לחכות.

"בדיוק. אז הסינים אומרים בסדר, בואו נמשיך במו"מ. ואז איפה זה ישאיר את דונלד טראמפ? בכל מקרה, זה רק משחק. אסור לקחת את זה יותר מדי ברצינות".

לכל זה צ'אן מוסיף אבחנה חשובה: "מלחמת סחר היא לא באמת העניין המרכזי. במקרה הטוב, זה נושא מדרגת חשיבות שלישית. הסוגייה החשובה ביותר היא טכנולוגיה, שתוביל להגמוניה צבאית. השני הוא המטבע והשווקים. סחר הוא העניין השלישי בחשיבותו".

למדת בארה"ב, יש לך גם אזרחות אמריקאית, כיהנת בגופים כמו המועצה לקשרי חוץ בניו יורק. איך אתה מרגיש לנוכח השינוי כלפי סין בדעת הקהל, בחוגי המדיניות?

"אתה מסתכל על כישלון. מאז 1989 אני, כמו הרבה אחרים, ניסיתי לשפר את יחסי ארה"ב-סין. אפשר לעשות את זה. אבל אם צד אחד מחליט להתנהג באופן טיפשי, ולא רוצה לעשות את זה, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות. אז אפשר לומר שבזבזתי 30 שנה מחיי בלנסות להפוך את יחסי סין-ארה"ב לטובים יותר".

אתה באמת מרגיש ככה?

"כן. אני הקדשתי 30 שנה מחיי בניסיון לשפר את יחסי סין-ארה"ב, ותראה באיזה בלגאן אנחנו היום. אבל האם המצב הזה יימשך? אני לא חושב שבסוף המנהרה בהכרח מחכה עימות כולל. אם כי תמיד יש סיכוי שתהיה תקלה, כמובן. אבל לדעתי ארה"ב תתעורר יום אחד ותגיד 'זה לא רעיון טוב להתחיל מריבות עם סין'. ומצד שני, סין לא רוצה להתחיל מריבה עם אמריקה. אמריקה בנתה חדר מלא מראות, ושמה את סין במרכזו. עם כל המראות מסביב, סין אחת הופכת לעשר סין, חמישים סין, ומפחידה בטירוף את אמריקה. אתם מפחידים את עצמכם שלא לצורך. יש רק סין אחת שרוצה להיות חברה שלכם, ואתם הופכים אותה לאויב. זה מאוד חבל".

ישראל עלולה להישאב למלחמת הסחר בין ארה"ב וסין, ואולי תיאלץ לבחור צדדים. אתה נתקל בחשש הזה מכיוון יזמים ומשקיעים ישראלים?

"החשש שלי שאני לא שומע את זה מספיק. כמדינה קטנה, ישראל תמיד שגשגה באמצעות פרנויה. היה מי שאמר שרק הפרנואידים שורדים - וישראל היא דוגמה טובה לזה. אבל בעסקים, בטכנולוגיה, בהשקעות, אני חושב שלא יזיק לישראל להיות פרנואידית כרגע".

"כמו שאתה אומר, אני חושש שישראל תצטרך לבחור צדדים, ובסופו של דבר, אתם תהיו חייבים לבחור בצד של ארה"ב. אין שאלה. זה אומר שהקהילה הטכנולוגית גם תפסיד, כי לא יהיה לכם את השוק הסיני. ואני לא מדבר רק על למכור את החברה שלכם לסין. התקווה שלי היא תמיד שחברות ישראליות יוכלו לשמר את הבעלות בידיים ישראליות, אבל ישתמשו בה כדי להיכנס לשוק הסיני. חברות ישראליות טובות מאוד ביזמות, בסטרטאפים, ברעיונות חדשים. הישראלים לא כאלה טובים בלבנות חברות גדולות".

כשאתה אומר שחברות ישראליות לא פרנואידיות מספיק בנוגע לסין, למה הכוונה?

"חייבים להכיר בשינויים הגיאופוליטייים. ארה"ב החליטה להתחיל ריב עם סין, וזה ישפיע על חברות ישראליות שרוצות לעשות עסקים בסין. אם אתם רוצים למכור לסין כדאי שתמכרו מהר - יכול להיות שלא תוכלו למכור בעתיד. אבל כמו שאמרתי, עדיף בהרבה שחברות ישראליות ישמרו על הבעלות, ויעבדו עם הסינים כדי לקבל גישה לשוק הענקי בסין. וגם זה עלול לעמוד בסיכון. תלוי כמה טיפשית אמריקה מחליטה להיות".

אז מה תהיה העצה שלך לעסק ישראלי לאור האבחנה הזאת?

"אני לא יודע. יש גם שווקים אחרים. סין חייבת לפנות להרבה שווקים, באפריקה, באמריקה הלטינית. אולי יהיו הזדמנויות לישראלים לעבוד עם חברות סיניות בשווקים האלה. אני יודע שביבי, שאני לא יודע אם הוא יהיה בתפקיד עוד הרבה זמן, תמיד רצה לפתוח את השוק האפריקאי. לאורך השנים הצגתי את ישראל בפני מנהיגים עסקיים באפריקה, והם עוזרים לישראל לעזור למדינות אפריקאיות. להשתמש בטכנולוגיה לפתור בעיות חברתיות. וזה לא רק מים או טכנולוגיה חקלאית - יש גם הרבה איזורים אחרים. אולי סין וישראל יכולות לעבוד יחד באיזורים האלה".

לאור הניתוח הזה, האם ישראל נתפסת כיום אחרת כיעד השקעה עבור הסינים?

"אני לא חושב שסין חוששת מישראל. סין חוששת מארה"ב. בנוסף, זה טוב שהרבה סינים השקיעו בישראל בעשור האחרון. אבל אני חושב שישראל לא צריכה ללכת על כמות. בסין יש 1.4 מיליארד אנשים. כלכלה של 13.5 טריליון דולר. זה יכול להמם מדינה קטנה כמו ישראל. אל תלכו על כמות - לכו על איכות".

מה זה אומר?

"תיזהרו כשהכסף הגדול מסין מגיע. זה מדליק בבירור הרבה אורות אדומים. לכו על העסקאות שבהן ישראל יכולה להרוויח את מקסימום הרווחים, כמו לשמור את הבעלות על ההון, אבל לקבל גישה לשוק הסיני. עוד איזור והוא שיתוף פעולה טכנולוגי. כמובן שאם זה משהו שיש לו שימוש צבאי, ארה"ב תסתכל. אבל אם ארה"ב תנהג באופן סביר, יש גם איזורים אחרים. הסצינה הטכנולוגית הסינית מאוד דינמית, ויש הרבה מקום לשיתוף פעולה".

אמרת בפאנל שבו הופעת שישראלים לא צריכים להניח בהכרח שיש לנו יתרון טכנולוגי. תוכל להרחיב?

"לאנשים קשה לפעמים לשנות את צורת החשיבה. לפני לא הרבה זמן, סין היתה ענייה, ופיגרה מבחינה טכנולוגית. קשה לדמיין כלכלה שיכולה להתקדם טכנולוגית כל כך הרבה, בזמן כל כך קצר, ובכזה סדר גודל. אבל היום, למשל, סין היא אולי הכלכלה נטולת המזומן הראשונה בעולם. היא הרבה יותר מתקדמת ממה שהיו חברות כמו פייפאל בזמנו. עוד דוגמה: פרופ-טק, כלומר טכנולוגיה לניהול נכסים. אני מכיר כמה מהשחקנים הכי גדולים בעולם בנכסים מסחריים, שמאוד מחויבים לשימוש בטכנולוגיה להפעלת הנכסים שלהם. הסתכלתי על כמה מהחברות הכי מתקדמות באמריקה, וגיליתי שלהרבה ממה שהם מנסים לעשות כבר יש פתרונות טכנולוגיים גנריים בסין. אז מי יותר מתקדם? בוא לא נניח שסין בהכרח מאחור. העולם השתנה וסין השתנתה".

אז מה חברות ישראליות כן יכולות להציע?

"אני בטוח שיש איזורים שבהם יש לכם טכנולוגיה שאין לסין. אז למה לא? אולי טכנולוגיה רפואית או טכנולוגיה חקלאית. אני בטוח שבהרבה מהאיזורים האלה ישראל מתקדמת".

הידיים הארוכות מדי של ארה"ב

כשאני מבקש לדבר עם צ'אן על המצב בהונג קונג, הוא מעדיף תחילה להפנות אותי לסרטון של ראיון נרחב שנתן לפני חודש, ובו דיבר על הדנ"א הפוליטי של תושבי הונג קונג, השונה מזה של תושבי סין גופה, ומתח ביקורת חריפה על הנהגת האי. הוא לא מאוד נלהב להרחיב על המחאות המתמשכות מזה חצי שנה באי, שכלכלתו כבר נקלעה למיתון. ובכל זאת אני מנסה לשאול אותו על התפתחויות עכשוויות יותר, כמו 'חוק זכויות האדם והדמוקרטיה בהונג קונג', עליו חתם טראמפ בשבוע שעבר."זה לא ביג דיל. אז מה?", הוא עונה.

זה יסייע למצב?

כמובן שלא. אבל לאמריקה תמיד היו ידיים ארוכות. זה לא חדש. אמריקה פועלת באופן חד צדדי, עם ידיים ארוכות, אידאולוגית. אבל אני אגיד לך מה יותר גרוע - בידוד אמריקאי. יש סימנים בשפע שאמריקה הופכת ליותר ויותר מתבודדת, וזה יהפוך את העולם ליותר מסובך. הנוכחות של אמריקה היא בעיה, אבל ההיעדרות האמריקאית עשוי להיות בעייה גדולה יותר".

יש הערכות שהונג קונג עשויה לאבד את הסטטוס שלה כמרכז עסקים בינלאומי לטוקיו או סינגפור.

"בתחומים מסוימים, כן. יש הרבה כסף של בנקאות פרטית שעבר לשם. אבל שלטון החוק עדיין שם, השפה, זרימת המידע. יש הרבה יתרונות להונג קונג, שמשרתים את סין גופה. הונג קונג קטנה: 7.4 מיליון אנשים. היא פונה החוצה, ומשרתת את מי שיכול להביא לה עסקים. ובעשרים השנים האחרונות זה סין, שאחראית ל-35% מהצמיחה העולמית".

לאור האירועים בהונג קונג, אתה מסיט את מוקד ההשקעות שלך?

"יש לי עסקים בשני תחומים עיקריים. הראשון הוא נדל"ן. בעשרים השנים האחרונות אנחנו משקיעים באופן גובר בסין עצמה, ובכלל לא השקענו הרבה בהונג קונג. למה שקורה בהונג קונג בכל זאת יש חשיבות, כי 45% מהכנסות השכירות שלנו מגיעות מהונג קונג. אם אנחנו מקבלים דמי שכירות בסך 1.2 מיליארד דולר אמריקאי בשנה, 45% זה יותר מ-500 מיליוון דולר שמגיעים מהונג קונג, ונפילה של 10% זה יותר מ-50 מיליון דולר. במובן הזה, זה כן כואב, אבל אנחנו רגילים לזה. בכל 10-15 שנים יש משהו כזה. ב־1997-2002 המשבר הפיננסי באסיה, ולקח שבע שנים עד שמחירי השכירות חזרו לרמה שלפני המשבר. היתה את מגיפת הסארס, את התפוצצות בועת הדוט.קום, את משבר 2008. זה עוד אחד מהאירועים האלה, ותודה לאל שאנחנו לא מאוד ממונפים. אנחנו לא רוצים לראות את השוק יורד, אבל זה לא הולך לפגוע בנו. והעסקים שלנו במיינלנד (בסין) משגשגים. הם צומחים בשיעור דו-ספרתי ולא אתפלא אם זה ימשיך ככה עוד שנים. אם אתה מפחד מדברים כמו ירידות בשווקים, אתה לא צריך להיות בעסקים. התחום השני שלנו, הטכנולוגיה, לא קשור להונג קונג. אנחנו עושים הרבה השקעות בשלבים מוקדמים, וזה לא מושפע מהמצב שם".

אתה מבין את המפגינים, אולי מזדהה איתם?

"בהתחלה כן. אולי הם צדקו. אבל זה התפתח להרבה מעבר לזה. עכשיו זה אלימות טהורה. מאוד עצוב".

מתוצאות הבחירות המקומיות שנערכו לאחרונה נראה שיש למחאה תמיכה עממית.

"אני לא חושב. זה לא ישנה את המצב הבסיסי".

מבחינת השלטון בבייג'ין?

"נראה מה בייג'ין תעשה. היא לא עשתה כלום".

אתה רואה פיתרון?

"אני לא יודע".

 מפגינים בהונג קונג/ צילום: רויטרס

אני נוצרי, אני מתעניין בישראל

"הביקור הראשון שלי בישראל היה ב-1975", מספר צ'אן. "אני נוצרי, אני מתעניין בישראל, ומאז הקולג' אהבתי לקרוא היסטוריה צבאית ישראלית - מלחמת 1948, 56, 67, 73. הכרתי את רוב שמות הקולונלים בצבא, ותמיד רציתי לבוא ולראות בעצמי. באותן שנים רב הקומות היחידי שהכרתי בתל אביב היה הבניין שאנחנו יושבים בו עכשיו, ההילטון, שנפתח שנתיים שלוש לפני שהגעתי. וכל השאר היה שטוח!".

דברים השתנו.

"השתנו מאוד, כך שאני שמח שבאתי בזמנו, ועדיין יש לי את ישראל של פעם בזיכרון".

אתה בקשר עם ראש הממשלה נתניהו?

"לא. נתניהו קיבל באדיבותו את המשלחת שלי, כי הוא מאמין בפתיחת שווקים, אם זה סין או אפריקה. במשך השנים הכרנו זה את זה, אבל רק בהקשר להשקעות, בעיקר מכיוון סין. היו לנו דיונים לגבי הגז הטבעי שמדינת ישראל גילתה בעשור האחרון, ודברים נוספים מסוג זה. אבל מה איתו עכשיו? האם הוא בדרך החוצה?", צ'אן מבקש לברר. 

מחנות כליאה בסין? "לכל מדינה יש בעיות משלה"

בחודשים האחרונים נחשפת בתקשורת העולמית שורת עדויות על המתרחש במחוז שינג'יאנג (השוכן בצפון מערב סין), בו הקימה סין מאות מחנות כליאה לבני המיעוט האויגורי המוסלמי, הטילה מגבלות חמורות על חופש התנועה, ויישמו משטר מעקב חמור. כבר לפני שנה הציג משרד החוץ האמריקאי הערכה לפיה בין 800 אלף ל-2 מיליון אויגורים, ובני מיעוטים אחרים, נכלאו במחנות כאלה.

 שינג'יאנג

בעוד שחלק מהעדויות על המתרחש במחנות מדברות על עינויים וכפייה, בייג'ין מתייחסת למתקני הכליאה כאל מחנות ל'הכשרה מקצועית', ומזכירה את אירועי הטרור שהתרחשו במחוז בעבר. דוברת משרד החוץ הסיני הסבירה השבוע שמטרת המחנות היא "לעקור מהשורש מחשבות קיצוניות ולשפר את את המודעות לשלטון החוק באמצעות חינוך", והוסיפה שהמטרה היא "שאלו המושפעים ממחשבות אלימות וקיצוניות יוכלו לחזור בהקדם לחברה ולחיות חיים נורמליים ומאושרים". בסיכום הראיון עם צ'אן, אני שואל אותו על המתרחש בשינג'יאנג.

מבחוץ מה שקורה שם נראה מבהיל.

"אני לא מומחה לגבי זה, אבל אני יכול לומר שניים-שלושה דברים. קודם כל, מצב זכויות האדם בסין ב-40 השנה האחרונות השתפר באופן כביר. זה כמו יום ולילה. דבר שני, מה שאתה קורא עליו בשינג'יאנג הוא תגובה לפעולה. אני לא חושב שלמשטרה הסינית יש זמן לעשות משהו לא הכרחי, רק בגלל שהם רוצים לגרום למישהו אחר כאב. מה שהם עושים הוא תגובה לפעולה. השאלה מה היא הפעולה שאליה הממשלה הסינית מגיבה. זה חייב להיות משהו ממש רציני. זה דומה למצב עם הרוהינגיה (בני המיעוט המוסלמי הנרדפים על ידי ממשלת מיאנמר, שנגדה אף הוגש בבית הבין הבינלאומי לצדק כתב אישום על רצח עם - א"פ). אני לא אוהד גדול של אונג סן סו צ'י, מנהיגת מיאנמר. אבל העולם מסתכל על זה בפשטנות, כמעט באופן חסר מוח. היא מגיבה לפעולה שמכריחה אותה לעשות דברים מסוימים. ואותו הדבר בסין.

"והדבר האחרון שאגיד הוא, שלכל מדינה יש בעיות משלה. למשל ההאשמות נגד ישראל על מה שאתם עושים בעזה. אני לא חושב שיש לכם כוונה למחוק את מה שיש בעזה. אתם נתתם להם מרצונכם את האדמה שלהם בחזרה. מה שאתם עושים הוא תגובה לפעולה. אז צריך קודם להבין את הפעולה לפני שנוכל להעריך את התגובה".

בכל זאת אפשר לשאול אם התגובה הולמת, או קיצונית.

"אז השאלה שלי אליך היא האם התגובה של ישראל לעזה היא הולמת. מי יכול לקבוע? אני יודע דבר אחד. ב-2014, הבאתי 20 מנהיגים עסקיים מסין לישראל. בלילה הראשון, אחרי הארוחה, עם דני גילרמן ונשיא האוניברסיטה העברית בזמנו, מנחם בן ששון, ראיתי בפעם הראשונה את הרקטות ואת כיפת ברזל בפעולה בעיניים שלי. ובמשך שמונה הימים הבאים החיים שלי היו נתונים לאיום. אז מה שאתם עושים הוא תגובה לפעולה. אני לא חושב שיש לכם זמן או כוונה לתקוף אנשים אחרים. יש לכם יותר מדי דברים אחרים לעשות. אבל התגובה שלכם היא הכרחית על מנת להכיל מצב שיכול להפוך לאפילו גרוע יותר". 

רוני צ'אן (70)

נשוי ואב לשני בנים • יחד עם אחיו, הונו הוערך בשנים האחרונות ב-2.4 מיליארד דולר • עומד בראש אחת מ קבוצות הנדל"ן הגדולות בהונג קונג, שנוסדה על ידי אביו בשנות השישים • קרן ההשקעות Morningside, שהיה בין מייסדיה, הייתה משקיעה מוקדמת בחברת התקשורת שיאומי • למד מנהל עסקים באוניברסיטת דרום קליפורניה בשנות השבעים • קיבל דוקטור כבוד מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2014 • נוצרי מאמין שהגיע לבקר בישראל עוד בשנות השבעים • כיהן כדירקטור חיצוני בחברת האנרגיה אנרון, שקרסה בשנת 2001 • בשנת 2014 תרם 350 מיליון דולר לאוניברסיטת הרווארד