"כל ימני שקצת מצייץ בטוויטר מיד הופכים לפרשן בפריים טיים, וערבים לא מזמינים בכלל"
ההדרה, השנאה והגזענות שבהן הוא נתקל לא מרפות את ידיו של עפיף אבו מוך, שנחוש לפעול לשילוב מלא של אזרחי ישראל הערבים בכל תחומי החיים במדינה ● 40 המבטיחים מתחת לגיל 40, הפרויקט המלא יתפרסם מחר
השנה הפוליטית של החברה הערבית בישראל הייתה מלאת תהפוכות. ממערכת הבחירות בעלת שיעור ההשתתפות הנמוך באפריל 2019 עם שתי רשימות נפרדות שצנחו לעשרה מנדטים יחד, דרך הפתעת פיזור הכנסת ה-21, ומשם להישג הגדול של העלאת שיעור ההשתתפות במגזר באופן משמעותי, והגעה ל-13 מנדטים לרשימה המשותפת.
אבל כשעפיף אבו מוך, אחד הקולות הבוטחים, הבולטים והישירים שצמחו בחברה הזו בשנים האחרונות נשאל על כך, הוא מסביר שאינו מעוניין להיות פרשן שגבולות הגזרה שלו תחומים רק לענייני החברה הערבית. "כפי שמביאים פרשנים יהודים לדבר על החברה הערבית, מדוע לא חושבים שאני, כערבי ישראלי, יכול לפרשן כל דבר הקשור לחברה הישראלית, ולאו דווקא להיות מוגבל לעניינים פוליטיים בחברה הערבית?", הוא תוהה.
"יש מי שחושבים שאם מזמינים אותי לדבר, אני אמור להגן על הרשימה המשותפת. גם חברי הכנסת של הרשימה פנו אליי בתסכול ושאלו מדוע אני תוקף אותם. אבל אני לא תוקף, אלא מפרשן, כמו כל פרשן פוליטי. הפוקוס שלי הוא לחשוף את החברה הערבית, לא לדבר מטעם מישהו. הדבר שהכי מרגש אותי זה לראות שמביאים מרואיין או מומחה מן החברה הערבית לדבר על נושא כללי - לא על תקן היותו ערבי, אלא על בסיס המקצועיות שלו".
כבר כמה שנים שאבו מוך מעורר תשומת לב ציבורית כלפי נושאים שבעולם מתוקן אולי היו נשמעים בנאליים או מובנים מאליהם. איך זה שחברת משקאות מסחרית היוצאת במבצע של "בקבוק אישי", שכולל שמות של ילדים שמודפסים על הבקבוקים שלה, לא כוללת בתוכו גם שמות פופולריים בחברה הישראלית כמו מוחמד או מרים, לצד נועה, נועם, דוד ותמר המתבקשים? מדוע החזאים בערוצי החדשות המובילים לא כוללים בדיווחיהם אף עיר ערבית - האם המשקעים שיורדים בכרמיאל, עפולה וקריית שמונה פוסחים למשל על נצרת, העיר הערבית הגדולה והחשובה בישראל? ובכלל, איך זה שבכל שלושת הערוצים המרכזיים, קשת, רשת וכאן, לא נכללים כמעט בכלל פרשנים וכתבים דוברי השפה הערבית, גם לא במהלך דיון רחב על חוק המצלמות שביקש הליכוד להעביר לפני מערכת הבחירות של ספטמבר 2019?
"אחרי שנים שאני מתעסק עם התחום הזה, הגעתי למסקנה שהבעלים של כלי התקשורת והמנהלים שואפים לשדר מקסימום ימניות וזה בא לידי ביטוי בחנופה לימין, כל הזמן", הוא פוסק. "חשוב להם להביא מרואיינים ואורחים ימניים, גם אם מדובר בדוברים לא רהוטים. כל ימני שקצת מצייץ בטוויטר, מיד הופכים אותו לאחד שיכול להופיע בפריים טיים. ומנגד, יש היבט של לא להזמין ערבים בכלל. מבחינת כלי התקשורת, תמונה של ערבי על המסך כבר נחשבת כצעד שמאלני. וכאשר מגיע מרואיין ערבי לאולפן, מיד הוא מותקף. זו אחת הסיבות שאנחנו כמעט ולא רואים ערבים על המסך".
"חושבים שערבי זה עב"מ"
אבו מוך, שמעיד על עצמו שהוא "חי ונושם את החברה היהודית", הוא ללא ספק חריג בחברה הערבית בישראל, גם בכל הנוגע לרמת ההתמצאות שלו במה שנחשב לעיתים - בטעות, לשיטתו - לשיח יהודי פנימי, וגם בכל הקשור למעורבות שלו ולרצון לשנות. "זה עניין גאוגרפי", הוא מנסה להסביר. "אני מגיע מבאקה אל-גרבייה שבמשולש, ערביי המשולש נמצאים באינטראקציה יותר גבוהה עם החברה היהודית בהשוואה לערביי הצפון. רוב חברי הכנסת שמגיעים מן המשולש, מדברים עברית יותר טובה. קחי למשל את הבולטות והעברית המצוינת של ח"כ אחמד טיבי (יליד טייבה שבמשולש).
"בבאקה אל-גרבייה יהודים מגיעים לקניות ומסעדות, כולם ביחד. כשהייתי ילד נפגשנו עם יהודים על בסיס יומי, ולא היה בכך דבר חריג. זה לא כמו היום שיש יהודים שפוגשים ערבים וחושבים שזה עב"מ. רק כשגדלתי הופתעתי לגלות שבגליל הערבים מדברים עברית פחות טוב, לא הצלחתי לפענח את הפער הזה".
כשמבקשים מאבו מוך למצוא בכל זאת התפתחויות חיוביות ביחס של ערוצי הטלוויזיה לחברה הערבית, הוא מזכיר למשל את הברכות לחג. "מי שהתחילה בכך מיוזמתה הייתה תמר איש שלום (מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 13). אף אחד לא ביקש ממנה, אבל היא חשבה שזה נכון. אם תרשמי 'תמר איש שלום' בערבית, תראי כמה תגובות יש למה שהיא עשתה, שזה דבר מאוד פשוט, שאמור להיות מובן מאליו, לברך את אזרחי ישראל הערבים בברכת חג שמח. כולם התלהבו מזה, ואחריה התחילו לעשות זאת גם טלי מורנו (עמיתתה לערוץ), והשנה אפילו ראיתי את דני קושמרו (חדשות 12) ודוריה למפל (כאן 11) שבירכו".
מה הוביל לזה?
"אני חושב שהקמפיין שעשינו בטוויטר 'הכרה במקום הדרה'. התחלתי עם הדיון על תחזית מזג האוויר, שלא שמו בשקופית אף יישוב ערבי. התחלתי לתייג את הערוצים, ואחרי חודש או חודשיים, גולן יוכפז מערוץ 10 (מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ באותם ימים) תיקן את השקופית. אחריו באו ערוץ 11, לקח להם קצת זמן ופתאום הם הוסיפו את נצרת. בערוץ 12, לפחות נתנו את תחזית מזג האוויר מטייבה עוד קודם לכן".
אחד המיזמים הבולטים שמוביל כיום אבו מוך הוא אירועי "שבתרבות" בבאקה אל-גרבייה. "השתגעתי מכך שבשבתות תרבות ברחבי הארץ לא מזמינים דוברים/נציגים ערבים, והחלטתי למסד 'שבתרבות' אצלנו בעיר. לא האמנתי שזה קורה, אבל האנשים הראשונים שהסכימו לבוא היו רביב דרוקר ואהוד אולמרט. זה ייצר מומנטום רציני ושבתות התרבות אצלנו התרוממו מיד. באירוע הראשון הגיעו אנשים להפגין נגדנו, חשבו שאני מנסה לשווק לציבור הערבי את המפלגות היהודיות. חברי הכנסת של המשותפת סירבו להופיע בתחילה, אבל עכשיו גם הם רוצים לבוא לדבר. בהמשך היו אצלנו בכירים כמו אמנון אברמוביץ', בן כספית, ליאור שליין ותמר איש שלום. אלה אנשים שלא עושים בכלל שבתות תרבות, אבל עבורנו הם באו".
מה עם אנשי ימין? גם הם מגיעים לשבתות תרבות בבאקה אל־גרבייה?
"לצערי, לא. היחיד מן הימין שהביע נכונות להגיע, הוא ח"כ אלי אבידר, אך זה טרם קרה בשל אילוצי לו"ז. ח"כ לשעבר מרב בן ארי מכולנו השתתפה פעם אחת. כל האחרים מהליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו - לא רוצים לבוא. חלקם אומרים שזה בגלל השבת. מכחול לבן הגיעו הח"כים שהם פחות ימניים: עפר שלח, יואב סגלוביץ, רם בן ברק ויעל גרמן. את צביקה האוזר לא הצלחתי בינתיים לשכנע לבוא, אבל לאחרונה הוא למד להכיר אותי קצת יותר ואולי הוא יבוא".
"פעם לא הייתה שנאה כזאת"
כשאבו מוך נשאל על יוזמות עתידיות שיש לו בקנה, הוא מעלה שאיפה יומרנית. "אני רוצה שבכל רשימה לכנסת ישולבו ערבים כעניין של שגרה. לדעתי צריך שבכל הרשימות בכנסת יהיו עוד כ 5-4 ח"כים ערבים, לא רק דרוזים, אלא גם מוסלמים ונוצרים. הציבור היהודי צריך להבין שהאוכלוסיה הדרוזית היא קטנה, אין שם מאגר קולות של תומכים. יועצי אחיתופל של גנץ אמרו לו בשלב הראשון להתעלם מהערבים, אבל אין לו שום סיכוי להרכיב ממשלה בלי ח"כים ערבים. אם הוא ימשיך לשמור מרחק מהציבור הערבי, הוא לא ינצח. אני הזמנתי אותו לשבת תרבות אצלנו, וגם את יאיר לפיד. בינתיים הם לא באו".
מצד אחד, ההתפתחויות שאתה מתאר הן חיוביות. מצד שני, כל הדברים הללו - התחזית, ברכות לחג במהדורה, אולי אפילו שיבוץ ברשימות בעתיד - אמורים להיות מובנים מאליהם.
"זה מובן מאליו במדינה נורמלית, אבל לא במדינה שהפוליטיקה שלה היא פוליטיקה של שנאה. לצערי, זה התחיל עם האדם שמכהן כיום בראשות הממשלה. פעם לא הייתה שנאה כזו. צריך להבין, לערבים בישראל אין שום בעיה עם הימין. אבל ברגע שהימין הפך את שנאת הערבים לדגל, זה התפשט לשנאת שמאלנים, שנאת עיתונאים, שנאת פרקליטים. מתייגים כל אחד כבוגד. ונתניהו הרי שיתף פעולה עם חברי הכנסת הערבים, אז שלא יספר לנו סיפורים שאלה ח"כים לא לגיטימיים".
באילו מקומות אתה רואה את מה שאתה מתאר כהתגברות השנאה כלפי האזרחים הערבים?
"לצערי, אני רואה את זה בכל מקום. אם יש פיגוע ואחד מתוך ארבעה הרוגים הוא ישראלי מוסלמי, הפוליטיקאים, כולל נתניהו, לא מציינים אותו בשמו. אם ספורטאי ישראלי ערבי, אמיר אסעד, זוכה בתחרות קיקבוקסינג בינלאומית, הוא לא מקבל טלפון משרת התרבות והספורט. ברכות ממנה בעמוד הפייסבוק הוא קיבל רק אחרי לחץ ציבורי. סטודנטית ישראלית, איה מסארוה, נרצחה באוסטרליה. ראש ממשלת אוסטרליה הגיע לנחם, השתתף בטקסים לזכרה, וראש ממשלת ישראל לא מסוגל אפילו להתקשר להביע צער? ורק אחרי שנמתחת עליו ביקורת הוא נזכר?
"יהודים רבים לא מודעים בכלל לכך שיש פה אזרחים ערבים בתוך ישראל. לפעמים אני חושב שהם לא למדו אזרחות בתיכון או לא הקשיבו למה שלימדו. הפכו את המילה 'ערבי' למילת גנאי. אבל אחרי השנים האחרונות, אני רואה שאפילו יאיר לפיד התחיל להבין שהוא צריך לשנות את הגישה".
ואחרי כל זה, האם בסיפור הזה יש גם אחריות שמוטלת על החברה הערבית ועל האזרחים הערבים בישראל?
"אני באמת חושב שהעיריות הערביות מפספסות בגדול. מדוע בנושא כמו 'שבתרבות' הן לא מרימות את הכפפה? למה זה פרויקט של אדם פרטי ולא מהלך עירוני שמתרחש בעוד מקומות?
"בכלל, יש לחברה הערבית דברים רבים לשפר. צריך לגרום לאנשים ללכת להצביע. אני חושב שזה יקרה אם הרשימה המשותפת לא תהיה מועדון סגור, אלא תהיה מפלגה פתוחה יותר. היום הם שיקוף פוליטי של ועדת המעקב, קופי פייסט. וכמו שאמרתי צריך גם לשלב מועמדים ערבים ברשימות הכלליות, היהודיות, כי בחברה הערבית תמיד יהיו כ-300 אלף איש שלא יבואו להצביע לרשימה המשותפת וישארו בבית. זה פספוס גדול מאוד של שאר המפלגות".
היית מצפה לראות מועמד ערבי בכחול לבן?
"כן. יש להם הזדמנות לתקן זאת כבר עכשיו. אבל למה רק מועמד אחד? הם צריכים ייצוג נכבד יותר לחברה הערבית. זה לא משנה שלאדם אחד אין כמעט משקל אלקטורלי. מה המשקל האלקטורלי של עומר ינקלביץ'? היא מביאה להם את החברה החרדית? לא, אבל בכל זאת לא מפקפקים בכך שצריך ייצוג. מה המשקל הבודד של יועז הנדל או חילי טרופר? מישהו הולך להצביע לכחול לבן בזכות השם של האדם שנמצא במקום 25? אין קשר. כחול לבן צריכה ייצוג של לפחות 2-3 אנשים ערבים עד למקום 40, והייצוג הדרוזי אינו מספק".
מה לגבי הליכוד?
"זה נכון גם לגבי הליכוד. מדוע שלא יהיה ברשימה שלהם מועמד נוצרי או מוסלמי? תתחילו לחשוב מחוץ לקופסה, כדי להפוך את המועמד הערבי לעניין שכיח, נורמלי. זה מה שאני מנסה לעשות. להביא ליותר מנהלים ערבים בהייטק, מנכ"לים במשרדים ממשלתיים, פרקליטים ערבים בכירים, בכירים בשוק ההון".
לא הזכרת עיתונאים ערבים.
"זו אחת הבעיות של החברה הערבית, ולחברה הערבית יש גם אשמה בכך. הוזמנתי לדבר בבית ספר תיכון ביבנה שיש בו מגמת תקשורת, והתבאסתי שאין אצלנו בתיכונים מספיק מגמות כאלה. החברה הערבית צריכה להתחיל לעבוד על עצמה, המכללות צריכות להעלות את המודעות ללימודי תקשורת ושפה ולדחוף להשתלבות. וזה בהחלט חייב להיות בשפה העברית, כי עיתונאים בשפה הערבית יש לנו הרבה. השפה העברית היא פשוטה, לא קשה במיוחד. צריך רק לרצות בזה".