לפני 25 שנים התרחש אחד מפיגועי הטרור הקשים שידעה מדינת ישראל: פיגוע ההתאבדות בקו 5 ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. מחבל מתאבד של החמאס פוצץ את עצמו, קטל את חייהם של 22 בני אדם ופצע למעלה מ-100. מאז, למד האויב לשכלל את כלי המלחמה ולצד טרור סכינים, החל לשגר טילים, לשלוח עפיפוני תבערה ונפץ ומנסה את יכולותיו גם בשיגור רחפנים למיניהם.
אם תשאלו ישראלי באקראי מה גורם לך לתחושת ביטחון, קרוב לוודאי שהתשובה שלו תייחס זאת לצבא, למשטרה ולשירותי הביטחון (שב"כ). תרומתם חשובה מאין כמוה לציטוט מההמנון "להיות עם חופשי בארצנו".
אלא שקיימת צלע נוספת, ששותפה לביטחון המדינה והיא מורכבת מאלפי בני אדם מהקשת הישראלית. הם עושים את מלאכתם במקצועיות, לעתים במסווה, תוך עיניים פקוחות על המרחב. תמצאו אותם בקניונים, באירועי ספורט, בתחנת הרכבת, במפעלים ומתקנים אסטרטגיים, ברשויות מקומיות ומוסדות חינוך. הם נמצאים בכל מקום אך יחד עם חיוניותם, אלו הם המאבטחים.
מאבטחים אלו עומדים בשנים האחרונות בחזית המלחמה בטרור, כשהם הראשונים שמתמודדים עם אירועי פח"ע, וחלקם אף נפצע במהלך האירועים.
ללא ספק, ביטחון הפנים של מדינת ישראל היה נראה אחרת ללא פעילותם של המאבטחים האזרחיים ונכון להיום ניתן לומר כי פיגוע קו 5 חידד את הצורך בגורמי הרתעה ואבטחה אזרחיים ככוח משלים למעטפת הביטחון של תושבי המדינה המאבטחים הוכיחו את גבורתם בסיכול פעילות חבלנית עוינת, חירפו נפשם והצילו חיים.
בשנת 2003, למשל, ניסה מחבל להיכנס לתחנת הרכבת החדשה, אלא ששני מאבטחים שעמדו על המשמר מנעו את המזימה. המחבל התפוצץ בכניסה לתחנה וכתוצאה מכך מאבטח נהרג ושני נפצע.
בשנת 2005 מנעו שני מאבטחים את עלייתו של מחבל חמוש במטען חבלה אל האוטובוס בתחנה המרכזית. הנהג ששוחח עמו הפנה את המאבטחים ולאחר שהבחין בהם, החליט להתפוצץ. 50 איש נפצעו בשעתו.
בשנת 2011 סיכל מאבטח פיגוע התאבדות, לאחר שמנע את כניסתו של מחבל לקפה הטיילת סמוך לשגרירות ארה"ב. המאבטח בסך הכל ביצע את עבודתו, אך הציל חיים רבים לאחר שבבידוק הביטחוני זיהה באמצעות המגנומטר שהמחבל נושא על גופו דבר חשוד. היה זה מטען חבלה וחגורת נפץ. המאבטח, בקור-רוח, תפס את ידו של המחבל והזעיק תגבורת שנטרלה אותו.
בשנת 2016 מנעו שני מאבטחים ברכבת הקלה בירושלים את הפיגוע שניסה המחבל להוציא אל הפועל. כשדרש אחד מהמאבטחים מהחשוד להניח את תיקו, המחבל סירב ולאחר הפעלת כוח סביר, ביצע עליו בידוק וגילה מטען חבלה.
בעוד המדינה מתגמלת ובצדק את השוטרים וכלל מערך כוחות הביטחון הרשמיים, הגיע הזמן שהמדינה תכיר באופן רשמי בפועלם של המאבטחים האזרחיים בשמירה על ביטחון המדינה, ולכל הפחות תכיר בעבודת האבטחה האזרחית כעבודה מועדפת.
"צרכי האבטחה אינם 'קפריזה' אלא צורך לאומי, בהיותו של ענף האבטחה האזרחי כ'מעגל האבטחה השלישי', המתגבר את כוחות הביטחון הסמויים והגלויים במדינת ישראל... שרידותו של ענף האבטחה האזרחית מותנית ביכולתן של חברות האבטחה לגייס עובדים למשימות השונות, ואלו תתקיימנה רק כאשר תנאי העבודה והשכר יהוו מקור משיכה לתעסוקה מורכבת זו". כך אמר מנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל, פיני שיף, ולא בכדי.
נכון להיום, האבטחה היא צורך לאומי בישראל ומלבד היותן של חברות האבטחה מהמעסיקים הגדולים במשק, הן ממלאות תפקיד חשוב ונחוץ בהגברת ביטחונם האישי של האזרחים, וכשמדובר בביטחון אין מקום לחסוך בעלויות.
כיום מאבטח בחברת שמירה עומד בסטנדרטיים מחמירים של כשירות, הן בכושר, הן במיומנות מקצועית והן ביכולות האישיות. הבשיל הזמן שהמדינה תכיר רשמית בפועלם של המאבטחים האזרחיים ותסדיר את מעמדם ואת שכרם באמצעות חקיקה כעבודה מועדפת. כך ראוי ונכון לאזרחים הרבים שמקדישים את מרצם וזמנם לאבטחת הציבור.
הכותב הוא מנכ"ל קבוצת האבטחה והשירותים "צוות 3"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.