ענבר וייס מונתה לאחרונה לתפקיד מהנדסת העיר שנלחמת על זהותה ● "אני מאמינה שבסופו של דבר בית שמש לא תחזור להיות חילונית, אבל אם היא תהפוך לעיר חרדית, לא עשינו בזה כלום" ● 40 המבטיחים מתחת לגיל 40, פרויקט מיוחד
"בעיניי, להיות מתכננת בעיר כמו בית שמש, זה אחד הדברים הכי מרתקים שיכולים להיות", אומרת ענבר וייס כשהיא נשאלת על התפקיד שאליו נכנסה ממש לאחרונה: מהנדסת העיר בית שמש. "זו עיר שגדלה בקצב מסחרר. כיום יש בבית שמש 130 אלף תושבים, והיא הולכת להכפיל את עצמה. יש שם החלטות ממשלה על הצביון שלה. אלה דברים שאין במקומות אחרים בעולם".
מה כל־כך מיוחד בה?
"אין לה את השיק התל אביבי וגם לא את ההילה של עיר הבירה ירושלים. היא לא בני ברק כי היא לא עיר חרדית. עמק האלה זה אזור מהמם. יש כאן אתגר מקצועי וזה מושך אותי. פחות מעניין אותי לעבוד בעיר כמו פתח תקווה, או ראשל"צ, שבשבילי, אלה ערים גנריות. שם זה הכול אותו דבר".
מצד שני, זאת עיר לא פשוטה.
"לא הייתי הולכת לבית שמש אם לא הייתי רואה את ההנהגה החדשה. יש משהו בהנהגה הזאת, בעליזה בלוך, באנשים שהיא אוספת סביבה, שגורם לי לרצות להפשיל שרוולים. לא הייתי מנסה להתקבל לתפקיד הזה במועצת העיר הקודמת".
איך היית מגדירה את העיר? זאת עיירת פיתוח, זה פרבר שינה של ירושלים?
"בית שמש התחילה כמעברה. המיקום שלה היה תמיד מאוד בעייתי מבחינה תעסוקתית. הוריי גרים באשדוד, זרקו לשם את כל העולים החדשים, אבל יש שם נמל. בית שמש גדלה בגלל לחצים פוליטיים שירושלים הפעילה. רצו למצוא פתרונות לאוכלוסייה החרדית לא בירושלים. ככה צמחו מקומות כמו ביתר עילית ובית שמש. בעיניי, המקומות האלה עושים עוול לחברה החרדית כי הם תוקעים אותם במקומות שאין בהם מקורות תעסוקה ופרנסה שיכולים לענות על הצרכים על האוכלוסייה הזאת. בית שמש היא לא פרבר. היא יותר גדולה מגבעתיים או רמת גן. זה הגיוני שלירושלים יהיו ערי לוויין. צריך לדאוג שהן יהיו חזקות.
"זו עיר שנמצאת חצי שעה מתל אביב ומירושלים, בדיוק כמו מודיעין, ההבדל הוא המיתוג. בית שמש מותגה בצורה בעייתית ואת זה עליזה משנה, אבל זאת עיר שיש לה הצדקה עצומה. אמורים לגור בה 250 אלף איש ולא בעוד הרבה זמן".
מה יהיה תמהיל האוכלוסייה שיגור שם?
"אני מאמינה שבסופו של דבר, בית שמש לא תחזור להיות עיר חילונית. המטרה היא כן להתאמץ לשמור על הגיוון שלה. בתור מישהי שכל החיים שלה הייתה על הספקטרום הדתי, אני מאמינה שלגיוון, על אף הקושי בו, יש ערך ויש ייחוד. אם בית שמש תהפוך לעיר חרדית, לא עשינו בזה כלום. הרבה יותר נחמד יהיה לראות את מדינת ישראל משובצת בערים מעורבות. לא כמו תל אביב".
היא בת 38, דתל"שית, גרושה ואמא ל-3 ילדים. לפני שנבחרה לתפקיד בבית שמש ניהלה בשנתיים האחרונות את עמותת "רוח חדשה", שפועלת להשארתם של צעירים ויוצרים בירושלים. לפני כן עבדה כמתכננת במנהל התכנון.
במקצועך את אדריכלית, מה בעצם חיפשת ברוח חדשה?
"כשהוצע לי התפקיד שם הייתה תחושה של חוסר ודאות במנהל התכנון, וזו נראתה לי הזדמנות מעניינת. ירושלים מתמודדת עם אתגרים דמוגרפיים, זו עיר ענקית. רוח חדשה מתעסקת עם מה שנקרא ‘המעמד היוצר'. זה מושג שכוונתו לחבר'ה צעירים, תואר ראשון וילד ראשון. המטרה שלנו הייתה לתמוך בהם שיישארו בירושלים, או שאם יעזבו, שיזכרו אותה לחיוב".
איזה פרויקטים עשיתם בעמותה?
"בהתחלה פעלנו לשילוב של סטודנטים בקהילה. יש הרבה סטודנטים לעיצוב בירושלים, והמטרה הייתה לתת להם הזדמנויות להביע את האמנות שלהם במרחב הירושלמי. הפרויקט הכי גדול שעשינו הוא בית אליאנס, שזה מבנה עצום ליד שוק מחנה יהודה. המבנה שייך ליזם עמיר בירם מחברת jtlv שנתנה אותו לרוח חדשה עד לקידום התב"ע, והעמותה מפעילה את המבנה כבית לאמנים ויוצרים. הפרחנו הרבה חללים נטושים".
הצצתי לך קצת בפרופיל הפייסבוק וגיליתי שגם ביוטיוב יש סרטונים עם שירים/סיפורים שכתבת.
"חוץ מהצד התכנוני, אני בן אדם כותב. השבוע אני מדפיסה ספר שירה ראשון. אני מאוד אוהבת לכתוב ברשתות חברתיות למגירה של הפייסבוק, וגם ב'מועדון כתב'. אני חושבת שאני בן אדם מאוד ורסטילי. גדלתי בבית ציוני דתי, הייתי אישה דתייה, דעותיי הפוליטיות היו מאוד ימניות. לפני שש שנים הכול השתנה. התגרשתי, חזרתי בשאלה ודעותיי הפוליטיות השתנו".
איך את מסבירה את השינוי שעברת?
"אני בן אדם של חופש. יש משהו בדת, שזו מסגרת של חוקים וגבולות והרגשתי שזה מכבה אותי. קצתי בזה".
איך הסביבה קיבלה את זה, פרגנו לך?
"לא. מוחלים על זה כי אוהבים אותי. מצד שני, זה הבית שבו גדלתי, ואלה הדברים שמרגשים אותי. אני לא מביאה את הדברים האלה לשולחן העבודה שלי".