להתראות דוכיפת: הציפורים הפולשות דוחקות החוצה את הציפורים המקומיות

מחקר שנערך בטכניון ופורסם הבוקר (ג') מצביע על ירידה חדה במספרן של הציפורים הנפוצות בישראל לצד עלייה דרמטית במספר הציפורים הפולשות, ועל כך שהמצב החדש שנוצר עשוי להשפיע באופן שלישי על המערכת האקולוגית בישראל. מהמחקר עולה כי הפיכת שטחים טבעיים לאזורים עירוניים או חקלאיים מסבה נזק לציפורים מקומיות ומיטיבה עם ציפורים פולשות, ולתהליך זה יש השלכות אקולוגיות שליליות.

המחקר, אותו ביצעו פרופ' אסף שוורץ וד"ר אגת קולנאוני, מצביע על כך שאוכלוסיות של ציפורים מקומיות נפוצות הולכות ומתמעטות ברחבי הארץ בכלל, ובפרט באזורים עירוניים שאליהם פלשו מינים כדוגמת המיינה, התוכי הנזירי והדררה. 

 מיינה, ציפור פולשת בישראל / צילום: אהוד פסט

לדברי פרופ'-משנה שוורץ, "השינויים בנוף הארץ-ישראלי במאה ה-20 הובילו לעלייה בגודל האוכלוסיות של מינים כדוגמת דרור הבית, הדוכיפת, הבולבול ואחרים, אך ב-15 השנים האחרונות המגמה השתנתה. אותם מינים מוכרים, שבעבר שגשגו ברחבי הארץ, נמצאים כעת במגמת ירידה. מה שמדאיג הוא שהירידות הללו מלוות בעליות חדות במספרי הפרטים של מינים פולשים. אוכלוסיות המיינה והדררה, לדוגמה, גדלה בקצב מסחרר של 843% ו-250% (בהתאמה) ב-15 השנים האחרונות".

המחקר מראה כי בפארק הירקון, שם החלו רבות מפלישות הציפורים בסוף המאה ה-20, כבר כמעט לא ניתן לצפות באותם מינים מקומיים שבעבר שגשגו בפארק. "לצערנו, המחקר הנוכחי מצביע על כך שהתחזיות שלנו לגבי דחיקת מינים נהפכו למציאות", אומר פרופ' שוורץ. "אני חושש שילדיי לא יוכלו לשמוע ולראות את הדרורים, הצופיות והבולבולים מהמינים הנפוצים בארץ כיום".

המינים הפולשים מתחרים עם המינים המקומיים על משאבים מוגבלים, ונראה כי בתחרות זו הפולשים מנצחים. תהליך זה, לצד הפגיעה ההולכת ומתעצמת בבתי הגידול הטבעיים, מפרים את האיזון במערכת האקולוגית ומסכנים מינים נדירים ומינים נפוצים שבעבר לא נשקפה להם סכנה. החוקרים בחנו את המגמות השונות באמצעות איסוף נתונים על פני 15 שנה, ולדבריהם תפוצת המינים הפולשים ממוקדת כיום בעיקר באזורים עירוניים וכפריים, אך יש סימנים שהמינים הללו יגיעו לאזורים אחרים, ויש צורך כעת לייצר ממשק לעצירת התפשטותם.

ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים, אומר כי "הרשות עוקבת בדאגה אחר חדירת המינים הפולשים גם לשמורות טבע וגנים לאומיים בישראל בכלל ובאזור המרכז בפרט. אנו סבורים כי חדירה זו מסכנת את מגוון המינים בשטחים המוגנים ואת קיומם של תהליכים ביולוגים ואקולוגיים שלשמם הוכרזו שטחים אלה".

הסכנה - הכחדת מינים מקומיים

מה המשמעות עבור המערכת האקולוגית? ממצאי המחקר מצביעים על כך שהמינים הפולשים דוחקים את המינים המקומיים הנפוצים (ואולי גם את הנדירים שלא נחקרו במחקר זה). "הרכב חברת העופות הוא הבסיס של המערכת האקולוגית, וכל הפרה ושינוי של הרכב החברה מהווה בפני עצמו פגיעה במערכת, ואנו חוששים שזה ילך ויחמיר", מסביר פרופ' שוורץ, ראש המעבדה לחקר האדם והמגוון הביולוגי בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. "הסכנה הגדולה ביותר בטווח הנראה לעין היא הכחדות של מיני עופות מקומיים, ולמיינה יש כבר רקורד של תרומה מכרעת להכחדות מינים בהוואי, לכן היא מוכרת כאחד מ-100 המינים הפולשים המסוכנים בעולם.

"מעבר לכך, פגיעה דווקא במינים הנפוצים מטרידה מאוד, מאחר שאילו המינים שמעניקים שירותים לאדם ולטבע. למשל, ויסות אוכלוסיות חרקים מזיקים, הפצה של זרעים וכמובן שירותי תרבות התורמים לאיכות החיים שלנו. תארו לכם עולם שבו אין מגוון ולכל מקום שנוסעים רואים אותם שלושה מינים: מיינה, דררה, עורב. אותם מינים מקומיים ייעלמו ואיתם גם החוויה של הטבע המקומי הארץ ישראלי.

"במחקר הנוכחי לא בדקנו את הפגיעה האפשרית במערכת כולה, וזה נושא מורכב שעדין לא נחקר מספיק בעולם. אך חשוב לבחון זאת; ירגזי (מין שנמצא בארץ בירידה) חי על עצים וניזון גם מחרקים שמזיקים לעצים. אם הירגזי ייעלם מהנוף, מי יחליף אותו? מי יווסת את אוכלוסיות המזיקים? זה יכול להוביל לפגיעה בעצים מסוימים, אבל כמובן שזו השערה, וההשלכות האלה עדיין לא נבדקו לא במחקר הזה ומעט מאוד במחקרים אחרים".