דעה: מה קורה כשקשיש סיעודי לא רוצה ללכת לבית אבות

בדור של הורינו היה זה כמעט מובן מאליו שההורים הקשישים יתגוררו עם בני משפחתם ויטופלו על-ידיהם, אך דומה כי מסגרת זאת של מגורים בין-דוריים נותרה כיום נחלתם הכמעט-בלעדית של עולים חדשים. בעשורים האחרונים ברירת המחדל של בני המשפחה וכן של הרשויות היא השמת קשיש סיעודי שאינו יכול לדאוג לעצמו בבית אבות, גם אם הקשיש עצמו מתנגד לכך ומעוניין להמשיך להתגורר בביתו.

בשורה של פסקי דין שניתנו בחודשים האחרונים נלחמים שופטי בתי המשפט לענייני משפחה השונים בגישה זאת ומכריזים על שינוי מגמה, לפיו רק במקרים יוצאי דופן יתירו בתי המשפט להעביר קשיש מביתו למוסד חיצוני בניגוד לרצונו.

הסנונית הראשונה החלה לפני שנתיים עם שורה של החלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, במסגרתם אסר בית המשפט על הקרן לטיפול בחסויים להעביר קשישה בת 97 לבית אבות בשל התנגדותה לכך, וזאת על אף שלא הייתה מחלוקת כי הקשישה אינה מסוגלת לחיות לבד ללא סיוע ואף אינה יכולה להרשות לעצמה העסקת עובד זר.

השופט ערך ביקור אישי בבית הקשישה, ובסיומו פסק כי "הוצאת קשיש מביתו לבית אבות, בניגוד לרצונו, צריכה להיות אלטרנטיבה אחרונה, וחובה על בית המשפט, בבחינת 'כיבוד אב ואם', לבחון תחילה את כל החלופות הקיימות (ואף ליצור בעצמו חלופות) כדי להתירו בביתו ולכבד את רצונו".

ואכן, בעקבות לחציו של השופט למצוא פתרון יצירתי עבור הקשישה, בחודש יולי האחרון הודיעה הקרן כי עלה בידה לגייס כסף עבור הקשישה באמצעות גיוס המונים לצורך העסקת עובד זר, וכך ניתן אכן להותירה לחיות בביתה.

בחודש נובמבר שופט בית המשפט לענייני משפחה בנצרת פנה לערוך ביקור בית אישי בבית קשישה, הסובלת ממחלת נפש ומתסמונת של אגרנות קשה, ועקב כך חיה בהזנחה ובתנאי מחיה ירודים ביותר. גם במקרה זה בנה של הקשישה והקרן לטיפול בחסויים ביקשו להעביר את הקשישה למוסד סיעודי בניגוד לרצונה, בטענה כי אינה יכולה להמשיך לחיות בביתה ללא סיוע צמוד; אך בית המשפט דחה את בקשתם ופנה לפתרונות יצירתיים כדי לאפשר את המשך המגורים של הקשישה בביתה.

בית המשפט הזהיר כי העברת קשיש מביתו יכולה אולי לשפר את מצבו הבריאותי מבחינה גופנית, אך היא גובה ממנו מחיר נפשי כבד, שאף לו השלכות בריאותיות נרחבות. כמו כן הזהיר בית המשפט כי אין זה מתפקידו של שופט לבחור עבור הקשיש את אורח חייו, ולכן על אף שניכר היה כי בית המשפט הזדעזע למדי מהיקף האגרנות של הקשישה ומאורח חייה עם עשרות חתולים בבית, הוא ראה בכך בחירה לגיטימית בדרך חיים, כל עוד אין הדבר כרוך בנזק לקשיש עצמו או לסביבתו.

הפתרונות היצירתיים של בית המשפט במקרה זה כללו את מינוי בנה של הקשישה כאפוטרופוס עבורה, כדי לאפשר לו לכפות עליה את התהליכים של הכשרת ביתה למגורים ראויים, לרבות פינוי מרבית החתולים, הבאת חברה לפינוי הפסולת שנאגרה ואף כפיית טיפול תרופתי לאיזון מצבה הנפשי.

בחודש דצמבר גם בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב הצטרף למגמה, כאשר נידונה בפניו בקשה להעברת קשישה המאושפזת בבית חולים למוסד סיעודי, על אף עמדתה הנחרצת כי היא רוצה להתגורר בביתה. למרבה הצער, מילוי בקשתה של הקשישה לא התאפשר הפעם בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה, אך גם בפסק דין זה בית המשפט נתן ביטוי מקיף לגישה לפיה יש להימנע ככל שניתן מהעברת קשיש למוסד סיעודי, אם ניתן למצוא דרך לאפשר לו להמשיך להתגורר בביתו.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il