השינוי הארגוני והתרבותי שיכול להיות חבל ההצלה של הבנקים

בואו נדמיין מיליארדי חפצים, שלהם חיישנים המחוברים זה לזה באמצעות האינטרנט. הם מתקשרים זה עם זה ומחליפים מידע. הטכנולוגיה הזאת נקראת "האינטרנט של הדברים" (IoT), ויכולות להיות לה השלכות פיננסיות מרתקות.

המנוע ברכב שלי יוכל לעמוד בקשר ישיר עם המחשב הראשי במשרדי יצרנית הרכב. הוא יתעדכן על בסיס קבוע, יתחדש וישלם באופן קבוע עשירית אגורה בחודש, למשל, ליצרן עבור העדכונים. חברת הביטוח שלי תבטח את הדיסק במחשב, שישלם לה באופן סדיר את הפרמיה באופן עצמאי. מדובר בעולם (לא רחוק), שבו לרבים מהחפצים שלנו יהיה "חשבון בנק", כסף אגור, והם יוכלו לשלם ולקבל תשלומים באופן עצמאי.

מערכות להעברת תשלומים זעירים בין חפצים וחשבונות "אישיים" של חפצים הן רק דוגמה אחת לעולם שלם של טכנולוגיות חדשות שעשויות, בין השאר, להשפיע ולשנות את עולם הבנקאות. חלקן בעלות פוטנציאל רווח אדיר, אחרות מסכנות את עולם הבנקאות, אבל המשותף לכולן הוא שאי-אפשר להתעלם מהן.

איך אמורה הנהלת בנק להתמודד עם עשרות תחזיות על טכנולוגיות עתידיות? האם על הבנק להיערך לפתיחת אלפי חשבונות לקרבורטורים? כנראה שלא. כשהעתיד צופן בחובו עשרות חידושים טכנולוגיים, עומדות בפני הבנק כמה אפשרויות פעולה. אחת מהן היא אפשרות הגדילה וההתרחבות. הבנק ייצר עוד ועוד מחלקות, שינסו להתמודד עם מלוא פוטנציאל השינויים באופן עצמאי. האופציה השנייה היא אופציית הבנקאות פתוחה.

המאפיין העיקרי של בנקאות פתוחה הוא הוויתור על השאיפה לעשות את הכל לבד, ומתן אפשרות לגופים חיצוניים לעבוד מול הבנק בתחומי התמחותם. דבר זה ייעשה באמצעות יצירה של פלטפורמה לשיתוף פעולה, הפועלת בעזרת כלי תכנות הנקראים APIs (ממשק לתכנות מחשבים), המאפשרים לחברות פינטק, סטארט-אפים ויזמים בודדים להתקשר עם הבנקים ולהשתמש במידע שנוצר אצלם כחלק מהפעילות הבנקאית היומיומית, כדי לייצר שירותים חדשים ללקוחות.

אם נחזור לדוגמת מיליוני חשבונות "הבנק" של מנועי המכוניות הפרטיות, הרי אלה לא ייפתחו ולא יתוחזקו על ידי הבנק הקלאסי, אלא על ידי יזמיות פינטק מיוחדות שיתמחו בתחום. אבל את המידע יקר הערך על בעלי המכוניות, את הקישור הישיר בין חשבונות המנועים לחשבונות הבעלים ואת האמון הציבורי, ישאבו החברות האלה מתוך הקשר עם הבנק הקלאסי, שישמש להן בסיס עסקי וחזית ציבורית.

הרגולטורים אינם אדישים לשינויים

כמה מגמות דוחפות את שוק הפיננסים לעבר התצורה החדשה של הבנקאות הפתוחה. הראשונה היא הטכנולוגיה עצמה. הפוטנציאל הטכנולוגי האדיר לחדשנות מביא להתרבות השחקנים בתחום. אלפי חברות פינטק צעירות, בהיקפי פעילות שונים, שוקדות במרץ על יצירת שירותים חדשים, אופני פעילות חדשים ודרכי תקשורת חדשות עם הלקוחות. אלה מצטרפים לצרכים החדשים של בני דור המילניום, המורגלים, ברוב חייהם, לקשר אינטרנטי, באמצעות אפליקציות נוחות ומהירות.

גם הרשויות בעולם אינן אדישות לשינויים. כדי לאפשר לאזרחים ליהנות מהחידושים ולחיות בעולם של תחרות הוגנת בין הגופים, התחילו רגולטורים רבים ברחבי העולם לאלץ את הבנקים שבתחומם לחלוק במידע הפיננסי הנוצר אצלם עם החברות המתחרות בהם. מטרת הרגולטור היא לייצר שוק תחרותי, יעיל ומוצלח ללקוחות השירותים הפיננסיים האלה. התהליך מובל על ידי האיחוד האירופי באמצעות דירקטיבת PSD2, ותופס תאוצה במקומות אחרים בעולם, למשל, באמצעות Consumer Data Right האוסטרלי.

אלא שההכרח הכפוי הזה לשיתוף במידע האישי של הלקוחות עשוי להיות חבל הצלה לבנקים הקלאסיים, שיאפשר להם להתמקם במקום טוב בשוק הפיננסים העתידי.
יש כמה אסטרטגיות בולטות לשיתוף הפעולה: הבנק יכול לייצר עבור עצמו פלטפורמה ממחושבת, שתאפשר ליזמים לעבוד מולו ולהשתלב במערכת שלו. כך עשה, למשל, בנק BBV הספרדי. אפשרות נוספת היא להשתתף בפלטפורמה גדולה שמייצר גוף שלישי למטרה כזו. כך למשל, פלטפורמת FusionFabric.cloud של ענקית הפינטק Finastra מאפשרת למאות מפתחים ויזמי פינטק לעבוד באופן ישיר מול בנקים ולספק להם שירותים שונים.

עוד אפשרות היא הקמת בריתות של שיתוף פעולה בין בנקים, מפתחים, אנשי אקדמיה וייעוץ (רשת BIAN היא דוגמה כזאת), שמטרתה לקדם שיתופי פעולה ואינטרסים משותפים. מודל קיצוני יותר הוא צמצום מוחלט של השירותים שנותן הבנק - כך שהבנק יהפוך לפלטפורמה. הוא ינהל את הלקוחות הבוטחים בו, וירכז מאות שירוי בנקאות שיעמדו לרשותם.

המשותף לכל האסטרטגיות האלה הוא פתיחות, צמצום ושיתוף פעולה, במקום הניסיון הבלתי אפשרי להתמודד לבד עם השינויים. הבעיה היא שאלה לא בדיוק הערכים שהנחו את הבנקים בעבר, כשגודל ועוצמה נחשבו לחזות הכל. לכן, האתגר האמיתי לבנקים אינו מתחום הטכנולוגיה, אלא מתחום הניהול: שינוי תרבותי וארגוני בהנהלות ובדירקטוריונים, והתאמתם לעולם החדש. 

הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, עוסק בחדשנות פיננסית, כותב, מייעץ ומרצה בנושא, מלמד בבית הספר ליזמות במרכז הבינתחומי בהרצליה ובלהב - זרוע הכשרת המנהלים של אוניברסיטת תל אביב