דעה: אם תודה אז - לכולם!

ברור שיש עוד עבודה רבה בכל הקשור למעמד המורה בחברה, אבל במקביל אל הדרך שנחצבת בעמל על ידי גורמים שונים, נראה שהגיע העת להתייחס בשמן גם אל נשות החינוך של הגיל הרך. רק כשנתחיל לעלות שלב, ולהתייחס גם למטפלות ולסייעות כמחנכות - נתחיל לראות שינוי בחינוך בגיל הרך, שהוא, כידוע, המפתח המרכזי לכל שאר הקומות החינוכיות.

למילים יש כוח - הן משקפות מציאות אך גם מעצבות אותה. השיח הזה מתבלט במיוחד סביב יום המורה, המבקש להוקיר תודה לאנשי החינוך. האתגרים הלשוניים בעברית מתמזגים עם האתגרים החברתיים-חינוכיים הגדולים של כולנו.

אז לכבוד יום המורה, תודה למורות ולמורים! למורה האישה ולמורה הגבר. המקצוע הנשי ביותר מתקיים כולו בשיח זכרי. הסיפור הוא כמובן לא לשוני בלבד, לא נדרשת עין סוציולוגית ביקורתית במיוחד כדי להבין. אבל יש גם רמזים מעודדים: רעיונות לפתרונות לשוניים יצירתיים מתחילים להתרבות, ובעיני הם מצביעים וגם יוצרים בעצמם מודעות גוברת לצורך להביט בכבוד ושוויון אל שני המינים גם יחד.

תודה לגננות ולגננים! באנגלית קל יותר. יש מילה אחת שמצליחה לאחוז מורות, מורים וגננות גם יחד. בעברית זה מורכב ומסורבל לשונית, אבל הסרבול הזה, אסור שיבלבל אותנו וידיר אפילו לא במעט את הגננות (ואת הגננים הנדירים עדיין בנוף הגני) - אותם מורות ומורים של מאות אלפי ילדות וילדים בגילאי 3-6, שהרי כבר כתב רוברט פולגום בספרו "כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן": "כל מה שאני באמת צריך לדעת לגבי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן.. אלה הדברים שלמדתי: שתפו את החברים בכל. שחקו בצורה הוגנת... אל תכו אנשים. אל תיקחו דברים שאינם שלכם. אמרו סליחה אם פגעתם במישהו... הקפידו לחיות חיים מאוזנים - ללמוד קצת, לחשוב קצת, לצייר, לשיר, לרקוד, לשחק ולעבוד כל יום קצת... היו מודעים לדברים הנפלאים..".

תודה לכל הסייעות המחנכות! עובדות הרשויות המקומיות ברובן המוחץ, כל אותן נשים מסורות הנפגשות בוקר-בוקר עם ילדינו, מעורבות בחיי היומיום שלהם, מחנכות אותם לצד הגננות. נוגעות בנפשם, רואות את צרכיהם, מעניקות, מכילות, מלמדות ומתווכות. לצד התודה וכחלק ממנה, עלינו לקדם את התפתחותן המקצועית, את התגמול, הליווי וההכרה בחשיבותן הרבה.

תודה לכל המטפלות-המחנכות! מחנכות שנות ינקות, המגדלות את ילדינו הרכים בגילאי לידה עד שלוש, ולצערנו ההכרה בחשיבותן עדיין בחיתוליה. המשך חקיקה, התוויית מדיניות, העברת תקציבים ושינוי תפיסות לגבי תפקידן והכשרתן יאפשרו בעתיד תקווה גדולה לכולנו.

המחקרים העדכניים לא משאירים אפשרות לערער על חשיבותו של חינוך איכותי בגיל הרך. שאול טשרניחובסקי כבר שורר בכישרון את חשיבותו של הגיל הרך בעולמנו, במילים שמהדהדות חזק לא פחות מנתונים סטטיסטיים: "העולם - בזכותו של מי קיים? / בזכותם של אפרוחים / בקינים בין החוחים.. / בזכותם של תינוקות / בבתים ובסוכות/ העולם בזכות מי קיים? / בזכותם של קטנטנים / בכל מקום, כל הזמנים / ובזכות קטני עולם / העולם קיים.."

רק כשנדע להכיר בכלל בעלות התפקידים כמחנכות בעלות מקצוע - או אז נבין שהגענו לנקודת פתיחה טובה יותר. כזו שתאפשר להכשיר, לפתח, לדרוש וכמובן - להוקיר תודה. 

הכותבת היא מנהלת פדגוגית של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות