האויבות הגדולות ביותר של ארה"ב הפכו חברות הכי טובות – ויש להן צינור גז ענק שמוכיח את זה

צינור באורך 2,900 ק"מ התחיל להזרים בחודש שעבר גז טבעי רוסי לסין. הצינור שנבנה בהשקעה של 55 מיליארד דולר הוא מעין "אנדרטה" של תשתית אנרגיה אבל גם ואולי בעיקר של הנדסה פוליטית.

הצינור שמכונה "הכוח של סיביר" הוא פרויקט האנרגיה המשמעותי ביותר של רוסיה מאז קריסת ברית המועצות. זהו חיבור פיזי שמחזק עידן חדש של שיתוף פעולה בין שתי מעצמות עולמיות, שכל אחת מהן מאתגרת בדרכה שלה את ארה"ב.

 הכוח של סיביר - צינור גז רוסי לסין

אחרי שנים של יריבות וחשדנות הדדית, בייג'ין ומוסקבה מרחיבות שותפות כלכלית ואסטרטגית שמשפיעה על הפוליטיקה העולמית, על הסחר ועל שוקי האנרגיה. בו זמנית, יחסי רוסיה עם המערב מצטננים וסין מנהלת בשנתיים האחרונות מלחמת סחר עם ארה"ב - בשבוע האחרון נראה כי הסכם חדש בין המדינות אך לא עבר מספיק זמן כדי לראות אם רק מדובר בהפסקת אש קצרה בין שתי המעצמות. וכאילו כדי להכעיס שי תיאר את עמיתו הרוסי כ"ידיד הקרוב והאינטימי ביותר" שלו מבין מנהיגי העולם.

"ברית הכוח בין סין ורוסיה מעבירה מסר שיש חלופות לסדר העולמי שמונהג על ידי ארה"ב", אומרת אריקה דאונס, עמיתת מחקר באוניברסיטת קולומביה במנהטן שהיתה בעברה אנליסטית אנרגיה ב־CIA. זה הסכם נחוץ מאוד לשני הצדדים: רוסיה, עם יתרות הגז המוכחות הגדולות בעולם, זקוקה למזומנים כאשר כלכלתה מקרטעת תחת לחץ עיצומי המערב; סין, עם הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב, זקוקה לדלק ורוצה להשתחרר מהתלות בפחם.

"סין זקוקה למקורות אנרגיה, ולרוסיה יש מקורות כאלו", אמר פוטין באוקטובר. "זו ברית טבעית לחלוטין, והיא תימשך".

הכל התחיל בחצי האי קרים

שיתוף הפעולה בין שתי המדינות הסמוכות המריא אחרי שארה"ב והאיחוד האירופי החלו להעניש את מוסקבה על ההשתלטות על חצי האי קרים ב־2014. מול העיצומים המכאיבים, הקרמלין פנה למדינות שלא יסגרו אותו בפניהן.

רוסיה סיפחה רשמית את קרים במארס 2014. עסקת צינור הגז נחתמה עם סין במאי, במסגרת חוזה אספקה רב שנתי של 400 מיליארד דולר שנחתם על ידי פוטין ושי. שיתוף הפעולה התרחב מאז גם לקשרים צבאיים. בספטמבר 2018, חיילים סינים ורוסים השתתפו בתמרונים משותפים, בפעם הראשונה שבה מוסקבה הזמינה מדינה מחוץ למדינות ברית ורשה לשעבר לתרגילים הצבאיים השנתיים הגדולים שלה.

בעוד ששיתופי הפעולה מול מדינות המערב מקרטע בהובלת הנשיא טראמפ, הסחר הרוסי־סיני הגיע בשנה שעברה לשיא של מעל 100 מיליארד דולר, לפי נתוני ממשלת רוסיה. גם חברת וואווי הסינית שקיבלה ברקס בצפון אמריקה זוכה לשיתוף פעולה אמיץ ברוסיה. ביוני השנה היא השיגה עסקה עם חברת הסלולר הרוסית MTS לפיתוח רשת דור חמישי ברוסיה, בעוד היא מצויה ברשימה השחורה של היצוא האמריקני.

מוקדם יותר בחודש שעבר, נציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב הגדירה את וואווי ואת חברתZTE הסינית "איום על הביטחון הלאומי האמריקני". משמעות המהלך: איסור על חברות אמריקניות להשתמש בסבסוד פדרלי כדי לקנות או להחזיק מוצרים של שתי החברות. וואווי אמנם מתכננת לערער על ההחלטה, אך המייסד שלה אמר לאחרונה שהחברה שלו "יכולה בהחלט לשרוד ללא ארה"ב".

אינטרסים מצטלבים: להשתחרר מתלות בדולר

האינטרסים כאמור מצטלבים. מוסקבה מנסה להשתחרר מהתלות בדולר האמריקני, היואן הסיני מהווה חלק גדול יותר מיתרות המט"ח של רוסיה, 14.2% במארס השנה לעומת 5% בלבד שנה לפני כן, לפי הבנק המרכזי הרוסי. המעבר הזה מסייע לעידוד הסחר בין שתי המדינות ביואן.

לברית הזו יש אתגרים. שיתוף הפעולה עלול להיפגע מהתחרות על אזורי השפעה במרכז אסיה, למשל. במזרח הרחוק הרוסי היו לאחרונה מחאות נגד פרויקטים סינים, כמו מפעל למילוי בקבוקי מים באגם בייקל ופרויקט אחר לכריתת עצים ביערות של סיביר. המקומיים מדברים על "פלישה סינית" לשטחם.

הכלכלה הגדולה בהרבה של סין, פי שמונה מזו הרוסית, מעניקה לה מנופי לחץ גדולים יותר ביחסי הסחר, וברוסיה יש הרואים אותה כשותפה זוטרה ביחסים ההדדיים.

מינוף במלחמת הסחר

הגישה לגז הטבעי הרוסי מעניקה לסין גם מינוף במלחמת הסחר עם ארה"ב, על ידי התנזרות מהגז הטבעי הנוזלי (גט"ן) האמריקני שהוא בדרך כלל יקר יותר. משלוחי גט"ן אמריקני גדלו במהירות עד שסין הטילה עליו מכס של 10% בשנה שעברה. המכס הזה הועלה ל־25% במאי השנה, והיבוא מארה"ב נעצר.

"ללא מלחמת הסחר, ארה"ב היתה מקור מבטיח מאד לאספקת גז לסין", אמר באוגוסט הו קיג'ון, נשיא פטרוצ'יינה, מפיקת הנפט והגז הגדולה של סין. לדבריו, החברה מרחיבה כעת את השקעותיה בפרויקטים של גז ברוסיה.

לשאלה על יחסי הסחר באנרגיה בין סין ורוסיה, דובר החברה אמר שפטרוצ'יינה "תקנה באופן הגיוני לפי הביקוש בפועל ועלויות הקנייה".

כניסת רוסיה לשוק הגז הסיני תמשיך להוות מכשול עיקרי למפיקי הגז הטבעי הנוזלי בארה"ב. זאת גם אם וושינגטון ובייג'ין יתקיים לבסוף סחר עם מכס מופחת על יבוא גז אמריקני.

"ברגע שהצינור קיים, זו עלות שקועה", אמרה אנה מיקולסקה, עמיתת מחקר במכון בייקר למדיניות ציבורית באוניברסיטת רייס. "זה יסגור כמה דלתות בפני מפיקות הגז הטבעי הנוזלי האמריקני".

פרויקט "הכוח של סיביר", שנבנה ומתופעל על ידי גזפרום הממשלתית הרוסית, יחבר את שדות הגז בסיביר עם המרכזים התעשייתיים של צפון סין. הצינור מתפתל דרך שטחים קשים - של ביצות, הרים ושטח קפוא קבוע, בטמפרטורות של עד מינוס 62 מעלות צלזיוס.

בתחנת הדחיסה אטמנסקאיה, שבה הגז נדחס לפני כניסתו לסין במרחק 150 ק"מ, המהנדס פאבל וסנין הולך בין עשרות שסתומים וברזים ראשיים ומצביע על סימן לבן על הקרקע שמציין היכן עובר הצינור מתחת לקרקע, שקוטרו מעל מטר וחצי. "הצינור הזה כל כך גדול שאפשר ללכת בתוכו כמעט בלי לכופף את הראש", הוא אומר.

השפעות גיאופוליטיות בחוג הארקטי

שיתוף הפעולה עם רוסיה גם מרחיב את השפעת סין בחוג הארקטי, היכן שארה"ב, קנדה ומדינות נוספות מתחרות על נתיבי שיט ומקורות. סין, שאין לה גבול עם האזור הארקטי, קיבלה מושב סביב השולחן.

בייג'ין משקיעה מיליארדי דולר בפרויקטים גדולים של גז ברוסיה הארקטית מצפן לצינור "כוח סיביר". חברת הספנות הגדולה בסין, קוסקו שיפינג הולדינגז, נכנסה למיזם משותף עם העמיתה הרוסית שלה, סובקומפלוט, להפעלת צי של מכליות גז שוברות קרח.

במשך שנים, שותפות האנרגיה הרוסית־סינית היתה פוטנציאל לא ממומש, כתוצאה מהיסטוריה של חשדנות ויריבות שנבעה מהבדלי אידיאולוגיה ותחרות על הנהגת העולם הקומוניסטי. זה כלל התנגשויות גבול וניתוק יחסים בימי המלחמה הקרה.

צינור נפט, שהיה בדיונים משנות ה־70, הושק לבסוף ב־2009. ההתקדמות בנושא צינור הגז היתה איטית, על רקע ויכוחים על המחיר והעדר תשתית. מאז עסקת הגז ב־2014, מוסקבה הגדילה את יצוא הנפט שלה לסין במידה שמאיימת על מעמדה של סעודיה כספקית הנפט הגולמי העיקרית של סין.

צינור הכוח של סיביר יתחיל ביצוא של 5 מיליון קוב (ממ"ק) גז טבעי השנה, ויעלה בהדרגה ל־38 מיליון קוב ב־2025, כמות ששקולה לצריכת הגז של ברזיל בשנה.

סין צפויה להפוך ליבואנית הגז הגדולה בעולם בשנה הבאה ולהוות יותר מ־40% מהגידול העולמי בביקוש לגז עד 2024, לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית. עם "כוח סיביר", רוסיה תוכל לספק כמעט 10% מהביקוש הסיני לגז בשנת 2024.

שתי הממשלות כבר דנות בסרט ההמשך: צינור גז דרך מונגוליה. "יחסי האנרגיה הם סימן לברית גיאופוליטית רחבה יותר", אומר אלכסנדר גבואב, עמית מחקר בכיר במכון המחקר קרנגי במוסקבה.

"אנרגיה היא win-win לרוסיה ולסין, בהיבט הכלכלי והאסטרטגי", הוא מסכם.