הכלכלה האמריקאית חייבת לראשי הפד, שהיו במקום הנכון בזמן הנכון

את הסיפור של כלכלת ארצות הברית בעשור האחרון אפשר למצוא בנתון המתפרסם בימי שישי בתחילת כל חודש: דוח מקומות העבודה. כבר עשור שהדוח הזה מספר על גידול בלתי פוסק במספר המועסקים באמריקה. חודש אחרי חודש, רבעון אחרי רבעון. ההתאוששות של המשק האמריקאי מההתרסקות של שנת 2008 נמשכת ונמשכת.

מי שאחראים במידה לא מבוטלת לרצף הצמיחה הזה הם שני אנשים שהצליחו להיות במקום הנכון ובזמן הנכון: בן ברננקי וג'נט ילן.

ברננקי, שכיהן כיו"ר הפדרל ריזרב ב-2008, אמנם לא ראה את המשבר מגיע. להגנתו, הוא לא לבד. אבל היה לו את הרקע המושלם להתמודדות עם המשבר. ברננקי, שהגיע לפד כפרופסור מפרינסטון, היה חוקר בעל שם של השפל הגדול, וגם עסק במחקריו בניסיון היפני ובשאלה מה עוד הבנקים המרכזיים יכולים לעשות כשהריבית מגיעה לאפס.

כשהמשבר פרץ, ברננקי ירה בכל הכלים: הוא הוריד את הריבית לרמה אפסית, הציף את וול סטריט בכסף, פתח קווי אשראי לכל מוסד אפשרי בארצות הברית וגם מחוצה לה, וכשכל זה לא הספיק, התחיל לקנות ניירות ערך בשווקים. מה שנקרא, הקלה כמותית. וזה עבד. המשבר שהכה בארה"ב היה העמוק זה 80 שנה, אבל הוא לא היה עוד שפל גדול.

ילן, שנכנסה לנעליו הגדולות של ברננקי, הייתה פורצת דרך: האישה הראשונה העומדת בראש הפד (ובעצם האישה הראשונה העומדת בראש אחד הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם). המשימה מולה ניצבה הייתה שונה: איך לשמר את ההתאוששות השברירית, ולחזור אט אט לשגרה.

גם כאן, ההתמחות האקדמית בתחום עבודתה שירתה את ילן היטב. היא סיימה את הקדנציה כשהאבטלה בארצות הברית עומדת על 4.1%, שפל של 17 שנה.
על כך היא לא זכתה להכרת תודה מהנשיא דונלד טראמפ: באופן נדיר הוא לא מינה אותה לכהונה נוספת של נגידות (יש האומרים שבשל קומתה הנמוכה). ואולי כך נחסכו ממנה כאבי ראש: בביקור באוניברסיטת תל אביב הקיץ, ילן נראתה שמחה וטובת לב, בעוד שיורשה ג'רום פאואל נמצא תחת מתקפת ציוצים מצד הנשיא.

זה נכון, בדיעבד אפשר היה לעשות יותר. החילוץ של וול סטריט עבד. אבל איפה היה החילוץ למיליונים שאיבדו את בתיהם?

האבטלה ירדה לשפל, אבל מאז המשיכה לרדת שוב, מה שמראה שהיה מקום להמשיך את ההתאוששות, ואולי להמתין עם העלאות ריבית. מי שרוצה, יכול למצוא במחדלים האלה הסבר חלקי לחוסר הנחת מוושינגטון שאחז בבוחרים האמריקאים. יכול היה להיות יותר טוב, אבל מצד שני, יכול היה להיות גם הרבה יותר גרוע. הכלכלה האמריקאית צומחת כבר יותר מעשר שנים רצופות, ובמידה לא מועטה זה בזכות ברננקי וילן.