הטייקונים הישנים פינו מקום לקרנות הפרטיות ולישראלים מחו"ל

מישהו עוד זוכר את "הטייקונים"? אחד אחרי השני נעלמו כל אותם שמות שהיו מחוללי העסקאות הגדולים במשק עד לסוף העשור הקודם וחלשו על תאגידי ענק: נוחי דנקנר (אי.די.בי), לב לבייב (אפריקה ישראל), אליעזר פישמן (כלכלית ירושלים), שאול אלוביץ' (בזק), אילן בן דב (פרטנר), דיויד פדרמן (מפעלים פטרוכימיים), מוטי זיסר המנוח (אלביט הדמיה), יוסף גרינפלד (קרדן), יוסי מימן (אמפל), דודי ויסמן ושרגא בירן (אלון). כמו אבני דומינו, קרסו עסקיהם הממונפים בעשור החולף, אגב "שריפת" מיליארדי שקלים מכספי הציבור והבנקים. מוכים וחבולים הם נזרקו מהזירה, חלקם מסובכים בחובות כבדים ברמה האישית, חלקם עלו לכותרות בשל מעורבותם בפרשות פליליות.

להחלשת כוחם של הטייקונים תרם גם חוק הריכוזיות, שגזר על חברות ההחזקה עיסוק אינטנסיבי בקיפול שכבות, צמצום חובות ומימוש ההחזקות. משדרת הטייקונים הוותיקה של שנות האלפיים נותרו כיום בעיקר שניים - יצחק תשובה (קבוצת דלק) ועידן עופר (החברה לישראל) - אך כבר זמן רב שחברות ההשקעה שלהם אינן מועמדות לביצוע רכישות גדולות במשק, והן מתמקדות בעיקר במימוש החזקות שאינן בליבת עסקיהן.

לקראת סופו של העשור המסתיים כעת, פינתה את הבמה גם המיליארדרית שרי אריסון, האישה העשירה בישראל, שהעמידה את עסקיה בארץ למכירת חיסול בצל חקירות הנוגעים לפעילותן בחו"ל של החזקותיה העיקריות - בנק הפועלים וחברת שיכון ובינוי.

הוואקום שהותירו הטייקונים בכל הקשור לעסקאות רכישה גדולות, התמלא בשנים האחרונות על ידי פיזור רחב של גורמים בעלי ידיים חזקות יותר. גורמים אלה, שנדרשו להציג נזילות גבוהה (הבנקים המקומיים חדלו לממן רכישת אמצעי שליטה), כוללים קרנות השקעה; פרטיות בעלי הון שעשו את הונם מעבר לים; וכוחות חדשים שצמחו בעשור האחרון, על רקע הגאות בשוקי ההון והנדל"ן. 

קרנות השקעה

קרנות הפרייבט אקוויטי המקומיות הוכיחו את עצמן כפלטפורמה מוצלחת להשבחת חברות, בעיקר מתחומי התעשייה, אגב פיתוח עסקי מזורז ושיפור ניהולי. התשואה הגבוהה שמציגות בשנים האחרונות הקרנות המובילות בישראל, נחשבת חריגה לטובה גם בתעשיית ההשקעות העולמית, ומקלה עליהן בגיוס סכומי עתק של מאות מיליוני דולרים ממשקיעים בארץ ובחו"ל.

בראשן של אלו ניצבת, ללא עוררין, קרן ההשקעות פימי שמוביל ישי דוידי, שהפכה לרוכשת פוטנציאלית עבור כמעט כל חברה בולטת בתחומי התעשייה, המסחר והשירותים שגרעין השליטה בה מוצע למכירה. ההיסטוריה של פימי רצופה הצלחות מרשימת בהשבחת חברות, ובין האקזיטים שביצעה ניתן למנות את מימוש החזקותיה בחברות תדיראן קשר, ריטליקס, אורמת, סולבר, ליפמן, אינרום, נובולוג ורבות אחרות.

פימי היא כנראה ה"טייקון" הגדול בישראל. על פי נתוניה רכשה הקרן עד היום שליטה בכ-89 חברות ומימשה כ-60 מהן בהיקף עסקאות של למעלה מ-5.5 מיליארד דולר. חברות בהן משקיעה הקרן מעסיקות למעלה מ-30 אלף עובדים ופועלת בכ-50 מפעלים בישראל, ועוד עשרות מפעלים וחברות ברחבי העולם.

קרנות השקעה בולטות נוספות הן פורטיסימו של יובל כהן (שביצעה אקזיטים מוצלחים במיוחד בחברות סודהסטרים, נור מקרופרינטרס וקורנית דיגיטל); קרן טנא שמוביל אריאל הלפרין ומתמחה בהשקעות בחברות התעשייה הקיבוצית (אקזיטים בחברות נטפים, SCR ואבן קיסר), והקרנות סקיי וקדמה. לאלה ניתן להוסיף גם את הקרן הזרה סרצ'לייט, שרכשה לאחרונה את השליטה בקבוצת בזק מידי פירמידת החברות בה שלט בעבר שאול אלוביץ', ואת קרן אייפקס ישראל שמובילה זהבית כהן.

 נתי סיידוף , אריאל הלפרין , ישי דוידי, יעקב לוקסנבורג ואדוארדו אלשטיין / צילומים: יונתן בלום, כפיר זיו, איל יצהר

עשו את הונם בחו"ל 

גורם נוסף שנכנס בעשור החולף בנעלי הטייקונים היו מספר אנשי עסקים יהודים/ישראלים לשעבר, שעשו הון בחו"ל והם מחפשים הכרה, מעמד והשפעה במדינת היהודים. תחת קטגוריה זו ניתן למנות את שמותיהם של אדוארדו אלשטיין (בעל השליטה בחברות אי.די.בי ודיסקונט השקעות), מוטי בן משה (קבוצת אלון רבוע כחול, תחנות הדלק של דור-אלון) ונתי סיידוף, שרכש אשתקד את מניות השליטה בחברת שיכון ובינוי מידי שרי אריסון.

כל השלושה ניצלו סיטואציה משברית כדי להשתלט על פירמידה קיימת, ולחלוש באמצעותה על חברות מפתח במשק, אם כי לפחות שניים מהם לא מלקקים דבש מאז. אלשטיין, שמקורות הונו בעסקיו בארגנטינה ,רכש בשנת 2014 יחד עם בן משה את "אם כל הפירמידות", אי.די.בי, שנקלעה לחדלות פירעון תחת בעליה הקודמים, נוחי דנקנר. למרות אחיזתה בחברות מובילות דוגמת שופרסל, נכסים ובניין, סלקום וכלל ביטוח, בשנים האחרונות שוב מוצאת עצמה קבוצת אי.די.בי-דסק"ש בסיטואציה מאתגרת, וזאת לאחר שאלשטיין כבר השקיע בה סכום המתקרב ל-3 מיליארד שקל.

בן משה, שהשותפות בינו לבין אלשטיין התפרקה בשנת 2015 עקב סכסוך שפרץ ביניהם, יצא אמנם מההשקעה באי.די.בי בשן ועין (הפסד של יותר מחצי מיליארד שקל), אך "התנחם" ברכישת חברת החזקות אחרת שנקלעה לקשיים - אלון רבוע כחול, בעלת עסקי נדל"ן ואנרגיה. רכישה זו לא השביעה, כך התברר, את תיאבונו של בן משה, שלדברי מקורביו מנהל עסקים משגשגים בגרמניה. הוא מוזכר כמועמד לרכישה בכמעט כל עסקה גדולה העולה על הפרק. אשתקד התמודד ללא הצלחה על רכישת אפריקה ישראל, ולאחרונה חתם על עסקה לרכישת מחצית ממניות קניון האופנה TLV בת"א מידי משפחת גינדי.

אשר לסיידוף, איש הנדל"ן מאמריקה הוזכר אף הוא בשנים האחרונות כמועמד לרכישת שורה של חברות ענק שנקלעו לקשיים: כלכלית ירושלים, אפריקה ישראל, בזק, אך בסופו של דבר ביצע את העסקה המוצלחת מכולן - בתחילת 2018 רכש מידי שרי אריסון את מניות השליטה בחברת שיכון ובינוי תמורת כ-1.1 מיליארד שקל. לאחר ראלי מסחרר במניה, שווה כיום הנתח של סיידוף בחברה כ-2.8 מיליארד שקל, כך שהוא מורווח "על הנייר" כ-1.7 מיליארד שקל על השקעתו.

הכוחות החדשים

התפתחותן של אימפריות נדל"ן וקמעונות מזון בישראל בעשור האחרון, על רקע הגאות הנמשכת בשווקים, הגדילה במידה ניכרת את מספרם של בעלי ההון המקומיים, שנוספו כמתמודדים פוטנציאליים בעסקאות רכישה גדולות.

בין הבולטים שבהם ניתן למנות את נתן חץ (אלוני חץ), יגאל דמרי (דמרי), צחי נחמיאס (מגה אור), האחים נפתלי (ביג), זוהר לוי (סאמיט), יקיר גבאי (אימפריית הנדל"ן אראונדטאון הפועלת בגרמניה), דוד פורר (חברת הפצת התרופות נאופרם), רמי לוי (בעלי רשת המזון), האחים דיין (בעלי עסקי נדל"ן ומלונות בארץ ובחו"ל), דוד פתאל (מלונות פתאל), יעקב לוקסנבורג (קבוצת לפידות-סאני), האחים צים (לשעבר בעלי רשת כמעט חינם), מורי ארקין (לשעבר מבעלי בזק), אבי באום (בעלי חילן), אבי לוי (מנכ"ל מליסרון לשעבר) ואחרים.

שמותיהם של אלה נקשרים תדיר בשנים האחרונות במהלכי רכישה של עסקים שאינם דווקא בתחום התמחותם. כך, רכשו סאמיט ופורר חבילות גדולות של מניות כלכלית ירושלים במסגרת מהלך היציאה של ענקית הנדל"ן ממשבר אליו נקלעה תחת שליטתו של אליעזר פישמן. פורר הוא גם שותפה הישראלי של קרן סרצ'לייט לרכישת השליטה בבזק.

חברת ההשקעות לפידות רכשה לאחרונה את השליטה בחברת הנדל"ן והתשתיות אפריקה ישראל, לאחר שניהלה מאבק מול דמרי. ביג ומגה אור שילבו השנה ידיים ברכישה של מניות חברת הנדל"ן המניב אפי נכסים ושל שוק האוכל שרונה מרקט בת"א. האחים דיין קנו את מלונות אפריקה ישראל ואת השליטה בחברת הנדל"ן איי.די.או הפועלת בברלין, ואילו ארקין, גבאי, חץ ובאום נכנסו כמשקיעים בחברת כלל ביטוח, המתנהלת כיום ללא בעל שליטה.ונראה שלקחי הטייקונים הממונפים נלמדו היטב. שם המשחק היום הוא כיסים עמוקים ויציבות פיננסית.

נראה שלקחי הטייקונים הממונפים נלמדו היטב. שם המשחק היום הוא כיסים עמוקים ויציבות פיננסית. עם זאת, הראייה לאחור היא תמיד 6:6 ואת תחלואי ההווה אנחנו מתקשים יותר לראות. אולי בסוף העשור הבא.