הרגע שבו החלו לדבר בעולם ברצינות על משבר האקלים

עם שלט תוצרת בית, היא התיישבה לבד מחוץ לפרלמנט של מדינתה. נערה אחת - בקושי בת 16, שהחליטה שצו מצפונה לא מאפשר לה ליישר קו עם מה שהמבוגרים מכנים "עסקים כרגיל", ושגם אם מחאת היחיד שלה תסתיים ללא תוצאות, היא תשב בגפה מול עיניהם ותזכיר להם שלא יוכלו לברוח לנצח מן החידלון שלהם.

גרטה תונברג, הנערה השבדית שהחלה מחאת אקלים חובקת עולם המאחדת מיליוני בני אדם תחת מטרה אחת משותפת, כלל לא שיערה שהיא תעמוד במרכזה של תנועה עולמית, ותהיה חתומה על הצבה בפרונט של נושא שסבל לאורך שנים רבות מיחסי ציבור גרועים ודוברים שהיו שקופים לתקשורת ולציבור.

תונברג הצליחה להאיר את משבר האקלים באור שונה, ולחבר אותו לחייהם של רבים. אולי הסיבה לכך נעוצה ביכולת שלה לעורר את בני גילה, בני נוער וילדים, ולגרום להם לדרוש מן המבוגרים להפסיק להפקיר את עתידם. "גנבתם את העתיד שלי, את החלומות שלי, איך אתם מעזים", היא קוראת לעבר המבוגרים - מבלי להתרגש מהמחוות הסמליות שלהם ומניסיונם להפוך אותה ל"ילדה חמודה". היא כועסת, בני הדור שלה כועסים, והם לראשונה מצליחים להשמיע את קולם בכל מקום שבו הם נמצאים - לחבק לתוך המחאה קהלים שונים עם מאפיינים שונים, ולדרוש שהמנגנון הדמוקרטי יעבוד עבור העתיד שלהם, ולא עבור ההרגלים הישנים שהניעו את העולם.

ואולי, דווקא השונות שלה היא הכוח של אותה מחאה; "לפני שנה וחצי לא דיברתי עם אף אחד, אלא אם כן הייתי ממש חייבת. אבל אז מצאתי סיבה לדבר", אומרת תונברג המאובחנת על הספקטרום האוטיסטי, ששקעה בדיכאון לאחר שהבינה את גודל האיום של משבר האקלים.

את הפגיעות שלה - היא לא מסתירה, להפך. החברה שלנו לא יכולה להיות מורכבת מפרטים זהים; המגוון הוא הכוח שלה, והיכולת של כל אחד להשמיע את כולו ולגוון את השיח ואת המבנה החברתי, הוא יתרון.

התנועות הירוקות ברחבי העולם ניסו במשך שנים לעורר את האנושות. המדענים, דוח אחר דוח, זעקו כי אי אפשר להמשיך ב"עסקים כרגיל" ויש לשנות את צורת חיינו בהתאם לאתגרים. אך האדישות של התקשורת, האדישות של הפוליטיקאים, הכריעה את הכף. משהגיעה תונברג, והפיחה רוח חיים וצורת התבוננות חדשה על הבעיה, השתנתה המציאות מן הקצה אל הקצה, והפכה את השנה האחרונה לשנה הגדולה של מחאת האקלים. כשהמילים "חירום אקלימי" הפכו לצירוף הפופולרי ביותר במילון אוקספורד, יותר ויותר אנשים מצטרפים למאבק והפוליטיקאים והתקשורת לא יכולים עוד להתעלם.

תונברג שינתה את התודעה ואת הדחיפות, והכדור כעת בידי המנהיגים - והם תחת עינו הפקוחה והדורשת של הציבור.