מדיניות של מרירות, חשדנות כרונית ושאיפת נקם

בסוף דצמבר ימלאו 20 שנה לשלטונו של ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין. עלייתו הייתה כל כך לא מתקבלת על הדעת עד שאפשר כמעט למצוא בה את יד הגורל. הייתכן שרוסיה המעונה והשוקעת חיכתה לסוכן החשאי דל הדמיון הזה, שפסגת הקריירה שלו העמידה אותו במזרח גרמניה של סוף ימי המלחמה הקרה?

נשיא פופולרי להפליא, בוריס ילצין, הוציא את רוסיה מברית המועצות ב-1991 עם אשראי פוליטי ועם תקוות רמות. אלכוהוליזם חסר תקנה ויועצים גרועים הורידו אותו מדרך הישר. משחק בלתי פוסק של כסאות מוסיקליים העלה את פוטין במהירות מסחררת משוליים של חוסר רלוונטיות ומייאוש עמוק (על פי עדי ראייה) אל עמדת ראש הממשלה בקיץ 1999. ילצין היה יכול להתפטר הרבה קודם, מה שהיה מקפיץ ראש ממשלה תורן קודם אל מושבו. ארבעה חודשים קודם זה היה יכול להיות איש ששמו סרגי סטיפאשין; שבעה חודשים קודם - יבגני פרימאקוב. בדצמבר 1999 זה היה, במקרה, ולדימיר פוטין.

שיעמוד בבקשה בתור

אנחנו לא יודעים מה בדיוק עיצב את פוטין והנחה אותו. התנהגותו שנים אחר כך עוררה את הרושם שליבו היה מלא טינה כלפי מי שהרסו את ברית המועצות והורידו את רוסיה מגדולתה. אבל הוא גם רצה לצרף את רוסיה אל נאט"ו, ב-2003, ולקבור בזה את הלוך המחשבה שהניב את המלחמה הקרה.

נאט"ו אמרה לו שיעמוד בבקשה בתור, כמו כל העותרים האחרים. זה היה עלבון, מפני שבתור עמדו אז "ננסים" כמו ליטא ולטביה ואסטוניה. הוא חרק שיניים, והתחיל את המהלך של החזרת רוסיה אל מעמד של מעצמה עוינת. היתכן שזה לא היה מחויב המציאות? היתכן שהדמוקרטיות המערביות היו שיכורות כוח, והחמיצו את ההזדמנות להוציא את רוסיה מהתבודדות של 500 שנה? מי יודע.

אין צורך להניח שלפוטין היתה תוכנית אב בהגיעו לשלטון. הוא הגיב על הזדמנויות ועל אילוצים. ברור בהחלט שהוא רצה לחזור ולכונן חוק, סדר ומשמעת. אבל האם זה אומר שהוא התכוון לכונן מדינת משטרה? לא בהכרח.

כיוצא בזה, הוא עלה על מסלול של עימות, בין השאר, מפני שחשד כי המערב זומם להרחיב את נוכחותו הצבאית אל תוך שטחי ברית המועצות לשעבר. הוא גם פיתח חשד כרוני שהמערב מתכוון לייצא את טכניקות "שינוי המשטר" שלו לרוסיה. הוא ראה מהפכות רחוב באוקראינה, בגאורגיה בקירגיזסטן, בסרביה וחשש שרוסיה היא הבאה בתור. כאשר ארה"ב גינתה את זיוף הבחירות לפרלמנט הרוסי, ב-2012, ועודדה הפגנות רחוב, הוא הגיע כנראה למסקנה שעימות פוליטי ורעיוני הוא בלתי נמנע. ארבע שנים אחר כך הוא ניסה להטות את הבחירות לנשיאות בארה"ב.

ורסאי של פוטין

"רוואנשיזם", או שאיפת נקם, היא מלה ששימשה הרבה לתיאור התנהגותה של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הסכמי השלום בוורסאי הוציא מידיה שטחים גדולים המיושבים בגרמנים, ואסרו עליה להחזיק צבא היאה לגודלה ולחשיבותה.

"רוואנשיזם" מתאר לפחות במידת מה את מעשי פוטין: ההתעצמות הצבאית, הפלישה לגיאורגיה (2008) ולאוקראינה (2013 ו-2014), האיומים על ארצות אירופאיות (כמו למשל האיום "לחסל" את שבדיה אם תצטרף לנאט"ו), פריסת צי המלחמה הרוסי באזורים שממנו נפקד מאז התמוטטות ברית המועצות, הפלירט עם יריבות מרות של ארה"ב באמריקה הלטינית; וכמובן ההרפתקה הנועזת בסוריה, שהנחילה לרוסיה נצחון פוליטי ואסטרטגי עצום ממדים.

רוסיה שילמה מחיר כבד על העזתה ועל הצלחותיה: משטר סנקציות אמריקאי ואירופי הוא מן הסיבות העיקריות שכלכלתה מדשדשת, ואי-שקט גובר ברחובותיה. אבל רוסיה צופה עכשיו בסדקים הנבעים בברית האמריקאית-אירופית, וחושבת שהזמן פועל לטובתה.

האם הזמן פועל גם לטובת פוטין? הוא בן 67, ובריאותו, ככל הידוע, תקינה בהחלט. תקופת כהונתו הנוכחית לא תסתיים אלא ב-2024. כשהסתיימה תקופה קודמת, ב-2008, הוא מצא נוסחה חלופית להישאר בשלטון. אם רק ירצה, הוא ימצא נוסחה נוספת, הרחק אל תוך המאה ה-21.