המועדון שלא כדאי להיכנס אליו: כל נאשמי בית הדין הפלילי בהאג

האם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מוטה לרעתנו? הודעת התובעת פאטו בנסודה לפני שבוע על השלמת בדיקה מקדמית בדבר "המצב בפלסטין" נענתה בישראל בהאשמות חריפות על אפליה. ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב באיגרת למנהיגי העולם: "הפכו את בית הדין לנשק פוליטי נגד ישראל ונגד הקשר לארצנו".

רבים גם קיבלו את הרושם שהמוסד המשפטי הזה, שהתובעת הראשית שלו היא אזרחית גמביה שבאפריקה, מכסה על עוולות העולם השלישי ונטפל למערב. "במשך שנים מדינת ישראל טענה שבית הדין הזה הוא בית דין פוליטי", אמרה בגלי צה"ל שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, "ואני מוסיפה שבית הדין הזה פוליטי וצבוע. הוא דווקא רודף אחרי הדמוקרטיות הכי חזקות והכי נאורות בעולם, ומתעלם מפשעים אמיתיים".

האם לטענה הזאת יש בסיס? התקשורת בישראל לא מרבה לפרסם כותרות על הנעשה בהאג במקרים שאינם נוגעים לפינה הקטנה שלנו. כדי להציג תמונה עובדתית בדבר הרקורד של בית הדין הפלילי הבינלאומי, "המשרוקית" סקרה את כל התיקים הפליליים שנידונו בו עד היום, שאינם רבים, ואת החקירות שהובילו אליהם. בדקנו מאילו יבשות ומדינות הם באו, מי הם היו, כמה מהם הורשעו. את ההקבלות אתם מוזמנים לעשות בעצמכם.

מי אתה, ICC

בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא גוף צעיר יחסית, שהחל לפעול ב-2002 על בסיס אמנה הקרויה אמנת רומא. חשוב להבדיל אותו מכמה מוסדות משפט בינלאומיים אחרים. המוכר מכולם הוא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), שהחל לפעול ב-1946. הוא עוסק במחלוקות משפטיות בין מדינות החברות בו ובייעוץ משפטי לאו"ם. שניים אחרים הם הטריבונלים הבינלאומיים שנועדו לטפל בפשעים באזורים ספציפיים, ביוגוסלביה לשעבר וברואנדה, והוקמו ב-1993 וב-1994. אלה דנים בפשעים של יחידים.

בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), ששוכן בהאג, אף הוא עוסק בפשעים של יחידים, אבל לא מוגבל לסכסוך ספציפי. לפי האמנה שמכוחה הוא פועל הוא יכול לדון בפשעים מארבעה סוגים עיקריים: רצח עם, שמטרתו להשמיד קבוצת אוכלוסייה מסוימת; פשעים נגד האנושות, שמכוונים לפגיעה באוכלוסייה אזרחית; פשעי מלחמה, המתייחסים להפרה של סעיפים מאמנת ז'נבה במסגרת סכסוכים מזוינים; ופשעי תוקפנות, הנוגעים לפגיעה בריבונות מדינה באמצעות כוח חמוש של מדינה אחרת. לפי הודעת התובעת של בית הדין, בסכסוך הנוגע לפלסטין ייחקרו פשעי מלחמה.

חשוב להדגיש שוב שמי שנאשם בפשעים האלה הם בני אדם, לא ממשלות. ההבחנה הזאת נוטה לבלבל. יו"רית מפלגת גשר אורלי לוי-אבקסיס, למשל, טענה שהחלטת התובעת "היא פארסה", כי "לא על פשעי מלחמה צריכה ממשלת ישראל לתת את הדין, אלא על הפריפריה". אבל חקירה של המצב בשטחים לא תוביל להליכים נגד הממשלה, אלא נגד אזרחים. "כל המשפט הבינלאומי הפלילי מבוסס על ההבנה שנוסחה יפה בנירנברג ב-1945: פשעים מבוצעים על ידי אנשים, לא על ידי מדינות", אמרה לנו פרופ' יעל רונן, מומחית למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית.

ארוכה הדרך לפסק דין

כדי שבית הדין יוכל לבחון סכסוך מסוים, עליו להיקשר במדינה שמקבלת עליה את סמכות בית הדין, או לחלופין להתבקש לבחון את העניין ע"י מועצת הביטחון של האו"ם. "לכן ישראלי שביצע עבירה בשטח מדינה חברה (פלסטין) חשוף להעמדה לדין על אף שישראל לא הצטרפה", מסבירה רונן. "איש חמאס חשוף להעמדה לדין כי הוא אזרח של מדינה חברה (פלסטין), ואת הפשע הוא ביצע בשטח המדינה החברה". בכך מתייחסת פרופ' רונן להמלצת התובעת לחקור גם פשעי מלחמה שביצעו חמאס וארגונים חמושים פלסטיניים אחרים.

תנאי נוסף לחקירה הוא שמערכת המשפט בתוך המדינה הנחקרת לא מעוניינת או לא יכולה לחקור בעצמה את הפשעים שנעשו. לפי הצהרת בית הדין הבינלאומי, מטרת קיומו היא להשלים את מערכת המשפט המדינתית ולא להחליפה. "ההנחה לגבי הפשעים הבינלאומיים היא שפעמים רבות המדינה מעורבת בפשע, ולכן היא עצמה לא תמצה את הדין עם העבריינים", מוסיפה פרופ' רונן.

אם סכסוך נמצא בתחום הבדיקה של בית הדין, מתקיימים מספר שלבים: ראשית, בדיקה מקדימה, שמטרתה לבחון האם ישנן ראיות מספיקות לגבי פשעים הנופלים בתחום האחריות של בית הדין; שנית, חקירה רשמית. בשלב זה התביעה יכולה לבקש מבית הדין להנפיק לאינדיבידואלים זימונים למשפט או לחלופין צווי מעצר. בית הדין לא שופט נאשמים שלא בפניהם, ולכן במקרה שאדם לא מתייצב למשפט, המשפט לא יכול להמשיך לשלביו הבאים. לאחר מכן מתקיים שימוע, ובסופו מוחלט אם להגיש כתב אישום. אם מוגש, מתקיים משפט.

אחד מפשעי המלחמה שהתובעת פאטו בנסודה מייחסת לאזרחים ישראלים בבדיקה המקדימה הוא העברת אוכלוסייה אזרחית של המדינה הכובשת לשטח כבוש, קרי ההתנחלויות בגדה המערבית. לפי פרופ' רונן, מדובר בעבירה ייחודית: "הקמת התנחלויות היא אחת משתי העבירות היחידות שמוגדרות כמבוצעות במעורבות המדינה. כל העבירות האחרות לא תלויות באופן פורמלי במעורבות מדינה".

אזורים בחקירה: 9 באפריקה, 1 במזרח אסיה, 1 במרכז אסיה

עד כה, למעט בריטניה, שטענות לעבירות שביצעו חייליה בעיראק נמצאות עדיין בבדיקה מקדימה, אף חקירה שמנהלת התביעה אינה מתייחסת למדינה מערבית. הסכסוכים שהתביעה בוחנת מתנהלים במזרח התיכון, במזרח אסיה, במזרח אירופה ובאמריקה הלטינית.

מאז הקמתו, בית הדין פתח רק 27 תיקים גלויים לציבור, כולם נוגעים לסכסוכים המדממים באפריקה, בראשם הסכסוכים בדארפור שבסודאן וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אליהם מתווספים גם הסכסוכים באוגנדה, קניה, מאלי, לוב, חוף השנהב והרפובליקה של מרכז אפריקה.

הנאשמים מגיעים מכל המדינות הללו, ובנוסף גם מרואנדה (הקשורה בסכסוך בקונגו) ובהם אף אזרח בלגי אחד, שהורשע בעדות שקר במשפט אחר בבית הדין. רוב המדינות האלו חברות באמנת רומא, אך סודאן אינה חברה באמנה, בדומה לישראל, ולוב ורואנדה לא חתמו עליה מלכתחילה.

פרופיל הנאשמים: 16 חברי מיליציות, 11 פוליטיקאים, 2 אנשי צבא, 7 אחרים

בניגוד למה שהיה אפשר לחשוב, בית הדין לא מגיש כתבי אישום רק נגד מדינאים ואנשי צבא. גם אנשי מיליציות, לדוגמה, עשויים למצוא את עצמם מועמדים לדין. "לכן אפשר להעמיד לדין את אנשי החמאס לא פחות מאשר חיילים", מסבירה רונן. גם כשבוחנים את המספרים, מספר אנשי המיליציה שהתביעה החליטה לנקוט נגדם הליכים גדול ממספר הפוליטיקאים ואנשי הצבא ביחד.

בין הפוליטיקאים שנפתחו נגדם הליכים ניתן למצוא את נשיא חוף השנהב (2000-2010) לורן גבאגבו ואשתו סימון (האישה היחידה שנגדה נפתחו הליכים), ואת נשיא סודאן עד לא מזמן עומאר אל-באשיר. גם נגד בנו של מועמר קדאפי, סיף אל-אסלאם קדאפי, ששימש לתקופה מסוימת כראש ממשלת לוב בפועל, הוצא צו מעצר. כדאי לציין שחסינותם המשפטית כראשי מדינות לא עומדת להם מול בתי דין בינלאומיים, אלא רק מול בתי משפט מדינתיים.
באופן תאורטי, בית הדין לא מגביל את עצמו לבכירים בלבד. עם זאת, מדגישה רונן: "ברור שהעניין הבינלאומי הוא בהעמדה לדין של בכירים, כיוון שהם אלו שבידיהם היכולת לקבוע מדיניות והיכולת לפקח ולנטר את פעולותיהם של הזוטרים. לכן גם יש להם אחריות למעשי הזוטרים".

לדברי רונן, אין כללים שונים לאזרחים וללוחמים. ואכן, שבעה מהחשודים אינם פוליטיקאים או חמושים: עמם נמנים עיתונאי ועורכי דין, המואשמים בשיבוש הליכי משפט של בית הדין גם שדרן רדיו שהואשם שהשתמש בתחנה שלו כדי לעודד פשעים נגד האנושות בקניה.

מצב ההליך: 12 בקדם-משפט, 3 במשפט, 5 הורשעו, 7 זוכו/האישומים בוטלו

ואיך פועלות טחנות הצדק הבינלאומיות? מתוך 27 התיקים שנפתחו, ב-12 מהם ההליכים לא נמשכו מעבר להוצאת צו המעצר, שכן החשודים לא התייצבו למשפט ולא הוסגרו. באחד המקרים קבע בית המשפט בקניה, שחברה באמנת רומא, שקניה לא צריכה להסגיר שניים מאזרחיה שנגדם הוצא צו מעצר, לאחר שנחשדו שניסו לשחד עדים מטעם התביעה בתיקים אחרים הנוגעים לסכסוך בקניה. בעיקרון, אמנת רומא מחייבת את המדינות החברות לשתף פעולה עם בית הדין ולהסגיר את מי שהוצא נגדם צו. אבל, לפי רונן אין לבית הדין יכולת אכיפה אם מדינה מסרבת לשתף פעולה.
מתוך 15 התיקים שבהם החל הליך משפטי, שלושה עודם נמצאים בהליכים, שבעה הסתיימו בזיכוי או בביטול האישומים, וחמישה הסתיימו בהרשעה. מקרה מיוחד הוא של ז'אן-פייר במבה גומבו, שהואשם בפשעים נגד האנושות ובפשעי מלחמה שעשתה המיליציה בראשותו במסגרת הסכסוך בקונגו. במבה זוכה מהאישומים נגדו, אך לאחר מכן הורשע במתן עדות שקר במסגרת המשפט שזוכה בו, ונאסר למרות הכול.

משך ההליכים 7 נאשמים: עד 5 שנים, 7 נאשמים: 5-10 שנים, 2 נאשמים: יותר מ-10 שנים

לרוב, ההליכים נמשכים מספר שנים מתחילת השימוע ועד למתן גזר הדין. לעתים עוברות שנים מרגע הוצאת הזימון למשפט ועד תחילת המשפט, שכן החשודים לרוב לא ממהרים להסגיר את עצמם. יוצא דופן הוא אחמד אל-פקיה אל-מהדי, שהורשע בפגיעה במאוזוליאומים ובמסגד במאלי. מרגע תחילת השימוע שלו ועד למתן גזר הדין עברה חצי שנה בלבד, והמשפט עצמו ארך כחודש. עונשו: תשע שנות מאסר.

העובדות מלמדות אפוא שעד היום, בית הדין הפלילי הבינלאומי כמעט לא עסק בפשעים של אזרחי דמוקרטיות מערביות. גם באשר למדינה המערבית היחידה ברשימה, בריטניה, עדיין מתנהלת רק בדיקה מקדימה. הליכים פליליים לא נפתחו עד כה אלא נגד מעורבים בעימותים במדינות אפריקאיות.

התובעים בהאג בדקו בעיקר את המצב במדינות החברות באמנת רומא, אבל הליכים פליליים נגד פרטים נפתחו גם באשר לסכסוך בסודאן, שאיננה חברה באמנה, ובלוב, שלא הצטרפה מלכתחילה. הנסיבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני שונות לחלוטין מכל המקרים האלה. אף על פי כן, כששופטים את הפרשה, מומלץ להכיר את העובדות.