פרויקט החלל שמחפש מסרים מחייזרים אינטליגנטיים

האם ייתכן שחייזרים אינטלגנטיים מנסים לתקשר איתנו, או שהם השאירו לנו בכדור הארץ סימנים שעלינו רק לפענח, אולי אפילו בתוך הגנים שלנו? קשה לבטל את השאלות המוזרות האלה כאשר הן מגיעות מפרופ' פיט וורדן, איש שברזומה שלו תפקיד בכיר בתוכנית החלל של חיל האוויר האמריקאי, ניהול מרכז של נאס"א, ו-150 מאמרים אקדמיים על החלל. היום הוא מנהל את אחת היוזמות הפרטיות המתוקצבות ביותר לחקר החלל.

נכון, הבכיר הספציפי הזה אוהב לפעמים להתלבש כמו דארת' ויידר (אף שהיה מהמנהלים של תוכנית Stars Wars האמיתית שנתנה לסרט את שמו), או כרועה עזים, או לדבר בכנס רשמי בתור דמותו בעולם הווירטואלי האינטרנטי Second Life, אבל על הקרדיט המקצועי שלו אי-אפשר לערער. למעשה, השילוב הזה כנראה הפך אותו לדמות האידיאלית לניהול תוכנית Breakthrough של המיליארדר ומשקיע ההייטק הרוסי-אמריקאי יורי מילנר.

לפני כשנה, בראיון בלעדי ל"גלובס", סיפר מילנר על השקעותיו ועל מיזם החלל שלו, Breakthrough Initiatives, המתוקצב בשלב זה בכ-100 מיליון דולר. המיזם מורכב משלושה חלקים: פרויקט Breakthrough Listen, שבמסגרתו נבנה הטלסקופ הגדול בעולם, במטרה לסרוק את היקום באופן מסודר בחיפוש אחר סימנים לתקשורת באמצעות לייזר או גלי רדיו; Breakthrough Messageלשידור ממוקד לנקודות רחוקות בחלל כדי להגדיל את הסיכוי שחייזרים ישמעו אותנו; ופרויקט שלישי, Breakthrough Starshot, שבמסגרתו יפותחו חלליות זעירות, במשקל של כגרם אחד, שישוגרו לחלל באמצעות קרן לייזר שתישלח מכדור הארץ. קרן הלייזר תשיט את סירת החלל באמצעות "מפרש אור". מילנר, וורדן ובשעתו גם השותף השלישי שלהם, פרופ' סטיבן הוקינג המנוח, סבורים שכך ניתן להגיע בתוך כ-20 שנה למערכת הכוכבים אלפא קנטאורי, מערכת השמשות הקרובה ביותר למערכת השמש שלנו, שעשויים להתגלות בה תנאים המאפשרים חיים.

בשיחה עם "גלובס", וורדן מדבר על התוכניות המשותפות של השניים בהרחבה ומדבר על התיאוריות הלא צפויות שלו לגבי מקור האנושות והסיכוי למצוא חיים. לאחרונה הוא הגיע לישראל כדי להשתף באירועי Space Cafe, רשת בינלאומית של אירועי חלל ברחבי העולם, המופקת בארץ על ידי קרן רמון בשיתוף עם סוכנות החלל הישראלית, עמותת בוגרי 9900 וסטארט-אפ ניישן סנטרל.

"מי אמר שהחיים כאן אינטליגנטיים?"

עד כמה נפוצה בקרב חוקרי החלל האמונה שאכן יש חיים ממש במערכת השמש שלנו?

"ברוב סוכנויות החלל מאמינים שיש סיכוי לא רע, ועוסקים בזה. המיקוד כרגע הוא בעיקר במאדים, בירח אירופה החג סביב צדק, ובירחים של שבתאי. בירח טיטאן של שבתאי יש אטמוספירה ועל קרקעיתו יש אגמים של מתאן, קרים מאוד. בירח אנקלדוס של שבתאי יש מולקולות אורגניות, שהצלחנו לדגום כי הן מושפרצות במזרקות מים ענקיות לחלל. בוונוס, לעומת זאת, החום הוא רב, ומעט מאוד מהחוקרים חושבים שיכולים להיות שם חיים".

מדוע אנחנו מניחים שחיים אינטלגנטיים חייבים להתהוות בתנאים דומים לאלה של כדור הארץ? האם הכרחי שהם יהיו אורגניים?
"מי אמר שהחיים על כדור הארץ אינטלגנטיים? אבל כן, אני מבין את השאלה. יש תיאוריה שאומרת שהאינטליגנציה שאנחנו נפגוש תהיה בצורה של מכונות. אם מניחים שהעתיד הוא שצורות אורגניות ישילו את הגוף הפחמני שלהן וישדרגו את עצמן למכונות כדי להאריך את השרידות שלהן, הרי שאם ישנן בעולם תרבויות מתקדמות מאיתנו, מספיק מתקדמות כדי להגיע אלינו, אולי הן כבר עברו את התהליך הזה ואז מה שנפגוש הוא מכונות ולא חומר אורגני".

אולי המכונות יצרו אותנו?

"אבל אז מי יצר את המכונות?"

ומי יצר את החומר האורגני?

"בגלל השאלות האלה אנחנו מחפשים לא רק את התנאים המתאימים לחומר אורגני בעולם, אלא כל אינטליגנציה שתתקשר איתנו באמצעות קרינה אלקטרומגנטית".

האם אנחנו בטוחים שהם יתקשרו איתנו כך?

"קרינה אלקטרומגנטית קיימת בכל היקום שלנו ויכולה לשאת הרבה מידע. הגיוני שמין שהתפתח יגלה לבסוף את היכולות שלה. גם חומר גנטי מכיל הרבה מידע. יש תיאוריה נוספת, שלפיה יש מסרים המוצפנים בגנים שלנו מטעם החייזרים, ויש מי שמחפש אותם".

ברצינות? מסרים מחייזרים בגנים שלנו?

"יש תיאוריה, שאני אישית לא שולל אותה, בשם Pan Spermia, ולפיה החיים נמצאים לא רק בכמה מקומות מבודדים בגלקסיה, אלא בכל מקום, וכדור הארץ ‘נדבק' בחיים ממקור אחר. אולי היה מישהו שבאופן מכוון שתל חיים כאן.

"אני מאמין שיש חיים בכל מקום. ישנם כוכבים דומים בתנאיהם לכדור הארץ בכל מקום. אני חושב שאנחנו צריכים למצוא אותם".
יכול להיות שיש עוד חיים אינטלגנטיים על כדור הארץ, מלבדנו ומלבד החיות, אבל הם חיים באיזשהו מדיום אחר שאנחנו לא יכולים לחוש?

"יש אנשים שמחפשים סימנים לכך, ובינתיים לא מצאו. הנה, למשל לפני 30 שנה מצאו שיש עוד סוג של יצור חד תאי. ידענו על בקטריה, אבל פתאום בשנות ה-70 של המאה ה-20 מצאו גם את הארכיאה, המבוססת על כימיה אחרת של התא, וחיה בסביבות דלות בחמצן. עד היום לא ידענו על קיומה בכלל, והיא סוג של חיים, ודומה בהרכב שלה ליצורים עם גרעין תא, כמונו, יותר מאשר לבקטריה. עצם זה שמצאנו יצור חדש פה לידנו, שהוא כמונו, אומר שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד".

וורדן מספר שהעניין שלו בחלל התחיל בעקבות שני ספרי מדע לילדים שאמו נתנה לו: "כוכבים" ו"כוכבי לכת". "אלה היו הספרים האהובים עליי. גדלתי בתקופת הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח, ותמיד רציתי להיות אסטרונאוט. רבים באותה תקופה רצו, אבל זה לא כל כך קל. את התואר שעשיתי סיימו 60 איש מתוך מאות. לדוקטורט הגיעו שניים.

"כדי להיות אסטרונאוט הצטרפתי לחיל האוויר. זה קרה בסוף תקופת מלחמת וייטנאם ולא חשבתי שאשאר שם זמן רב. בסופו של דבר נשארתי 29 שנה. הייתי מעורב בכמה פרויקטים מעניינים, כמו פרויקט Star Wars (מערך הגנה נגד טילים בליסטיים וגרעיניים שפיתחה ארה"ב - ג"ו). משעשע לחשוב שעכשיו אני מארה"ב ויורי, שגר אז ברוסיה, בצד השני של הטילים שלנו, משתפים פעולה".

בתפקידו האחרון בחיל האוויר, ניהל את "אגף חלל 50", המעסיק יותר מ-5,000 איש בתחום ניהול לווייני ארה"ב והפקת מידע מהם. שם קיבל קרדיט על הטמעת מתודולוגיות של חדשנות שהובילו את האגף להישגים רבים בפיתוח לוויינים. בין היתר היה אחראי על פרויקט קלמנטיין, גשש חלל לא מאויש שמיפה את הירח וניסה למפות גם כוכבי לכת רחוקים יותר. "כמעט נבחרתי להיות אסטרונאוט, אבל לא נבחרתי".

"אני פה כדי לדחוף את הגבולות"

היום, בגיל 70, הוא כנראה כבר לא יהיה אסטרונאוט רשמי, אך יכול לחלום עדיין על תיירות חלל, אם זו תתקדם בקצב מהיר.

עם פרישתו מחיל האוויר, שימש כחוקר מוביל באסטרונומיה באוניברסיטת אריזונה וביקש לזהות את כוכבי הלכת שיכולים להיות בהם חיים. "ואז ביקש ממני חבר מנאס"א להצטרף אליהם ולנהל את מרכז AMES בעמק הסיליקון, וכמובן אמרתי כן". וורדן הפך ללהיט גדול במסיבות שנערכו בעמק הסיליקון, כנציג ממשלתי בכיר שמדבר בחופשיות על חייזרים ומגורים בחלל.

וורדן הכיר את מילנר באותן מסיבות בעמק הסיליקון. "ידעתי שהוא מתעניין כמוני בחיפוש אחר חיים אינטליגנטים. כשהוא שאל אם אני מכיר מישהו שיכול לנהל את קרן Breakthrough Prize, שהקים ב-2015, אמרתי, ‘אני! אני!'".

מה ההבדל בין תוכנית ההקשבה לחלל שלכם לתוכניות דומות בעבר?

"תוכניות חיפוש שדרי רדיו בחלל החלו בשנות ה-50 וה-60. כבר אפשר היה להגיע לחצי רוחב הגלקסיה שלנו. בשנות ה-70, קרל סיגן הוביל זאת, בשיתוף פעולה עם מדענים רוסים. זה היה אז מהלך יוצא דופן ואחד משיתופי הפעולה האקדמיים הראשונים בין המעצמות.

"בשנות ה-80, נאס"א השקיעה מאמצים רבים בהאזנה לחלל, אך היו מי שחשבו שהמדע שם נעשה באופן גרוע, והתוכנית הפכה להיות שנויה במחלוקת. היום יש כלים הרבה יותר מתוחכמים גם לחישה וגם לחישוב, ואנחנו מתכננים סקירה הרבה יותר מתוכננת, אמנם על חלק קטן מהגלקסיה, אבל אם החיים אכן מפוזרים בכל היקום כפי שאנחנו חושבים, אנחנו אמורים לראות את זה. אנחנו נותנים מימון לחזור לתוכנית הזאת, וגם נאס"א תומך בנו. גם הטלסקופ הסיני הענק FAST הסכים להקדיש חלק מהזמן שלו לאיסוף מידע עבורנו".

מהם בדיוק מפרשי האור שאתם רוצים להשיט בתוכנית Breakthrough Starshot?

"מתברר שאם אני לוקח יריעה של מיילר (יריעה של חומר כסוף מחזיר אור כמו שיש לפעמים בשקיות אחסון אטומות במיוחד - ג"ו), אפשר לשדר קרן אור מכדור הארץ, ובאמצעותה לדחוף את היריעה הזאת קדימה. בתנאי ואקום אפילו כמות קטנה של אנרגיה יכולה להזיז את היריעה, ואת גשש החלל הקטן המחובר אליה. השתמשו בזה בעבר (בתוכנית Lightsail שמומנה במימון המונים על ידי העמותה ללא כוונות רווח לחקר החלל, ה-Planery Society), ולכן ידענו שזה יעבוד באופן עקרוני. האם נוכל באמת להביא אותו לקרבת אלפא קנטאורי? אם נבנה לייזר גדול ועוצמתי מספיק, הוא יהיה בגודל של קילומטרים רבים, ואם הלוויין יהיה מספיק קטן, בערך בגודל של ציפורן עם יריעת מיילר באורך של 5 מטר, וגם - אם באמת ניתן יהיה לתקשר איתו במרחק כזה.

"אם הכול יצליח, נוכל לתת לחפץ הזה דחיפה כך שהוא ינוע במהירות של כ-20% ממהירות האור, והוא יגיע למטרה בעוד 27 שנה. הייתי אומר שזה על גבול המדע הסביר". אם המשימה תצא לפועל, יהיה זה מיזם החלל הראשון שבו האנושות תוציא חפץ פיזי מחוץ למערכת השמש.

מילנר הקדיש למיזם 100 מיליון דולר, אך זה הסכום שיידרש רק לשם הוכחת ההיתכנות. המיזם הסופי יעלה מיליארדי דולרים. האבטיפוס אמור להיות מוכן תוך 5-10 שנים, ואחרי ההוכחה הזו, מאמינים וורדן ומילנר, כבר אפשר יהיה לגייס הון מגורמים פרטיים וממשלתיים לגרסה הסופית.

מייאש אותך שהתוצאות של המאמץ שלך יתגלו רק עוד כל כך הרבה שנים?

"אני פה כדי לדחוף את הגבולות כל פעם קצת. אם כולם יעשו כך, האנושות בסוף תגיע".

מה החזון הכי מופרך שלך לגבי החלל?

"אני חושב שבתוך עשור יהיו אנשים על הירח. אלון מאסק מדבר על אנשים במאדים בתוך 20 שנה וג'ף בזוס מדבר על קהילות שיקיפו אותנו בתוך 30 שנה. אני לא חושב שנשלח אנשים מעבר למערכת השמש בעתיד שניתן תדמיין, אבל אולי כן נשלח גששים קטנים עם בקטריה כדי להתחיל חיים מחדש במקום אחר. זו לא המטרה שלנו, אבל זה משהו שבני אדם יכולים לעשות, ולכן כנראה יעשו".

למה?

"זה בגנים שלנו. אולי זה המסר שקיבלנו".

"הייתי רוצה להדפיס את העיר הראשונה על הירח"

"אחרי שעשיתי קצת כסף ביזמות אינטרנט, אבל לא מספיק כדי להתעשר, התפנה לי קצת זמן פנוי שהקדשתי לצפייה בנטפליקס 24 שעות ביום בערך", כך מתחיל אארון קמר את הסיפור על האופן שבו הפך בגיל 36 לאחד היזמים המעניינים בתעשיית החלל הפרטית. "בין היתר צפיתי בסדרת הדרמה Heros, שהראתה אנשים רגילים בגיל שלי - הייתי אז בן 25 - שמגלים שיש להם כוחות על ומוצאים את עצמם משנים את העולם. אמרתי לעצמי, אני חייב למצוא משהו טוב יותר לעשות עם הזמן שלי".

משריצה על הספה עבר קמר במהירות לחלומות גדולים. "אמרתי לעצמי, אם אדם שיהיה 500 שנה בעתיד יביט אחורה וישאל את עצמו 'מיהם אנשי המאה ה-21 שעשו את השינויים הגדולים ביותר המשפיעים עליי עד היום', אין ספק שיהיו ביניהם האנשים שפרצו את הדרך לחלל".

קמר התחיל לבקר בכל כנס חלל בעולם, והתקבל לאוניברסיטת סינגולריטי. שם פגש שני מהנדסי חלל ויזם עסקי: ג'ייסון דאן, מייק צ'ן ומייקל סניידר. המטרה של כולם הייתה אחת: להביא בני אדם לכוכבי לכת נוספים.

הצעד הראשון בדרך למטרה: מיכון טוב יותר של תחנות החלל. "בסינגולריטי ציוותו אותנו לאסטרונאוט בשם דן בארי, שהיה בחלל כבר שלוש פעמים. שאלנו אותו למה הוא זקוק בחלל, והוא אמר 'מדפסת תלת-ממדית".

המדפסת של קמר וצוותו בחברת Made in Space מבוססת על טכנולוגיה שעדיין לא נחשפה, אולם כבר הוכחה כבעלת יכולת להדפיס מוצרים בתנאי מינימום כוח כבידה. קמר מסכים לגלות שהסוד הוא שימוש במתח הפנים של החומר המודפס (פלסטיק, מתכת או קרמיקה, לדוגמה).

כשמייצרים את החפצים במדפסת תלת-ממד, אפשר לשלוח חומר גלם שהוא הרבה יותר דחוס, וכך לחסוך במקום. כמו כן, המוצר הסופי יכול להיות הרבה יותר עדין ולא צריך לעמוד בלחצי השיגור, ואפשר לייצר אותו מיידית. גם ניתן למחזר חומרים שנמצאים על גבי התחנה כדי להכין מהם מוצרים חדשים.

רעיון נוסף הוא לבנות את החללית עצמה בחלל. החברה כבר קיבלה מימון של 73 מיליון דולר מנאס"א כדי לבנות ולשגר רכב חלל שיבנה לעצמו פאנלים סולאריים ארוכים יותר שיכולים להפיק פי חמישה יותר אנרגיה מהפאנלים הסולאריים שהיה הגיוני לבנות לו היה צורך לשגר את הרכב עם הפאנלים מהאדמה.

החלום הוא להגיע לירח עם חללית זולה המספיקה רק למסע הלוך, ולבנות על גבי הירח, מחומרים המצויים בו, את החללית שתוכל לעשות את הדרך בחזרה או לכוכב חדש. 

מטרה אחרת שקמר מגדיר "Big Hairy Audacious Goal" (בתרגום חופשי: מטרות גדולות, מסוכנות וחצופות, אך מעוררות השראה) היא לבנות על גבי כוכב הלכת את כל מה שנחוץ למגורים, כלומר להדפיס מאדמת הירח, אולי מעורבת במעט חומר גלם מהבית, עיר שלמה לגור בה.

"אני רוצה לחיות על הירח לפני שאמות", אומר קמר. "הירח כל כך קרוב, אפשר להגיע אליו בשלושה ימים. הייתי רוצה לבנות את העיר הראשונה על הירח ואני רוצה שיהיו שם המון אנשים".

מתי זה יקרה?

"בתוך 10 שנים אפשר להתחיל לאייש את הירח ובתוך 20 שנה אני חושב שנראה שם לפחות כמה מאות אנשים, ועיר תוך 50 שנה".

 יש לזה תקציבים?

"ל-NASA כבר יש תוכנית למשימה מאוישת נוספת לירח. גם ה-ESA, סוכנות החלל האירופית, מדברת על כפר על הירח". ב-2017 כאשר ראיינו את יאן ורנר, ראש סוכנות החלל האירופית, הוא ציין שכפר על הירח הוא יותר חזון מאשר תוכנית קונקרטית. אולם שלוש השנים האחרונות היו דרמטיות מבחינת השינוי בציפיות של בני האדם מהיציאה אל החלל, בזכות פעילותן של החברות הפרטיות.

בכל מקרה, בינתיים החברה של קמר עוסקת גם במטרות מיידיות. אחת מהן היא לייצר בחלל מוצרים כמו סיבים אופטיים. ייצורם בתנאי החלל יכול להביא לכך שהם יהיו מדויקים יותר. 

לאחר שהמדפסת השנייה והמשופרת של החברה הוקמה על גבי תחנת החלל ב-2015, הציעה Made in Space לייצר לגורמים פרטיים מוצרים בחלל בתשלום. מאז יש לחברה כמה עשרות לקוחות, ביניהם חוקרים שמדפיסים בחלל מוצרים ואז משווים אותם לייצור בכדור הארץ; גורמים חינוכיים שמתמקדים בעיצוב מוכוון חלל וחברות פרטיות בתחום החלל המעוניינות להדפיס רכיבים עבור הלוויינים ורכבי החלל שלהם.

עד היום הדפיסה החברה כ-200 חפצים בתחנת החלל, והיא מעסיקה כ-100 עובדים. הגרסה הבאה של המדפסת תשתמש גם בזרוע רובוטית. קמר הגיע לישראל כדי להשתתף באירוע Space Cafe, ולדברי המארגנים, כבר נוצרו קשרים בינו לבין כמה גורמי חלל ישראליים.