הנתונים של תוכנית "חיסכון לכל ילד": כך מפסידה האוכלוסייה החלשה

החמישונים הנמוכים באוכלוסייה הישראלית נרתעים משוק ההון ורוצים ביטחון, אף שהדבר עולה להם, ובעיקר לילדיהם, לפי שעה, באובדן של תשואה (כסף). מסקנה זו עולה ממצגת שהציג לממשלה שר האוצר, משה כחלון, בעניין קופות הגמל ופיקדונות הבנקים הייעודיים למטרת "חיסכון לכל ילד וילדה". לפי המצגת שהכין אגף התקציבים במשרד האוצר, "אוכלוסיות מוחלשות בוחרות מסלולים פחות משתלמים".

עוד עולה מהמצגת של האוצר, לגבי נתוני האמת של התוכנית, כי "מהנתונים עולה שההפקדות לקופות הגמל השיגו תשואה הרבה יותר גבוהה מההפקדות לבנקים. התשואה המקסימלית בקופת גמל הייתה 7.21%, ואילו המקסימלית בבנק הייתה 1.39%". בהסתכלות כוללת על כל המסלולים, לדברי האוצר, מדובר ב"פער של 277% בתשואה בין קופת גמל לחיסכון בבנק". דבר זה מלמד על צורך להגברת החינוך הפיננסי בקרב האוכלוסיות החלשות.

בינואר 2017 השיקה המדינה תוכנית חיסכון לכל ילד הזכאי לקצבת ילדים, שבמסגרתה מופקדים על ידי המדינה מדי חודש 50 שקל לילד, עד הגיעו לגיל 18, נוסף על קצבת הילדים המשולמת עבורו. כספים אלה מועברים לחיסכון על שמו של הילד בקופת גמל או בבנק, לפי בחירת ההורים, שרשאים להוסיף לחיסכון של הילד 50 שקל נוספים - ובכך להכפיל את סכום החיסכון ל-100 שקל בחודש. 

מדובר בהפקדות שנתיות בהיקף מצטבר של 600 שקל (הפקדת המדינה) או 1,200 שקל (אם ההורים מפקידים גם כן) עבור כל ילד, שמצטברים, עוד לפני התשואה שנצברת בגינם, לסך של 10,800 שקל או 21.6 אלף שקל עד הגיע הילד לגיל 18. ביום ההולדת ה-18 יוכל כל ילד ליהנות ממענק מהמדינה של עוד 500 שקל, ואז ההפקדות לחיסכון ייפסקו. נכון לסוף 2018 היו בתוכנית 3.33 מיליון תוכניות חיסכון לילדים.

בניהול השקעות לטווחי זמן ארוכים רווחת התפיסה שעדיף מסלולים בסיכון גבוה יותר, כמו השקעה בשוקי המניות, שמניבה תשואה גבוהה יותר לאורך זמן. ואולם, כפי שמתברר ממצגת האוצר, לא כל הציבור נוהג על פי תפיסה זו. 

 אוכלוסיות מוחלשות בוחרות מסלולים פחות משתלמים

"אוכלוסיות מוחלשות נוטות שלא לבצע הפקדה נוספת"

מהנתונים במצגת (שמתייחסת לשנים 2017-2018) עולה כי כ-30% מהמשפחות בשלושת החמישונים התחתונים באוכלוסייה (במונחי הכנסה) בחרו בחיסכון בריבית קבועה אצל הבנקים, שבימים כתיקונם ולאורך זמן (להוציא תקופות ארוכות של ירידות בשווקים) מציגים תשואה נמוכה ממסלולי ההשקעות בסיכון גבוה יותר - שמופנים לשוקי ההון, בדגש על שוקי המניות. לעומת זאת, "רק" 29% עד 36% משלושת החמישונים התחתונים בחרו בקופות הגמל.

לעומתם, רק 17% מהחמישון העליון בחרו בחיסכון דרך פיקדונות הבנקים, כאשר 61% משני העשירונים העליונים בחרו בחיסכון דרך קופות גמל - שלא מבטיחות תשואה, אבל אמורות לספק תשואה גבוהה יותר מאשר הפיקדונות (וכך אכן קורה בפועל מאז השקת התוכנית).

ואולם לא רק זאת, בשני החמישונים התחתונים היה שיעור ההורים שנמנעו מקבלת החלטה על אפיק ההשקעה הרצוי הגבוה ביותר - יותר מאשר אלה שבחרו בבנקים וגם בגמל. שיעור הלא מחליטים יורד באופן ברור ועקבי, ככל שההכנסה עולה, כשרק 22% מהחמישון החמישי לא קיבלו החלטה מודעת בנושא.

זאת ועוד: כפועל יוצא מקשיי הקיום הכלכלי של החמישונים התחתונים, נתוני ההפקדות לגמל לכל ילד מלמדים כי "אוכלוסיות מוחלשות נוטות שלא לבצע הפקדה נוספת" (כלומר, מעבר למה שמפקידה המדינה), כשרק 31% מההורים בחמישון התחתון מוסיפים הפקדות לטובת החיסכון של ילדיהם, בעוד שבחמישון העליון מדובר בשיעור גבוה ביותר מכפליים, של 65%.

עם זאת, מהנתונים עולה כי יותר משליש ממשקי הבית הישראלים שמרוויחים מתחת לממוצע, עדיין מפקידים מעבר לחלקה של המדינה עבור ילדיהם, וזאת אף שיוקר המחיה השוטפת מכביד עליהם במיוחד.

מנכ"ל איגוד בתי ההשקעות, נמרוד ספיר, מסר בתגובה כי "נתוני האוצר, המצביעים על פער של 277% לטובת קופות הגמל בתשואות, תומכים גם בצורך לשנות את מסלול ברירת המחדל בתוכנית למסלול שיניב את התשואה הגבוהה ביותר לילדים. הדבר חשוב שבעתיים על רקע הריבית הנמוכה הקיימת כיום בשוק, ואף על רקע העובדה כי לחלק מהאוכלוסייה חסר הידע הפיננסי לביצוע בחירה מושכלת, כפי שאף הוצג בממשלה".