דעה: בעשור האחרון נטרפו הקלפים בתחום דיני המשפחה

שנת 2019 שהסתיימה אמש (ג') מסתמנת כסיום העשור הכי דרמטי בתחום דיני המשפחה, עשור שבו התמורות החברתיות בחברה חלחלו באופן ניכר גם אל מערכת המשפט והפסיקה בה. 

לצד הפסיקות והצעות החוק שהוגשו, אנו רואים שינוי בטרמינולוגיה בכל הנוגע למשפחה ולמושגים הקשורים אליה. ממשמורת לאחריות ההורית, מהסדרי ראייה לחלוקת זמני שהות, ממשפחה של אבא ואמא למשפחות של שתי אמהות/אבות, שלושה הורים ועוד.

נושא השוויון בהורות תופס מקום מרכזי בעשור הזה: שוויון בין אבות לאימהות; שוויון בין הורים גנטיים להורים שאינם גנטיים; שוויון במימון הוצאות הילדים ובחלוקת האחריות ההורית.

פסק דין המזונות - בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון כי במצב בו הילדים נמצאים במשמורת משותפת ולשני ההורים יכולות כלכליות דומות, יחויבו שניהם באופן שווה בנטל מזונות ילדיהם, וזאת החל מגיל שש. אם עד אותו פסק דין חלה חובת המזונות במלואה על האב, לאחריו החלו בתי המשפט לחייב את האבות במזונות מופחתים באופן משמעותי. פסק דין מהפכני זה מתאים את עצמו לשינויים החברתיים בהם אימהות החלו לפתח קריירה, ואבות החלו לקחת חלק אקטיבי יותר בגידול הילדים. אין ספק כי הוא מעודד את התפיסה השוויונית כלפי שני ההורים, ומכאן חשיבותו. יחד עם זאת, בשלב בו עדיין אין שוויון מלא בין נשים לגברים בשוק העבודה, בפוטנציאל ההשתכרות העתידי ובטיפול בפועל בילדים - יש לקחת בחשבון נתונים אלה כדי שפסיקת המזונות תשקף באמת מציאות שוויונית.

הכרה בקונסטלציות משפחתיות חדשות, התמורות החברתיות וההתפתחות הטכנולוגית יצרה קונסטלציות משפחתיות חדשות ומגוונת. בית המשפט החל להתאים עצמו למציאות זאת. בפסקי בעשור האחרון ניתן לראות את ההתפתחות ההדרגתית בהכרה המשפטית במשפחות אלה. הורות שאינה גנטית, ילדי משפחות להט"ב וילדי פונדקאות מקבלים באופן הדרגתי מעמד שווה במערכת בתי המשפט. אם בעבר היו מתייחסים להורה שאינו גנטי כ"מטפל", היום ההתייחסות היא להורה לכל דבר. עם זאת, עדיין הסדרת המעמד ההורי כרוכה בהליך משפטי, ועדיין ניתן להיתקל בעמדה לפיה ההורות הגנטית טבעית יותר - דברים אשר דורשים שינוי כבר בפתח העשור הקרוב.

חוק גישור חובה - בשנת 2016 נחקק החוק שמחייב כל זוג לפנות להליך גישור בטרם פנייה לתביעות, וזאת בתקווה לצמצם את המאבקים המשפטיים והנזקים שנגרמים לילדים במסגרתם. מאז נחקק החוק, ניתן לראות מקרים רבים יותר שנגמרים בהסכמים מבלי להיגרר לתביעות.

תופעת הניכור ההורי - תופעה זו אינה חדשה, אבל התייחסות אליה ככזו והניסיון להוקיע אותה באמצעות מערכת בתי משפט החלו בעשור זה. בתי משפט קובעים סנקציות להורה מנכר, וסביר כי ההתערבות של בית המשפט בעשור הקרוב במקרים כאלה תלך ותגבר. שימוש של ילד ככלי נשק במסגרת מאבק גירושים הוא נוראי, לא פחות. ככל שמערכת המשפט תפעל באופן מהיר ותרחיב את מעגל הסנקציות, כך ניתן יהיה להוציא את המשפחה ממעגל הניכור לפני שמגיעים למצב בלתי הפיך.

חזקת הגיל הרך - נושא חזקת הגיל הרך עלה שוב ושוב לכותרות בעשור האחרון ומעורר הדים ומחלוקות. עיקרון חזקת הגיל הרך קובע כי ילדים עד גיל שש יועברו למשמורת האם באופן אוטומטי. הצעת חוק בעניין ביקשה לבטל את חזקת הגיל הרך ולהשוות את המעמד ההורי בין אבות לאימהות במקרה של פרידה, כשהילדים עוד לא הגיעו לגיל שש. הצעת החוק אומנם לא עברה, אך מגמת הפסיקה ועמדת הגורמים המקצועיים המעורבים במקרי גירושים היא להתייחס אל שני ההורים כשווים, וכבר מגילאים צעירים מאוד של הילדים לקבוע חלוקה כמעט שוויונית בין ההורים.

המונחים של משמורת והסדרי ראייה השתנו למונחים שמהותם שוויוניות: במקום משמורת - אחריות הורית משותפת; ובמקום הסדרי ראייה לאב - חלוקת זמנים בין שני ההורים. חלוקת הזמנים הסטנדרטית היום נעה בין 40-60 ל-50-50, מה שמאפשר בעצם לילדים ליהנות משני הורים מעורבים.

העשור האחרון התבטא במגמות חיוביות בכל הנוגע למשפחה, וההתייחסות היום הרבה יותר רחבה. עם זאת, חשוב לזכור כי ישנה עוד עבודה רבה - בחקיקה, בבתי המשפט, בבתי הדין הרבניים ובמשרדים הממשלתיים שלפתחם מגיעות סוגיות של דיני משפחה, כמו משרד הרווחה, משרד הפנים והפרקליטות. בתקווה כי בעשור הקרוב יישרו קו כל המערכות וייצרו שוויון מלא לכל הורה, ילד וכל תא משפחתי בישראל. 

הכותבת היא עורכת דין, בעלת משרד עורכי דין המתמחה בדיני משפחה